כותרות TheMarker >
    ';

    המכון לסילוק תכניות

    בלוג החלומות של קלמן.

    טרולי

    7 תגובות   יום שישי , 25/8/17, 13:02

    הצלצול נמשך ונמשך ולא הראה סימני רגיעה. שילכו לעזאזל, הם תמיד ממתינים עד שהמחשבה מתחילה לצלול לתוך עצמה וכמעט נבלעת, ואז קופצים ומפוררים אותה עד שלא נשאר ממנה זכר. התעלמות לא תמיד עוזרת. הרמתי את השפופרת.

     

    "הלו, אתה קלמן? למה אתה לא עונה?". 

    "ומה אני עושה עכשיו?"...  

    "בסדר, לא משנה, תקשיב רגע, הבלוג שלך נבחר לשידור במהדורת החדשות של השעה עשר. אין הרבה זמן, תכף עולים לשידור, קפל אותו בזריזות וגש מהר לניידת השידור באזור התעשייה, אין זמן!".

    "למה תמיד מהר מהר ואין זמן, רק הלכתי לישון, אפשר מחר?".

    "מחר זה מחר, אל תתחכם, זה עכשיו או בכלל לא!".

    "אז תגיד ככה, איפה אמרת נמצאת ניידת השידור, מאחרי מפעל הבירה?". 

    "תקשיב טוב", התרה בי הקול מהצד השני, "בלי אלכוהול ובלי עישונים, אתה שומע, תבוא עם הבלוג ככה איך שאתה".  

    "מי דיבר על אלכוהול? רק שאלתי אם עמדת השידור מאחורי מפעל הבירה, למה אתה ישר"...

     

    הבן אלף ניתק והשאיר אותי בעוול כפול. לא מספיק שניפץ את המחשבה שעמלתי עליה כל היום, עכשיו גם הכניס אותי להתלבטות חדשה ומיותרת - אזור התעשייה הרי גדול ועצום, מחסני ענק ומפעלים שונים ומשונים מוטלים בו בערבוביה, ומערכת דרכים בלתי אפשרית ונפתלת מחברת ביניהם. ייקח לי שעות למצוא את עמדת השידור. 

     

    הנחתי את השפופרת בעגמומיות וחשבתי כמה החיים היו פשוטים וקלים יותר, אם רק היו מודיעים בזמן. ניתקתי את הבלוג מהמטען ולחצתי על כפתור האריזה. הקלילות  בה התקפל לתוך עצמו הזכירה לי בעיה דחופה יותר - הם לא לקחו בחשבון שבדיוק מחקתי את כל הפוסטים! מצד שני, עם יחס כזה מה אכפת לי, שילכו קיבינימט, הוא אמר שהם רוצים אותי ככה איך שאני, וזה מה שיקבלו. 

     

    הבחנתי בעמדת השידור מיד כשיצאתי מפתח הבית, וזה אומר אחת מהשתיים; או שאני גר באזור התעשייה, או שההוא מהצד השני עבד עלי. מגדל גבוה התנוסס בפינת החצר, צמוד לחומה, ושני פועלים נמרצים עסקו בחפירת בור למרגלות המגדל. לידם עמד בחור שמנמן ומתנשף שמחה את מצחו במטפחת, ונראה כאילו מאמץ החפירה של הפועלים עובר בדרך נסתרת ומשפיע עליו.

     

    הבנתי מיד את תהליך השידור; קודם מכניסים את הבלוג לתוך הבור ומכסים אותו באדמה ומהדקים היטב, ואז המגדל משדר אותו היישר למעלה והלאה, לכל הכיוונים. שמעתי פעם על השיטה הזו. 

     

    שאלתי בנימוס אם אפשר להציע להם כוס קפה, אולי תה, יש גם עוגיות אם מישהו רוצה...

    "אדוני היקר", רטן המנהל ורענן את המטפחת בקיפול חדש, "אנחנו עומדים לשדר, ואתה מתכנן לפתוח כאן בית-קפה? מה אתה מסתכל עלי ככה, קדימה תזדרז, תביא את הבלוג".

    הגשתי את הבלוג בהתנצלות: "כמו שאתה רואה, הבלוג קל כי בדיוק מחקתי את כל הפוסטים והשארתי רק זנב שקשרתי, ואל דאגה, הוא נפתח בקלות, זה קשר מוט כפול, מאוד פשוט, אני יכול להראות לך"...

    "שה, שה, תירגע כבר, אלוהים ישמור, כמה אתה מדבר?!", המנהל הרים את הבלוג וטלטל אותו טלטלה הגונה וקירב לאוזנו. "מה זה? הוא ריק!".  

    "נו זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך, מחקתי הכול  והשארתי רק את קצה הזנב, אם הייתם מודיעים לפני כן"...

    "תנוח קצת, ריבונו של עולם, אי-אפשר להתרכז ככה, באמת... יש גבול".

     

    המנהל שמט את הבלוג במורת רוח, וקרא לפועל גבוה שבדיוק הפסיק לחפור והסתכל עלינו כממתין לקריאה - "בוא, בוא הנה רגע, בוא תראה אם אתה שומע משהו".

    הפועל הניח את המעדר והחל להתקרב, ומיד ראיתי שזה בבר החבר שלי. לא ידעתי שהחליף עבודה, דיברתי איתו בצהריים והוא אפילו לא רמז.

