כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    מה זאת אומרת להיות לוזר

    0 תגובות   יום רביעי, 9/8/17, 14:58

    מה זאת אומרת להיות לוזר

     

    לכלבים שלנו כיף. אנחנו גרים בצמוד לפארק הירקון, והם בקושי יודעים מה זה ללכת ברחובות העיר במשך היום. אתמול יצאנו לעוד סיבוב בפארק, כשבדרך חזרה אל עבר העלייה שמובילה אל תוך רמת גן, אני מבחין בשלושה גברים צעירים, צועדים יחד עם ילד כבן שלוש במורד השביל לכיווננו. כאשר שתי הקבוצות – זו של הבחורים והילד, וזו שלי והכלבים, התקרבו זו לזו, אחד מהם ניגש אלי ושאל בנימוס אם אני יודע איך מגיעים מכאן אל הנהר שנמצא פה בפארק. 


    התכוונתי לענות ולכוון אותם, ואז קלטתי שאחד מאותם הבחורים מחזיק חכה, השני מחזיק דלי. 
    "זה מה שהחלטתם לעשות עם הזמן שלכם? ללכת להרוג בעלי חיים?" שאלתי, ואותם בחורים לא הבינו על מה אני מדבר.

    "אתם הולכים לדוג. להרוג דגים", הבהרתי.

    אחד מהם אמר "אולי כן אולי לא",

    והשני אמר – "מה פתאום לא הולכים לדוג".

    הסתכלתי עליו בכעס ושאלתי אותו למה הוא משקר. זה לא יפה לשקר, הוספתי, והוא חייך במבוכה ושתק מאותו הרגע.

    אחד מהם ניגש אלי והתחיל להצדיק את ההחלטה שלהם להרוג בעלי חיים.

    "זו האמונה שלך", הוא אמר, "ולנו יש אמונה אחרת".


    הפסקה קצרה : כמה מילים על מצוות צער בעלי חיים:

     
    אני אישית מזלזל ברצינותה של מצוות "צער בעלי חיים" בעיני אנשים שמזכירים בפניי כמה היא חשובה. היא לא חשובה. ראו, לדוגמא, כמה איסורים ועדכונים צורפו עם השנים למצוות שמירת השבת. אסור אפילו לעלות במעלית (פחות עבודה מלעלות במדרגות), אסור לנהוג ואסור לבצע פעולות נוספות שכלל לא היו קיימות בשיח בימים בהם מצווה זו ניתנה לעם היהודי.


    ראו כמה מחשבה ומאמצים מושקעים באכיפת המצווה הזו. לעומת זאת – ראו כמה מחשבות ומאמצים מושקעים בניסיון לעגל פינות בכל הקשור למצוות צער בעלי חיים מצד אחד, וכמה מאמץ נעשה על מנת להצביע על חשיבות המצווה, שאינה מאפשרת לחסום דור בדישו, או לתת לחמור ולשור לעבוד ביחד בשדה, כאילו שאלו עדיין בעיות שחקלאים מתמודדים איתן היום.

     

    בכל הקשור לצער בעלי חיים, יש פה מהלך אחד ברור, לפחות עבור רוב בעלי החיים אותם אנו מאמללים: 
    אכילת מוצרים מן החי אינה נחוצה
    מכאן שאכילת מוצרים מן החי הינה מותרות
    מכאן שמדובר בגרימת צער לבעלי חיים ללא סיבה מוצדקת.
    זהו. קל, נכון?
    -
    הבנתי בדיוק כמה הזלזול שלי מוצדק, כשמול הטענה לגרימת צער לבעלי חיים נאמר לי –"אבל מותר לנו לאכול אותם". זה שמותר, עניתי, לא אומר שצריך. אפשר להגיד – "כן, מותר לי לאכול אותם, אבל אני אוכל משהו אחר שלא סבל במקום". אתם יכולים לנחש שזה לא עבד. להם, כך הודגש בפניי, יש אמונה אחרת.


    האמונה שלכם היא אמונה בכך שזה בסדר להרוג מישהו אחר בגלל שככה אתם מרגישים.


    רק כשסיפרתי לו על כך שיש מחקרים שהראו בבירור שדגים חשים בדיכאון ויכולים למות מכך, רק אז היתה שתיקה.

    דגים הם יצורים שאנו בזים להם כבר שנים רבות. אפילו צמחונים אוכלים אותם. אני לא יכול שלא להיזכר במילותיו של קורט קוביין, שציטט אמונה רווחת אותה אני זוכר גם כן בתור ילד – "זה בסדר לאכול דגים, כי אין להם רגשות".

     

    אני מתנגד לכל סוג של ניסוי בבעלי חיים, אבל אני גם יודע שלאמונה העירומה שלי בשחרורם של הדגים כמו שאר בעלי החיים אין משקל בעיני הרבה אנשים, כמו הוכחות מדעיות לכך שהם אכן סובלים.

    הוא אכן שתק כשהצבעתי על ה"גילוי" האכזרי הזה, אבל מיד חזר לגבות את עצמו – "מותר לנו, אלו לא בני אדם".


    את ההשוואה שלי בין בעלי חיים ובני אדם הוא גם לא אהב.

    בני אדם הם נעלים וחשובים יותר מבעלי חיים.

    למה? כי יש להם נפש.

    למה יש להם נפש ולבעלי חיים אין?

    כי בני אדם מדברים.

    "אנחנו עושים לבעלי החיים טובה", שמעתי, שכן הם פה בעולם על מנת לעשות תיקון, ואנחנו עוזרים להם בכך שאנו הורגים אותם.

    איזו אמונה אלימה, עניתי – מתקנים מישהו על ידי הריגתו.

    "אנחנו חיים בשני מגרשים שונים של אמונה, ואי אפשר לגשר ביניהם", הוא סיכם. 

     
    "ובכן", הוספתי, "האמונה שלך היא מאד יהירה ואלימה", עניתי.

    הוא כמובן ענה שגם אמונתי היא יהירה ואלימה, וששאלתי באיזה אופן מתבטאת היוהרה והאלימות שבדרישה לא לפגוע באחרים, הוא מלמל משהו על פגיעה בבני אדם והתרחק. 
    -
    חשבתי על המפגש המכעיס הזה הרבה. הבוקר כשהתעוררתי נזכרתי באותו מחקר שהציג, אולי לראשונה, את הדגים כיצורים שעלולים לחוות דיכאון ולמות מכך. כששיתפנו את המחקר האיום הזה, דיברנו והתדיינו גם לגבי הלגיטימיות שבהצבעה על מחקר אלים שכזה מלכתחילה, וגם לגבי הדג כיצור חושב ומרגיש, אבל היום נזכרתי בפרט שאינני בטוח שהוזכר בזמנו:


    לדגים שחווים דיכאון ומתים מכך קוראים או "נושרים" (Drop Outs) או "לוזרים".


    לוזרים.

    עד כמה הבוז שלנו כלפי עבדינו, שנאלצים לחיות (לחיות? אולי המילה הנכונה יותר היא "להתקיים") בתת-תנאים שאנו כופים עליהם, מעוור את עינינו?

    בבריכות דגים כולאים דגים בצפיפות שלא תאמן, בתוך ההפרשות שלהם, ותנאים אלו גורמים להם לדיכאון עמוק ולמוות.

    אני חלילה לא מזלזל בבני אדם שחווים דיכאון קליני, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהתנאים בהם אנו, בני האדם, חווים את הדיכאונות שלנו הם – בדרך כלל וללא הכללות, קלים הרבה יותר מחייהם של אותם הדגים (או שאר בעלי החיים).


    אבל הם- שאינם יודעים מה זה לחיות בחופש, וסובלים בכל רגע ורגע בחייהם, עד שלבסוף התנאים הבלתי אפשריים, אותם המוח האנושי-שטני כופה עליה, מכריעים אותם והם מתים – להם אנו קוראים לוזרים.

    זה נכון גם לגבי אותו תחקיר של אנונימוס, בו ראינו כיצד כבשה עם צניחת רחם נשלחת למות ולא לטיפול רפואי. או שאתם, בעלי החיים, מצליחים לשרוד תחת התנאים האיומים שאנו כופים עליכם, או שאתם לוזרים שדינם מוות. טיפול רפואי?

    כבוד?

    אלו כבר חילולי קודש חצופים, אשר מבזים את המצווה גדולה של המין האנושי – גרימת צער רב לבעלי חיים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה