כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    המצעד 9.9.17

    0 תגובות   יום שבת, 12/8/17, 21:37

    המצעד 9.9.17

     

     

    למדנו פעם, בשיעור היסטוריה בתיכון, על הרגע בו נאמר במפורש למדינות העולם שהיטלר מוכן להעביר אל גבולותיהן את כל היהודים, אם רק יפתחו את גבולותיהן לעם המגורש. אני זוכר שישבתי בקצה הכיתה, והקשבתי למורה או לאחד התלמידים, שהקריאו טקסט מצוטט בספר ההיסטוריה שלנו, בו סופר כיצד נציגיה של מדינה אחר מדינה הסבירו, כל אחד בתורו, מדוע הדבר הינו בלתי אפשרי, ושאותה מדינה לא תקבל לגבולותיה את היהודים.

    זה היה רגע מפתח עבורי. הבנתי שאין דבר כזה צדק, אין דבר כזה אנשים טובים אבסולוטית, ואפשר להצדיק כל עוול וכל סוג של אלימות. זה פשוט וקל – כל מה שצריך הוא שאדם אחר יסכים איתנו על יחסנו כלפי הקרבן, ואז לפתע אנחנו כבר איננו חייבים דין וחשבון לקורבן, כי אנחנו מנהלים עתה דין וחשבון עם צד שלישי. אם אני פוגע במישהו, כל מה שאני צריך זה שאדם אחר יגיד לי שאני בסדר, ואני אהיה בסדר. זה פשוט, זה קל וזה מחריד.

    כמה שנים לפני כן, כשעוד למדתי בחטיבת הביניים, ראיתי בטלוויזיה תוכנית תיעודית, אשר הציגה את החיים באיזו מדינה מוכת גורל ("מוכת גורל", סביר להניח שהיתה מוכת התנהלות של העולם המערבי, שניצל אותה ושדד אותה). בקטע אחד שלא אשכח, הצלם עמד וצילם, בזמן שילד זרק להנאתו אבנים בראשה של בהמה מקומית גדולה וחסרת אונים, עד שזו קרסה ומתה. "מדוע הוא לא עוזר לה?!" שאלתי את עצמי.
    כי הוא מתעד. וזה לא תפקידו להתערב.
    כי הוא מתעד. וזה לא תפקידו להתערב.
    "אני מצטער. אינני יכול לעזור לך להישאר בחיים, זהו איננו תפקידי."

    ב-9.9 אני הולך לצעוד במצעד בעלי החיים, בגוש שמוקם בפעם הראשונה – גוש משותף נגד ניסויים בבעלי חיים. אני הולך לצעוד במצעד, דבר ראשון, בשביל הקורבנות. צעדיי לא יצילו אף אחד. אני יודע, אבל ההדים של מגפיי, כשהם מכים את האספלט, יהדהדו יחד עם צעדיהם הכבדים של שאר הצועדים, ואולי ישנו משהו בלב של מי שיראו אותנו, או ישמעו עלינו.

    אבל אני צועד בשביל עוד סיבה. בשביל לא להיות הצלם הזה, שאת צילומיו ראיתי בטלוויזיה. אני צועד בשביל לא להיות מי שיגיד "אני יודע שאתם סובלים, ואני מתנצל, אבל לא אוכל לעזור". אני צועד בשבילם, דבר ראשון, אבל גם בשביל לא להיות מי שנותן לכובד העולם ליפול על כתפיו, ואומר – "ככה זה". אני צועד על מנת להיות מי שמנסה, אולי רק מנסה, אבל מנסה מכל הלב, לעשות מה שאפשר נגד השואה הזו.

    אני לא יודע אם המצעד הזה, או כל פעילות אחרת, הוא צעד גדול לאנושות. אבל אני כן וידע שאכן מדובר בצעד קטן. צעד פשוט, אותו כל אחד ואחת יכולים לעשות, כל עוד יש בלב שלהם קצת מקום גם ליצורים שאינם בני אדם. כל עוד הם מבינים שמשהו פה לא בסדר.

    אז אני מבקש מכם – בואו והצטרפו אלינו. בואו ונראה, בצורה הכי פשוטה, שאכפת לנו גם מאחרים ולא רק מעצמנו.

    זה כן תפקידנו להתערב. זה כן תפקידנו להתערב.

    לינק לאיוונט של המצעד
    ''

     

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה