לאחר ההתגלות בהר סיני מצווה אלוקים על ישראל מערכת מסועפת של חוקי מוסר וחוקי פולחן.
אלוקים גם מבטיח לבני ישראל ניצחון בקרב עם עמי ארץ כנען.

בתמורה, על העם לשמור לו אמונים ולהימנע לחלוטין מהפיתוי של דרכי שכניהם. אז יורד משה מן ההר ומוסר לבני ישראל את כל הדברים האלה. פה אחד מודיע העם על הסכמתו: ",נעשה ונשמע".

משה כותב את כל דברי אלוקים ומקים מזבח עם שתים עשרה מצבות והעם זובח לה'.

אז חוזר משה ועולה להר , ועמו אהרון ושני בניו ושבעים זקנים.

שם הם רואים את אלוקים "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". אלוקים מורה למשה לעלות לבד אל ראש ההר כדי לקבל את לוחות האבן שעליהם כתב אלוקים את התורה והמצוות.

משה נכנס לתוך הענן ונמצא שם ארבעים יום וארבעים לילה.

בספר הזוהר כתוב כי ה"עבד" הוא בעצם סמל לנשמה הרוחנית שמתגלגלת ונכנסת לתוך הגוף הגשמי.

ממשיך הזוהר ומסביר כי המשפטים והדינים המופיעים בתחילת הפרשה הם בעצם החוקים והמדרגות השונות שעוברת הנשמה בטרם ירדה לעולמנו.

התכלית של הנשמה היא לתקן, לשפר ולהשתפר, ואנו צריכים לזכור כי כל דבר שאנו עושים, חוזר אלינו בדיוק באותה מידה.

השבת היא אחת מארבע פרשיות עד פסח, והיא -- פרשת שקלים.

זוהי מצוות עשה לתת מחצית השקל פעם בשנה , בשקלים קנו קורבנות ציבור. השקלים צריכים להגיע למקדש עד ר"ח ניסן, ולכן בר"ח אדר התחילו להכריז על מצוות מחצית השקל. בקריאת פרשת שקלים אנחנו מראים את רצוננו לחזור ולקיים מצווה זו ולהביא עבודת הקורבנות.

שבת קסומה לכולם, וברוכים תהיו באשר אתם

טז:יח וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ יט:טו לֹא-יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל-עָו‍ֹן וּלְכָל-חַטָּאת, בְּכָל-חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא: עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל-פִּי שְׁלֹשָׁה-עֵדִים--יָקוּם דָּבָר. ... יח וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים, הֵיטֵב;... יט ...; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ כ:י כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם כא:ו וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.