     

    בבר נעץ בי מבט מהיר וכיווץ את שפתיו, הסימן שצריך לשתוק ולהעמיד פני זרים, כאילו אנחנו בכלל לא מכירים, ואז  נטל את הבלוג מידו של המנהל בארשת של מומחה גדול, וטלטל אותו בעדינות ליד אוזנו. הוא הטה את ראשו כדי להגדיל את הקשב, ואני השתדלתי לא לזוז שלא להפריע, למרות שהתחשק לי מאוד לגרד את העקצוץ בברך. לאחר כמה רגעים של ריכוז כללי, בבר הרים את ראשו ונזף במנהל, "תפסיק כבר להתנשף, זה מפריע!"


    למען האמת גם אני הבחנתי בשריקות ההתנשפות של המנהל. הייתי בטוח שזה חלק מהתפקיד שלו כאחראי על ניידת השידור. המנהל הצמיד את הממחטה לפיו והתנשף לתוכה פעמיים-שלוש לניסיון, והשריקה אמנם התעמעמה לשביעות רצון כל הצדדים. 

     

    "אין שם כלום" אמר בבר והחזיר את הבלוג לידיו של המנהל, שהסיר את הממחטה מפיו כדי לנגב את הזיעה ממצחו, ושריקת ההתנשפות שבה והתחדשה כמעט מיד - "מזה בדיוק חששתי, כל הטרחה והמאמץ לחינם, הלכה עבודה של יום שלם, אין מה לעשות, תתחילו לפרק את ההצגה, אני מודיע למרכז, אי-אפשר לשדר ככה את הבלוג". 


    זה כבר נשמע מוגזם. לא מספיק שהטרידו והרעישו אותי משלוותי, עכשיו הוא אומר שכל זה לחינם?! - "סליחה אדוני המנהל, רק רגע, מה קרה, למה אתה ממהר כל-כך, הרי אמרתי לך שכל הפוסטים שמורים אצלי, אפשר להחזיר אותם בלחיצת כפתור, מה הבעיה, למה ישר לבטל ולקפל?!".

    "אל תדבר שטויות", רטן המנהל. "עם פוסטים, בלי פוסטים, מה זה משנה - אין לך טרול!"

    "טרול?"

    "כן, כן, כמו שאתה שומע, טרול", המנהל נפנף בידו בחוסר סבלנות, "ותזוז אחורה בבקשה, אתה רק מפריע לפועלים". 


    בבר עמד ליד המגדל וסובב ידית קטנה במתינות שקדנית, כל סיבוב בקפידה רבה, והמגדל התקפל והחליק לתוך עצמו בסדר קבוע מראש, שלב אחר שלב. אחר כך הצטרף לחברו ויחד החליפו כיוון והחלו למלא את הבור בעפר ללא תרעומת, כאילו לחפור בור או לסתום זה היינו הך.


     

    אין ברירה אלא להודות בתבוסה - "בשביל מה צריך טרול?".

    המנהל צחק - "נו באמת, מי שמע על שידור בלוג בלי טרול? אדוני היקר, אם אתה רוצה לחזור לעניינים אז יותר טוב שתשיג לך אחד". 

    "אז למה לא אמרתם את זה מההתחלה, אם הייתם שואלים מראש הייתי אומר לכם - יש לי טרול!".  

    "יש לך טרול?!".

    "כן, בטח, יד ראשונה, ולמה אתה חושב מחקתי את כל הפוסטים?!".

    המנהל  מחא כף בהתלהבות. "יד ראשונה זה מעולה, למי אתה מחכה, יאללה קדימה, לך תביא אותו!".

    "אז רק רגע, חכו שנייה, תעצרו הכל ואל תעשו שום דבר, אני תיכף חוזר". 

     

    עקפתי את הבית בריצה לחלק האחורי, בלי לבדוק אם הפועלים שמעו בקולי והפסיקו את מילוי הבור, או רק העמידו פנים. ירדתי על ברכי והתבוננתי מתחת לבית. עמודי יסוד מאובקים עטופים קורי עכביש, ארגזי קרטון מצהיבים, כיסאות שבורים, לוחות עץ ישנים ואפלולית שהלכה והתעבתה ככל שהמבט העמיק. מצמצתי בשפתיים פעמיים-שלוש וקראתי בניגון רך ומתון ככל האפשר: "טרולי... טרולי... טרולי"...


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/8/17 18:48:

      בזמן האחרון אני לא מצליחה להתרכז בכלום

      אז בינתיים קראתי את הכותרת

      אולי היא עוד תשוב....

        25/8/17 15:31:

      צטט: קלמן (3) 2017-08-25 15:17:51

      בעצם מה אני מקשקש, מספיק לקרוא את השירים שלך כדי להכיר אותך.


      :)
        25/8/17 15:17:
      בעצם מה אני מקשקש, מספיק לקרוא את השירים שלך כדי להכיר אותך.
        25/8/17 15:13:
      זוכרת... חשבתי שכל הוותיקים נעלמו ואינם, שהפייסבוק בלע אותם ולא נודעו כי באו אל קרבו, מעניין מה היה הכינוי שלך אז, אבל אל תרגישי חייבת, סתם סקרנות.
        25/8/17 14:48:
      אני זוכרת...אתה לה והיא לך. טרוליזם על כפית של זהב.
        25/8/17 14:22:
      תודה אינה, האמת שזה פוסט געגועים, הייתה לי טרולית קבועה שליוותה אותי שנים, עד שנמאס לה ממני והלכה, תתארי לך.
        25/8/17 13:16:
      המכון למחיקת פוסטים עושה עבודה רציפה מצויינת. תענוג לקרוא אותך אריה. תמיד. איפה מתחבאת הטרולית שלך...היא להשכרה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (3)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין