| יום אחד היה לילה, והחלטנו לצאת לטיול שהפך להיות שמי השני. התייעצות עם זאב לגבי דרגת הקושי, המסלול והניווט ויצאנו לכבוש את "שמונת המעיינות". טיול שיש בו הכול. ירידות מטורפות. עליות מתונות, עליות עבות, מעיינות יבשים, מעיינות עם מים, בריכת מים קרירים לרחצה אחרי עליה טובה, מעט היסטוריה וסיפורי גבורה והכול ב-30 ק"מ של רכיבה. את הטיול הזה הובלתי יותר מעשר פעמים. שכחתי כבר כמה. היו טיולים עם 15 רוכבים ואף טיולים בני 50 רוכבים. במסיבת סילבסטר אחת, הביאו סקסולוגית למשחקי חברה. התחלקנו לקבוצות. לקבוצה שהייתי בה קראו "שמונת המעיינות"....הרכיבה הפכה לחלק חשוב בחיי. כל שבת רכבנו. בגשם, בשמש, כשהיה קר וגם כשהיה חם. נמשכתי לתחביב הזה וסחפתי את הבן שלי איתי. נרשמתי ל"מכון וינגייט" ולמדתי קורס "מדריכי אופניים". למדתי עם טובי הרוכבים בארץ וזכיתי להכיר אנשים רבים וטובים מתחום הרכיבה ולא רק בשטח. רוכבי כביש, רוכבי טריאתלון, רוכבי טנדם, עמותת אתגרים ובית הלוחם ועוד ועוד. למדתי יחד עם רון, איה, אורלי, ישראל ויחד התכוננו לבחינות. להתכונן לבחינה בתחום שאתה כל כך אוהב, אין דבר יותר מהנה מזה. סיימתי את הקורס ב"מסע כומתה". אמיתי וקשה. רכבנו מגדרה לירושלים וחזרה ביום אחד. 136 ק"מ טבין ותקילין. 7 רוכבים שיכלו לאתגר מטורף כזה. עם תעודת המדריך, חיפשתי עבודה נוספת. להדריך ולאמן. מסיבות אלו ואחרות, לא יצא מזה שום דבר. בדיעבד, טוב מאוד שלא יצא מזה כלום. כך הייתי פנוי להצעה שהגיעה מאייל הרשטיק. אייל סיפר לי שדרוש מדריך לפעילות בגדרה. כמובן שהסכמתי. במיוחד שהפעילות בהתנדבות ולמען נוער. זו הייתה ההתחלה. התחלתי פעילות מלאת סיפוק. הדרכתי נערים בסיכון - עם הכירות קרובה מאוד עם המשטרה ובתי המשפט. תודות לאנשים מאוד יקרים בענף האופניים, קיבלתי תרומות ורכשנו לנערים אופניים חדשים, קסדות, נצנצים. אין לכם מושג איזו התרגשות היתה בהוסטל. מעבר לזה שהם קיבלו אופניים, הם קיבלו מתנה. הנערים, שכל חייהם לקחו, קיבלו פתאום משהו מאנשים שהאמינו בהם. שרצו לתת להם. בשיחה איתם, הבהרנו את הכללים. הם מקבלים אופניים, מקבלים חוג רכיבה פעמיים בשבוע, אך הם צריכים לתת בתמורה. יחס, התנהגות טובה ועבודה. לתקן אופניים. לימדתי אותם לתקן אופניים. החל מתיקון תקר ועד החלפות מיסבים. רכשתי להם כלי עבודה. אורן סעדון היקר, בעל חנות אופניים באשקלון, תרם חלקי חילוף. פנימיות, כבלים, רפידות, דבק ומדבקות וגם כלי עבודה יעודיים. עברתי בחנויות אופניים, אצל כל מי שאני מכיר, פירסמתי בפורומים ואט אט, זרמו אלי זוגות אופניים. בכל מצבי התקינות. הנערים עבדו ועבדו יפה. תיקנו את הדרוש תיקון ולעיתים, הרכיבו משלוש זוגות אופניים, זוג אחד תקין. צברנו עוד ועוד זוגות אופניים תקינים. ערב אחד, לאחר תיווך ועזרה של חברי היקרים מאתר "גרופי", נפגשו הנערים עם חוסי מעון לנשים מוכות בת"א - נשים וילדים. הגענו לשם עם האופניים שלנו ועם האופניים המתוקנים. יצאנו לטיול משותף בטיילת של פארק הירקון. הנערים שטו בסירות, קיבלו גלידה ושוקו חם ממיטב המסעדות בטיילת. בסיום הערב, חזרנו חזרה. עם האופניים שלנו. הנשים והילדים קיבלו אופניים תקינים, שישמשו אותם לטיולים. הפעילות עם הנערים המשיכה עוד זמן קצר מאחר והיתה בעיה רפואית במשפחה ולא יכולתי עוד להמשיך עם החוג. |