חתול אשפתות אפרפר נוגס לו בהנאה משאריות מנת הדג. לבטח הוגשה מנה זו בסעודה שלישית ועתה מונחת אחר כבוד בצידי פח האשפה הירוק.
אומרים שיש תשע נשמות לחתולים.
וכנראה זכה עתה לנשמה היתרה שנסתלקה ממני עם צאת השבת, ובעוד אני דואב על מכאובי הבטן שתוקפים אותי מדי צאת שבת עד פאתי יום ראשון, מתענג החתול על שאריות הנשמה היתרה.
שלל המטעמים שהתענגתי עליהם בשבת נותנים בי כעת את אותותיהם. אות היא לעולמי עד ולפחות על יום ראשון.
אוסף אני את בטני שגדשה בכל מיני מטעמים, ברבורים ושליו ודגים. להקיא להקיא הכל, להוציא מן הקרביים, והנה המיצים עולים לי בוושט, ותחושת הקבס מציפה אותי, זכרנו את הדגה אשר נאכל חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת הבצלים ואת השומים, הכל עולה ותחושת מחנק וכבדות, ולוואי ולא הייתי להוט כל כך להעמיס על עצמי. ולוואי והייתי מעמיס טיפה יותר על הנשמה היתרה ולא על הכרס שמשתפלת ונראית נורא. ושומע את הקול "קח את קיבתך, את מלאתך, יחידתך אשר-אהבת, ולך-לך, אל-ארץ לא נודעת; והעלה אותה שם, לעולה, על אחד הפחים, אשר אומר אליך"