חברי מוני כתב על פרשת השבוע "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור", שבת זו אחרי צום תשעה באב נקראת שבת נחמו בגלל ההפטרה שמתחילה בפסוק "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם". ספר דברים נאמר בחודש האחרון לחייו של משה רבינו בשנת הארבעים לצאת בנ"י ממצרים, ערב כניסתם לארץ ישראל בערבות מואב, משה מבקש למסור לבנ"י את המסר הברור ללכת ב דרכי ה' ולקיים את המצוות והחוקים בארץ ישראל. במילה שפותחת התורה את פרשתנו, חז"ל מלמדים אותנו שעמד משה רבנו והתפלל והתחנן אל ה' 515 תפילות (גימטרייה ואתחנן) שיתיר לו את העונש ושייתן לו להיכנס לארץ ישראל. דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?! אלא כך אמר משה: הרבה מצוות הרבה נצטווו ישראל ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל. אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי" (סוטה יד, א). כדי להבין את הגמרא הזאת יש להתמקד בברכת הנהנין שאנו מברכים אחרי אכילת אחת מהפירות של שבעת המינים. חז"ל תיקנו שסדר הברכה הוא כך: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה, ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה". מדוע מוזכר ענין הרעבתנות בברכה במילים "נאכל מפריה ונשבע מטובה", וכי לא מספיק לומר את תחילת הברכה ובנה ירושלים וכו'? אלא ההסבר היסודי והפשוט הוא שקדושתה של ארץ ישראל נמצאת בתוך פרותיה הגדלים בארץ, וכל האוכל מפירותיה של ארץ הקודש, את קדושתה הוא מכניס אל תוך גופו. כפי שאנו יכולים לראות בנבואתו של ירמיהו (פרק ב') "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול מפריה ומטובה". זהו ההסבר מדוע כל כך חשק משה רבינו להיכנס לארץ, וזה היסוד והעמקות בלאכול פירות של שנת שמיטה ולא לאכל פירות שגדלו מגוי או מחוץ לארץ ישראל.