כותרות TheMarker >
    ';
    0

    זכרונות מאפריקה

    21 תגובות   יום ראשון, 13/8/17, 11:14

       בשנים 60-62 ראיתי לראשונה שחורים לבושים בחולצות לבנות וחליפות חומות. בשנים אלו מדינות רבות באפריקה קיבלו עצמאות וחלקן קשרו יחסים דיפלומטים עם ישראל. מדינת ישראל העניקה להם הדרכה חקלאית, בטחונית וכך הגיעו משלחות של מורים, חיילים וחקלאים לישראל. את אפריקה תיארתי לעצמי כג'ונגל אינסופי שתחום בין שני מדבריות סהרה בצפון וקלהרי בדרום.

      דודי נאג'י היה באותן שנים סוכן ראשי של חברת ליילנד למשאיות ואוטובוסים במערב אפריקה. יום אחד אעלה את סיפוריו בספר, אך הפעם אחלוק עמכם שני סיפורים מאפיינים.

      הדרכים בניגריה והארצות הקרובות היו דרכי עפר משובשות, את המשאיות המובילות היו מעמיסים כמו אצלנו בישראל ב 50% מעבר לכושר הנשיאה. הטמפ' הגבוהות והנהגים השחורים גרמו לנזקים במנועים. הנהגים המשיכו לנהוג במשאית למרות שעון מד החום וצופר האזהרה שהתקינו להזהיר את הנהג לעצור לקרר את המנוע ולמלא מים. שום דבר לא עזר, נהגי המשאיות שרפו את המנועים שרתחו. יום אחד הגיע מהנדס אנגלי הצטרף לנסיעה עם נהג שחור ופתר את הבעייה.

    ''

      הנהגים השחורים הולכים יחפים ולכן גם נוהגים יחפים. המהנדס הוסיף צינורית מהרדיאטור (מצנן מים) לתא הנהג מעל דוושת הדלק. כעת הנהג שהמשיך לנהוג כשהמנוע רתח, חטף זרם קיטור שהסביר לו שיש להוריד את הרגל מדוושת הגז. לאחר הוספת השינוי במשאיות, נגמרה שריפת המנועים.

      חברות בנייה החלו להקים פרוייקטים ברחבי ניגריה, עשרות אלפי שחורים הועסקו בחברות בריטיות, אמריקאיות ואפילו סולל בונה נכנסה לתחום. כשהחלה מלחמת ביאפרה, פסקו ההשקעות וחלק מחברות הבנייה פשטו רגל. אחד ממנהלי העבודה של סולל בונה הציל את סולל בונה מפשיטת רגל. הוא אסף אליו כמה ראשי שבטים מקרב העובדים שילם להם בדולרים ובאבנים יקרות והם הכריזו שביתה. השביתה נמשכה כשנה, כמובן שהעובדים לא קיבלו סנט אחד לא מסולל בונה ולא מראשי השבטים שלהם. כשמורדי ביאפרה נחלשו חודשו ההשקעות וסולל בונה קראה לעובדים לשוב לעבודה.

     

    חוויות ממצרים - בשנת 1977 נחת אנואר סאדאת בישראל והתאפשר לנו לבקר לראשונה במצרים ללא מדים ונשק.

    ''

      בסוכות 1981 הייתי אמור לטייל במצרים בטיול מאורגן אך רצה הגורל וסאדאת נרצח ב 6/10/81 ומרבית משתתפי הטיול חששו מהמהומות שעשויות להתחולל וביטלו את השתתפותם. בפסח 1982 הגענו למצרים לטיול עומק. מכל החוויות אחלוק עמכם רק שלוש אנקדוטות. לאחר הביקור בפירמידות ובסביבה הגענו לשוק חאן אל חליל. מרבית הקבוצה התנפלו על הדוכנים ורכשו מזכרות בכמות שסיכנה את המרחב באוטובוס שלנו. אני ועוד נוסע (הגענו סוליטו) הלכנו לחפש מסעדת דגים. אני דובר כמאה מילים בערבית ובמסעדה לא ידעו אנגלית או עברית אבל הסתדרנו.

