כותרות TheMarker >
    ';

    אפיזודות מהתחתית בניו יורק

    0 תגובות   יום שבת, 12/8/17, 19:16

    סיפורים קצרים מהרכבת התחתית של ניו יורק:

     

    * אני בניו יורק. תחנת היציאה וחזרה שלי היא מאיזור מסוים  0בברוקלין ואני משתמשת ברכבת התחתית שקרובה מאד למקום שהותי, אם כי עולה ויורדת גם בתחנות אחרות שגם הן קרובות למקום.

    ידוע שבברוקלין גרים יהודים רבים אך הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות שלי כאן, שמתי לב שנתקלתי רק במספר מועט  של חרדים או דתיים ברכבת. בעבר גם צילמתי מספר חרדים ברכבת ובמקומות אחרים. אולי כי אני נמצאת באיזור אחר של ברוקלין?!

     

    אני נתקלת כאן באנשים מכל המינים והלאומים: סינים, היספנים, ישראלים, לבנים, שחורים ועוד...ויסלחו לי כל המדקדקים בכללי הפוליטיקלי קורקט!

    לא באה לספר כאן על שיכורים, הומלסים, מקבצי נדבות מבוגרים וילדים, נגנים וזמרים, כאלה יש למכביר ואותם פוגשים בתחתית ובכל מקום.

    רוצה לספר כמה אפיזודות חד פעמיות שנתקלתי בהן.

     

    * בתחנת היציאה שלי. גבר צעיר עומד בתחנה ומחכה לרכבת. זו מגיעה, הדלתות נפתחות והוא מתחיל להסתובב על הרציף הלוך ושוב, אולי כדי למצוא קרון שנראה לו מתאים?! פתאום הכרוז מודיע שיש להתרחק מהדלתות הנסגרות ואז הוא מזנק אל אחת מהן אלא שזו נסגרת לו בום ״בפרצוף״ ולא מצליח לפתוח אותה. הוא נעמד בהפתעה ומרים ידיים מעלה, מאוכזב על הפספוס של עצמו. חייכתי לי 😊 איזו טפשות מצידו!!!

    האישה שהייתה לידי גיחכה אף היא והפטירה לכיווני על החלמאות של הבחור... ולמה מציינת גם את האישה? כי בד״כ האנשים כאן לא פותחים בשיחה כך סתם עם אנשים זרים, אלא אם פונים אליהם בשאלה על מיקום או כיוון כלשהו, שאז הם יוצאים מגדרם ובנימוס רב ועם הרבה סבלנות מסבירים ולעיתים אף הולכים איתך כברת דרך כדי להראות לך את המקום או את הכיוון המדויק ולא רואים בזה טרחה רבה מדי.

    זו נקודת זכות לטובתם :)

     

    * ברכבת, אישה וילד כבן 10, אולי קצת יותר מ-10 שנראים נורמטיביים למדי :) לפתע שניהם קמים והולכים במהירות לעבר דלתות המעבר שבין הקרונות (לפעמים אנשים עושים זאת כדי לשפר עמדות ישיבה) אך האם ובנה לא ממשיכים לקרון הבא אלא נעמדים בחיבור שבין שני הקרונות (די מסוכן) כשהילד מלפנים, במעבר הצר, ואימו מאחוריו מחזיקה את דלת הקרון פתוחה מאחוריה ומעודדת את הילד להשתין תוך כדי הנסיעה, ככה סתם אל הרוח...

    אולי השתין קצת על עצמו, אולי על המדרגה ואולי קצת בחזרה לקרון...אבל מה איכפת לה? חחח!

    בסיום חזרו לשבת במקומם.

    האנשים בקרון די נדהמו, כי אפילו בשביל האמריקאים זה היה מוזר והם רואים כאן כל מני תופעות ואף אחד לא מגיב לכלום ולאף אחד גם לא איכפת מכלום. אדישים!

    חייבת לציין שאחרי כמה רגעים הרכבת עצרה בתחנה הבאה שלה אבל כנראה שהאמא לא ביקשה כלל מהילד להתאפק, לחכות ולרדת מהרכבת ואז למצוא שירותים קרובים. חינוך למופת :(

     

    * שוב ברכבת, בדרך חזרה. השעה מאוחרת ומעט אנשים בקרון. מולי יושבת בחורה בשנות השלושים כזה ששקועה כולה בנייד שלה. זה כמובן דבר רגיל אצל כולם, למעט אולי אצל כאלה שאין להם וויפיי בתוך הרכבת או בתחנה (וכבר יש בכמה רכבות ובסבוואייז) או אצל התינוקות?!

    בד״כ האנשים כאן לא נוהגים להסתכל על אנשים אחרים, הם עסוקים בעיקר בלשחק בנייד או להתכתב, או לישון או לקרוא. אלא אם נכנסו לרכבת בחבורה או בזוג שאז מתפתחות שיחות קולניות.

    משהו בכל זאת משך את תשומת ליבי לבחורה והיא גם די התאמצה שישימו לב אליה ;)

    נראה שהתכתבה עם מישהו כי מדי פעם כשקיבלה תשובה שריגשה אותה היא הניחה לסלולרי לדקות ארוכות, התיישרה במושבה, סרקה באצבעותיה את שערה והחלה לצחוק לעצמה. היא גם סובבה את ראשה לכל כיוון וראו שהיא חושבת על מה לענות ואולי גם חושבת על מי רואה אותה ואיך היא מצטיירת בעיני אחרים?! 

    אולי אלה סתם ספקולציות שלי? חחח

    בכל זאת מאחלת לה שקיבלה פוסט כיפי מהמאהב או הבעל או מהחבר/החברה או מידיד/ה! מפרגנת לה :)

     

    זהו בינתיים  :-)


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה