זה הפך לאירוע חדשותי שגרתי בישראל אכולת הריקבון המוסרי, שהביא עליה השקרן הלאומי בנימין נתניהו. לעתים שלשה או אפילו ארבעה פועלי בנין נהרגים באותו היום. אייטם חדשותי שנדחק בעמודים האחוריים של העיתונים וחברות החדשות של שלשת ערוצי הטלוויזיה החלו להתעלם מן הידיעות על תאונות העבודה של פועלי הבניין בישראל. אולי הסיבה היא שהרוב המכריע של פועלי הבניין בישראל הם אזרחים זרים. העובדה שיש בין אחד לשלושה פקחי בנייה בישראל לכל היותר - לא מעניינת איש למרות שיש בישראל בכל רגע נתון מאות בניינים שנבנים. פועלי בניין בישראל נהרגים כמו זבובים ובכל יום ובכנסת העניין לא עלה אפילו פעם אחת לדיון בשנים האחרונות. 

העניין הזה אמור, במדינה שחיי אדם נחשבים, להוות נושא שמטריד מאד את הציבור. בישראל איש לא מתייחס לכך. איש לא מתעניין בתנאי הבטיחות שבהם עובדים פועלי הבניין. מחירי הדאודורנטים במרכולים מעניינים את הציבור הרבה יותר.

הישראלים במדינתו של ביבי התרגלו לגור בבניינים שקירותיהם ספוגים בדם פועלי הבניין שבנו אותם. אין כאן יותר עניין בחיי פועלי הבניין, כפי שזמרו אי-פעם ברדיו הישראלי.