    בקשנו סאמק (דג) המלצר הוליך אותנו לבריכת דגים ליד המטבח, שלה דג ענק תפס אותו קרבו לפיו והכניס לו ביס בראש. הראה לנו את הדג וכמובן אשרתי לו כפי שאני מאשר לסומלייה שמגיש לי בקבוק יין. הארוחה היתה מצוינת אך תמונת המלצר שנשך דג נמצאת עמי.

       נסיעה בקבוצה מאורגנת יש לה הרבה יתרונות ביחוד במדינות כגון מצרים, מאידך יש גם חסרונות. בגלל תאוות הקניות של נשות ישראל, התעכבנו והגענו למוזיאון קהיר בשעה 16:17 ושעת הסגירה ב 17:00 התחננו למדריך שישלם בוחטה לשומרים שיאפשרו לנו לבלות במקום עוד שעה, כלום לא עזר. אוקצור חלפנו ביעף על פני אוצרות מצרים, הבטחתי לעצמי שעוד אשוב לקהיר רק בכדי לבקר ולהנות מהמוזיאון, אך לא ממשתי זאת.

       בלילה נסענו ברכבת הלילה קהיר-אסואן נסיעה של כ 1000 ק"מ כל הדרך עברה בשטחיה החקלאים של מצרים, מזל שלא טסנו. אוקצור בלילה לנו במלון באסואן שבו התרחשה חלק מהעלילה המסתורית "הרצח על הנילוס" ישבנו על כסאות נוח על גדת הנילוס, קרירות המים והבריזה גרשו את הברחשים. המלצרים ריחפו בינינו עם מגשים עמוסים בדברי מתיקה ומשקאות ואני הרגשתי כחלק מהעלילה. למחרת הסתובבנו בשוק של אסואן הסוחרים כנראה ראו לראשונה בחייהם ישראלים או יהודים. "מין איפו אתם?" שאלו אותנו, מישראל ענינו במקהלה. "שו האדה ישראיל?". וסכר אסואן הוא מדהים בגודלו הודעתי למיסטר ליברמן שיסע לבקר לסכר אסואן ולהתרשם מעוצמתו. לפני שהוא מברבר על הריסתו. המצרים שנתקלנו בהם במלונות, בשווקים ובאתרי התיירות מעולם לא נפגשו עם ישראלים ואף  לא ידעו היכן ישראל נמצאת. אולי כי אצלנו אין תעשיית סרטים שמעניינת אותם. אוח הסרטים המצרים ששודרו בימי שישי אחה"צ.

       מאסואן נסענו באוטובוס עד לוקסור. הכביש ארוך ושומם מדי כחצי שעה מגיעה משאית או שיירת משאיות ממול. אמממה הנהג המצרי יש לו עוזר נהג שאחראי על הזמבורה (צופר) כשהנהג מבחין בנקודה שחורה באופק הוא מורה לעוזרו לצפור וכך אולי כעשר דקות הוא צופר וצופר עד להופעת הרכב הבא. כמובן שגם נהגי המשאיות ממול משתתפים במשחק הצפירות.

     

    על החוויות שלי מדרא"פ ארחיב בפוסט המשך.

     

     

    הפוסט הקודם טוכעס לייקער

    הפוסט הקודם זכרונות נהג מונית

    הפוסט הקודם אולי הוא באמת רק פקיד

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/17 09:51:

      הסמקתי מקריאת מחמאותייך, תודה על הכיכוב אני במסלול המהיר לכוכב 9999

      צטט: * חיוש * 2017-08-19 08:50:17

      דודי חברי נשיקה

      קראתי בשקיקה, לא רק שכייף לקרוא זיכרונות

      אתה כותב ניפלא מה שעושה את הקריאה לחוויה מענגת.

      אאאחחחח הסרטים הערביים בימי שישי.........

      דודי'לה אני קצת בדיליי (באיחור בתגובות) 

      אז אשוב במהרה להצמיד כוכב אהבה גם לכאן 

      שבת נהדרת ואני אוהבת לקפוץ אליך לקפה (-:

      תוצאת תמונה עבור סמיילי קורץ זז


        20/8/17 09:49:

      צטט: א ח א ב 2017-08-15 08:42:18

      מאה מילים בערבית מספיקות בהחלט להסתדר. יופי של זכרונות

       

      הכי חשוב בכל מקום, לומר למקומים בשפתם "תודה רבה" והם כבר יעזרו לך. שוקרון.

