כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - עקב

    3 תגובות   יום חמישי, 10/8/17, 23:42

    מוקדש לעילוי נשמת חמותי מרים ינטה בת שלום שהלכה לעולמה ב-י"ח באב  תשע"ב - ת.נ.צ.ב.ה

    את הדברים כתב הנכד , בני , צביקה .

     

     תופעת עזיבת קיום המצוות

           

    לאחרונה פורסמו ממצאי מחקר שכמות לא מבוטלת של אנשים שמגדירים את הבית שהם גדלו בו כבית דתי , אך כיום הם אינם מגדירים את עצמם כדתיים .

    עוד נתון מעניין שמופיע שם הוא שמשך ה-25 שנים האחרונות לא חלה עליה באחוזים בכמות הנכנסים לכיתה א' בבתי ספר ממלכתיים דתיים , וזאת למרות הגידול של הציונות הדתית באוכלוסיה .

    לא ניכנס כאן לניתוח המחקר הזה שבוודאי יש מה להתווכח על הנתונים המוצגים בו .

    כנראה שהמספרים גדולים , אך לא כה גדולים כפי שמוצג במחקר .

    ובכל זאת , עדיין יש להתייחס למחקר , מה גם שאנחנו רואים סביבנו שאכן לא מעט מבנינו ובנותינו שהתחנכו במוסדות של הציונות הדתית , לבסוף לא המשיכו בדרך התורה והמצוות . לכן צריך לתת את הדעת על סוגיה זאת .

    האם ניתן להצביע על גורם אחד או שניים לתופעה של עזיבת הדת? כנראה שיש סיבות רבות לכך .

    מעל הכל קיימת הבחירה החופשית , וכנראה שכאשר עם ישראל נמצא במקום הטבעי שלו , בארץ ישראל , אז היא באה לידי ביטוי באופן מלא יותר .

    אך בכל זאת יש מספר סיבות עיקריות שגורמות בעיקר לנוער לעזוב את התורה והמצוות .

    פעמים רבות הנער לא מצא אוזן קשבת דיה אצל דמות מבוגרת .

    זה יכול להיות הורה , מורה או מדריך , והנוער היום משווע לכך שישמעו אותו , שיקשיבו לו .

    נער שזוכה לתשומת לב יוכל לדבר על השאלות שלו ועל מה שמציק לו , ופעמים רבות גם אם יעזוב , זה יהיה העוגן עבורו לחזור.

    נראה כי סיבה נוספת מופיעה בפרשת עקב :

    "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם . פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ ..." (דברים ח' ).

    אנחנו חיים בתרבות שפע , בתרבות שבה האדם יכול להשיג בקלות כמעט כל מה שהוא רוצה . האדם מפתח את העולם ומגיע להצלחות .

    בארץ ישראל הסכנה הזאת עוד יותר גדולה , עם ישראל משגשג ומצליח בזכות הכח שלו . אך מזהירה התורה :

    "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל...".

    אל תגיע למצב של גאווה , למצב שבו אתה מרגיש ח"ו שאינך זקוק להקב"ה .

    כל ההצלחה- מאת ה '!

    בארץ ישראל עם ישראל מתעסק בעבודת הארץ , בעבודה גשמית .

    אין זה חיסרון מעלה , אלא מעלה !  זהו רצון ה' !

    אך הסכנה היא שכחת ה' , הסכנה היא טביעה בחומריות .

    אנחנו רואים היום שקשה לאדם להיות מחוייב .

    קשה לאדם להיכנס למחויבות וקשה לעמוד בה לאורך זמן ?

    זה נכון בנושא הזוגיות , בנושא מקום העבודה ועוד .

    אנשים מתקשים בתרבות של היום להיות מחויבים .

    הדבר משפיע גם על המחויבות לקיום מצוות באופן יום יומי , להליכה בדרך ה' .

    זאת בוודאי אחת הנקודות המשפיעות על עזיבת הדת , הקושי להיות מחויבים לקיום מצוות , לעולם ההלכה .

    אך מצד שני , זאת הרבה פעמים הנוסחה להישאר מחובר .

    מי שמקיים מצוות בקביעות - הרי שהוא מדבר עם אבא שבשמיים בקביעות !

    לעבודת ה' חייבים להיות מחויבים !

    כך אומר משה לעם בפרשה :

    "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ .

    לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י') .

    אומרת הגמרא במנחות :

    "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה אלוקיך שואל מעמך" , ואומר רש"י : "אל תקרי 'מה' אלא 'מאה' .

    הפסוק אומר שה' מבקש מאיתנו ליראה את ה' וללכת בדרכיו .

    פשט הדברים זה בדיוק לברך את ה' מאה פעמים ביום !

    לברך את ה' על כל אירוע שעובר עלי במשך היום !