        20/8/17 09:44:

      תודה למחמיאה.

      צטט: אהובהקליין 2017-08-14 07:28:20

      תודה ויישר כוח על פוסט כה מושקע ומעניין.


       בברכה

       ובשורות טובות.


       אהובה.

        20/8/17 09:43:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-08-14 05:39:48

      תודה. (אפריקה "שלי" הייתה רחוקה, קיצונית ושונה, אולי באמת שווה לכתוב על כך)

       

      ממתין בסבלנות לסיפורי אפריקה שלך......

        20/8/17 09:42:

      צטט: רונית אברהם 2017-08-13 21:16:24

      הייתי שמחה לבקר במצריים, כרגע נראה מסוכן מידי. לפני הרבה שנים הייתי בטאבה, זוכרת לטובה את החופים, ואפילו את החושה, שלא לדבר על העלויות... יש משהו ברעיון שלך להחזיר את אילת, מצד שני דאעש וכל הבלאגן נראים לי קצת יותר גרועים מממחירי המלונות שם.

       

      כיום לכאורה המרצחים נמצאים בכל איזור תיירות, הרוע שולט בעולם. אבל נסיעה למצרים לדעתי אינה מסוכנת יותר מאשר נסיעה לפריז. לנגוע בפירמידות ובספינקס זו חוויה שיתכן ויום אחד תהיה סגורה בפנינו הישראלים.

        20/8/17 07:58:

      דודי שבתי במהירות האור קריצה

      להצמיד כוכב אהבה

      שבוע ניפלא

        19/8/17 08:50:

      דודי חברי נשיקה

      קראתי בשקיקה, לא רק שכייף לקרוא זיכרונות

      אתה כותב ניפלא מה שעושה את הקריאה לחוויה מענגת.

      אאאחחחח הסרטים הערביים בימי שישי.........

      דודי'לה אני קצת בדיליי (באיחור בתגובות) 

      אז אשוב במהרה להצמיד כוכב אהבה גם לכאן 

      שבת נהדרת ואני אוהבת לקפוץ אליך לקפה (-:

      תוצאת תמונה עבור סמיילי קורץ זז


        15/8/17 08:42:
      מאה מילים בערבית מספיקות בהחלט להסתדר. יופי של זכרונות
        14/8/17 07:28:

      תודה ויישר כוח על פוסט כה מושקע ומעניין.


       בברכה

       ובשורות טובות.


       אהובה.

      תודה. (אפריקה "שלי" הייתה רחוקה, קיצונית ושונה, אולי באמת שווה לכתוב על כך)
        13/8/17 21:16:
      הייתי שמחה לבקר במצריים, כרגע נראה מסוכן מידי. לפני הרבה שנים הייתי בטאבה, זוכרת לטובה את החופים, ואפילו את החושה, שלא לדבר על העלויות... יש משהו ברעיון שלך להחזיר את אילת, מצד שני דאעש וכל הבלאגן נראים לי קצת יותר גרועים מממחירי המלונות שם.
        13/8/17 21:14:

      צטט: נויאור 2017-08-13 19:31:02

      אוקיי אני גם הייתי במצרים טיול מאורגן של חברת קוסמטיקה שעבדתי בה כמובן שביקרנו בפירמידות ,במוזאון ובשווקים שייט על הנילוס ובעיר המתים ראיתי את האזורים היפים אך גם את העוני הנוראי שם אך הטראומה הגדולה ביותר היתה...שבמעבר הגבול עצרו אותנו לבדיקת דולרים והם לקחו גבר ואישה מהקבוצה למעצר על ניסיון להפיל את הכלכלית מיצרים שניים ישבו בכלא המיצרי מעל חודש ימים וזאת על שני שטרות דולר שהודבקו בסלוטייפ מאז מנעתי מחברי לבקר במצרים.

       

      גם אותי עצרו המצרים במעבר אל עריש בחשד של הברחת עתיקות. אני משוכנע שהם רצו כולה לקבל ממני בקשיש. כולם התעכבו בגללי כמעט ארבע שעות. בשוק חאן אל חליל מסתובבים סוחרים שמנסים לענין קונים עשירים ב"עתיקות" הם רואים דג שמן ועושים הצגה שיש להם מוצגים. קניתי מהם כתובת הירוגליפית. על חת'כת חרס שיוצר אולי יום קודם. במעבר הגבול פתחו לכולנו את המזוודות והופ ראו את החרס העתיק. קראו למנהל הוא עשה הצגה. אמרתי לו איזה עתיק זה יכול להיות אם שלמתי חמש גיני בשוק. נו בסוף עזבו אותי כי המדריך המקומי שליווה אותנו הסביר להם במסרית. אבל אכן היו מקרים של החלפת דולרים מזויפים שגרמו למעצר תיירים ישראלים. בכל זאת ממליץ לנסוע למצרים. כשבוש כבש את עירק, הייתי בטוח שתוך שנה אזכה לבקר בנינווה. 

        13/8/17 21:00:

      צטט: ~ ~ 2017-08-13 18:49:08

      מעניין מאוד - יופי של זיכרונות.

      אני הכי רחוק שהגעתי זה לשארם א-שייח
      וטיול מרתק לקניה.

       

      קניה מזכיר לי מאו מאו נשמח לשמוע על קניה מנקודת מבטך.

        13/8/17 19:31:
      אוקיי אני גם הייתי במצרים טיול מאורגן של חברת קוסמטיקה שעבדתי בה כמובן שביקרנו בפירמידות ,במוזאון ובשווקים שייט על הנילוס ובעיר המתים ראיתי את האזורים היפים אך גם את העוני הנוראי שם אך הטראומה הגדולה ביותר היתה...שבמעבר הגבול עצרו אותנו לבדיקת דולרים והם לקחו גבר ואישה מהקבוצה למעצר על ניסיון להפיל את הכלכלית מיצרים שניים ישבו בכלא המיצרי מעל חודש ימים וזאת על שני שטרות דולר שהודבקו בסלוטייפ מאז מנעתי מחברי לבקר במצרים.
        13/8/17 18:49:

      מעניין מאוד - יופי של זיכרונות.

      אני הכי רחוק שהגעתי זה לשארם א-שייח
      וטיול מרתק לקניה.

        13/8/17 18:45:

      בהסכם השלום עם המצרים היינו צריכים לתת להם גם את אילת, היינו נהנים אז מחופשה חמישה כוכבים בשליש מחיר. לא היינו שורפים מטבע זר על נופשונים בתורציה ובאיים.

      כרגע נזכרתי שהמצרים גם מייצרים בירה מעולה. אין זה פלא שבני ישראל לא רצו להפרד מארץ גושן (איפה זה בכלל?).

      ממליץ לשניכם ביחד או כל אחד לחוד לבקר במצרים טיול מקיף.

      צטט: זונות פוליטיות 2017-08-13 17:17:17

       

       

       

      ברוטוס:   זכיתי לבקר במצרים רק מתחת למים. כלומר בצלילות. זאת אומרת בהפלגת צלילות שיצאה משארם א-שייך אל התעלה ואל החוף המזרחי של מצריים אל אוניות טרופות וכל מיני רקים, אבל אני מאד אוהב את הפלאפל והחומוס המצרי זה עם הפול השחור

       

       

      נטוס:       פעם נחתתי בשארם א-שייך, הרבה פעמים ירדתי לחוף המזרחי של סיני לצלילות. מעולם לא ישנתי בחושה אלא רק בבתי מלון שיש בהם מקלחת עם מים חמים ומזגן בחדר

       

       

      ..

        13/8/17 17:17:

       

       

       

      ברוטוס:   זכיתי לבקר במצרים רק מתחת למים. כלומר בצלילות. זאת אומרת בהפלגת צלילות שיצאה משארם א-שייך אל התעלה ואל החוף המזרחי של מצריים אל אוניות טרופות וכל מיני רקים, אבל אני מאד אוהב את הפלאפל והחומוס המצרי זה עם הפול השחור

       

       

      נטוס:       פעם נחתתי בשארם א-שייך, הרבה פעמים ירדתי לחוף המזרחי של סיני לצלילות. מעולם לא ישנתי בחושה אלא רק בבתי מלון שיש בהם מקלחת עם מים חמים ומזגן בחדר

       

       

      ..