    אין משהו שקורה לי שלא מגיע מאת ה' , ולכן עלי להודות לו , להיות איתו בקשר בכל רגע .    

     

    מתוך שלא לשמה

    פרשת "והיה אם שמוע" שמופיעה בפרשת עקב , חוזרת על נקודות מסוימות שמופיעות בפרשת "שמע ישראל... ואהבת את ה'..." שמופיעה בפרשת ואתחנן , אך יש הבדלים בין הפרשיות .

    כל פרשת "והיה אם שמוע" מבוססת על שכר ועונש , אם תשמעו למצוות ה' ועשיתם ,

    אז תקבלו שכר גשמי בארץ ישראל , גשמים בעתם וברכה ביבול ובפרנסה .

    אך אם לא תשמעו בקול ה' ותעזבו את המצוות אז תענשו , לא ירדו גשמים, לא תהיה ברכה ביבול , ואף תגלו מארץ ישראל .

    לעומת פרשת "ואהבת" , שם מצוות ה' וקיום המצוות איננה מותנית בשכר ועונש , אלא "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך..." , אהבת ה' ללא תנאי ,

    כי את ה' צריך לאהוב .

    ה' אלוקינו הוא ה' אחד , ולכן ברור שיש לאהוב אותו ולשמוע למצוותיו .

    אפשר לומר שההבדל נובע מכך שפרשת ו"ואהבת" היא פרשה המדברת על מצב עבודת ה' בארץ ישראל , לבין פרשת "והיה אם שמוע" שמדברת על עבודת ה' בחוץ לארץ . וראיה לכך ניתן להביא מהפסוקים בפרשה המתארים את העונש :

    " וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם..." ,

    רש"י לומד מכאן שהתורה מדברת על מצב של עבודת ה' בגלות :

    "אף לאחר שתגלו , היו מצויינים במצוות , הניחו תפילין , עשו מזוזות , כדי שלא יהיו לכם כחדשים כשתחזרו".

    אמנם תחילת הפרשה  גם מדברת על עבודת ה' בארץ ישראל , שהיא בצורת שכר ועונש , אך זאת מדרגה נמוכה יותר בעבודת ה' .

    העיקר היא עבודת ה' שלא על מנת לקבל פרס , אך אם עבודת ה' נעשית בדרך קבע על מנת לקבל שכר , אז היא כבר ברמה ירודה יותר , ואם היא נשארת כך לאורך זמן אז עלולים להגיע לעזיבת שמירת המצוות , ואז מגיע העונש והגלות , וקיום המצוות בגלות הוא ממילא ברמה נמוכה יותר , רק בכדי שלא לשכוח את המצוות כאשר נחזור לארץ ישראל .

    ורש"י אכן מסביר שדווקא תחילת פרשת "והיה אם שמוע" מדברת על המצב הגבוה של עבודת ה': "מצוה אתכם היום- שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום (ספרי ראה נח.) .

    לאהבה את ה'- שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר , בשביל שאקרא רב , בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה , וסוף הכבוד לבא".

    סוף הכבוד לבוא , אבל עיקר קיום המצווה הוא לאהבה את ה' .

    ואכן אמרו חז"ל שצריך אדם לעסוק בתורה שלא לשמה - שמתוך שלא לשמה בא לשמה . פרשת 'ואהבת' היא התכלית', ופרשת 'והיה' היא עדיין בשלב הביניים .

    אבל אסור להישאר בשלב הביניים של 'לא לשמה' , אלא יש להגיע מתישהו לעבודת ה' 'לשמה' .


    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/17 19:51:
      ישר כוח לבנך צביקה. יהי זיכרה של חמותך, מרים ינטה בת שלום, ברוך.
        12/8/17 17:37:
      שבוע מבורך...
        12/8/17 01:05:
      אפשר לומר שהמצוות, מהיותן מוגדרות היטב, מאפשרות קיומן דרך "ראה וקדש". בבחינת - יש לך מסלול מדוייק, ועליך כעת רק ללכת בו. כך נמנעת בעיית ההתחבטות באשר לעשייה הנכונה. וגם אם הן נעשות כדי שיעשו, הרי שהעשייה עשויה להביא להתכוונות, כלומר - להגיע לידי "שמה". אני סבורה שאפשר להגיע להליכה בדרכי ה', אם להשתמש באופן שבו התורה מגדירה עשיית טוב, גם מבלי להיצמד לכללים נוקשים. הרי מטרתם לעשות טוב, את זה אפשר לעשות גם לא דרך אותם כללים, דהיינו - מצוות. כלומר, גם אם ישנה עזיבה של הדת, כפי שתיארת, זה עדיין אינו אומר שאנשים עזבו את דרך הישר, את דרך הטוב. אולי זה מסובך יותר, אבל כן ניתן. לעניות דעתי על כל פנים.