        13/8/17 14:09:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2017-08-13 12:05:14

      יקירי, קראתי ונהנתי מהפסטוראליה המוכרת של פעם

      כיום בחצי העולם אין שלטון, רוצחים אחד את השני (בשקט)

      במידה ויש שלטון אז הם יותר מושחתים מהחבר שלנו נתנמייהו

      בשורה התחתונה אני מוחה על מה שיש בחצר האחורית שלנו

      אנחנו חברה תרבות וקידמה עם יכולות

      אבל כל אחד דואג רק לתחת שלו ומהכורסא

      דודון, תודה על הנוסטלגיה אבל עניי בתך קודמים

      הנכים, אימהות חד הוריות, זקנים, ילדים עזובים ועוד שכבות חברתיות שקרסו

       

      ידידי אני אופטימי, ב"ה לא אלמן ישראל הקבוצות החלשות בישראל מוחלשות רק בגלל הקסטות העשירות שחולבות את לשד הארץ.

      אך בקהיר גרו לפני כ 35 שנה כשני מיליון בעיר המתים (בתי הקברות של קהיר) היום בטח גרים שם חמישה מיליון.

        13/8/17 13:54:

      צטט: דאגניט. 2017-08-13 12:46:43

      תיארת בצורה מאוד חיה את החוויות שלך ממצריים. ממש נהניתי לקרוא. אני אישית, אם הייתי רוצה לבקר במצרים, זה כנראה היה מגיע מתוך רצון לטעום את הפול הנפלא שהם מכינים. ראיתי פעם סרט על איך שמכינים אותו. מעבר לזה, אם הייתי נוסעת בטיול מאורגן, קרוב לוודאי שהייתי אחת מהנשים שמעכבות את כולם כדי לעשות קניות. :))

       

      את מנות הפול והבמיה המצרי הכרתי מהמטבח של שכנתנו מרסל. ב67 באל עריש עשיתי הכרה עם הפלאפל המצרי שעשוי מפול ולא מחומוס. בטיול למצרים ירדתי מהאוטובוס בדרך ליד דוכן פלאפל והמצרי הכין לנו כמאה כדורי פלאפל. המוכר שאל אותי "לאחם? (בשר)" המילה הזו לא היתה אז אצלי בלקסיקון או כיוון שנשמעה לי כמו לחם, עניתי לו "לאאא רק ביתות(פיתות)" והוא בשלו "לאחם" והראה לי על סיר עם בשר טחון. למיטב זכרוני שילמתי לו שניים שלושה דולר על 100 כדורי פלאפל ו 30 פיתות (המצרים אינם מוסיפים סלטים למנת הפלאפל).

        13/8/17 12:46:
      תיארת בצורה מאוד חיה את החוויות שלך ממצריים. ממש נהניתי לקרוא. אני אישית, אם הייתי רוצה לבקר במצרים, זה כנראה היה מגיע מתוך רצון לטעום את הפול הנפלא שהם מכינים. ראיתי פעם סרט על איך שמכינים אותו. מעבר לזה, אם הייתי נוסעת בטיול מאורגן, קרוב לוודאי שהייתי אחת מהנשים שמעכבות את כולם כדי לעשות קניות. :))

      יקירי, קראתי ונהנתי מהפסטוראליה המוכרת של פעם

      כיום בחצי העולם אין שלטון, רוצחים אחד את השני (בשקט)

      במידה ויש שלטון אז הם יותר מושחתים מהחבר שלנו נתנמייהו

      בשורה התחתונה אני מוחה על מה שיש בחצר האחורית שלנו

      אנחנו חברה תרבות וקידמה עם יכולות

      אבל כל אחד דואג רק לתחת שלו ומהכורסא

      דודון, תודה על הנוסטלגיה אבל עניי בתך קודמים

      הנכים, אימהות חד הוריות, זקנים, ילדים עזובים ועוד שכבות חברתיות שקרסו

      ארכיון

      פרופיל