לא גירדת באף.

את יושבת מולו

אבל לא גירדת.

חשבת שהכנסת את האצבע והוצאת נזלת ירוקה, עם שערות אף. כמו החיטוט הרגיל, פעם ביום, כל פעם בנחיר אחר, בתורות. 

לא נגעת באף, זה היה בנזם, יישרת אותו - כי הוא תמיד מציק כשאת מקנחת,.

זהו, קינחת את האף, לא גירדת!

אז למה הוא נועץ בי את מבטו כך?

המשקה שלך עומד להסתיים.

מעניין אם הוא סימם אותי, את תוהה, הכניס סם אונס או טבק מפורר.

כמו ההוא, שרק רצה שתפשקי רגליים, את ישנת והוא פישק.

הקפה היה מסוג ערבי, כזה ששותים במילואים עם החבר'ה בצבא

אחח, איך שאת מתגעגעת לצבא

השם הרע שההוא עשה לך עם הברתולין. שאת מחפשת רק סקס.

זייפת?הוא שאל. ענית שלא.

אה לא, זה היה אחד אחר, שצחק עלייך בערב הפרידה שנשפך ממך ברתולין על הרצפה המחוספסת.

 רק לא להחליק.

מעניין אם הוא מחטט באף כשאני לא רואה, תהיתי.

לסיים או לא לסיים את המשקה? לא מצליחה להחליט. צמא תקף אותי!

הזמנתי כוס מים מהמלצרית, מוודאת שהמבט שלי תקוע על ספל המים, לא על המלצרית, כך שאוכל לוודא שהוא לא מכניס לי כלום למשקה.

הוא די חמוד, מתברר. אבל קשה לי לסמוך עליו.

טוב, נו, דייט ראשון.

נגמר לי הטישו והנזם מציק. לגמתי במהירות, עם קש את שארית המים והודעתי לו בחגיגיות נלאית שאני רוצה הביתה.

יתקשר מחר? לא דיברנו בכלל, הייתי עסוקה בי, כרגיל, נרקיסיסטית עם תסביך אף.

הוא ליווה אותי מהפאב החוצה, שם עליי את הז'קט שלו, ג'נטלמן אמיתי.

שאלתי אותו אם יש לו טישו ברכב להלוות לי עד הבית, כי אני הולכת לבד.

הוא אמר שיש לו, ושאני לא הולכת לבד, כי יש סוטים בשעות כאלו.

אז הוא הוציא ממחטה אדומה מדש החליפה שלו

 והגיש לי אותה. נרגעתי, נשמתי, יש לי ממחטה

הוא ליווה אותי עד לסף הבנין

ואני התנצלתי על ערב חסר משמעות, כי בקושי דיברתי,

הוא דווקא טען ששמח שהקשבתי לו בכל כך עניין. שאני מכילה.

וואו, תפסתי אתת עצמי אחרת, השתלם לשם שינוי תסביכון.

נפרדתי ממנו בנשיקה על הלחי, הוצאתי את המפתחות המשלשלות מהתיק, שלשלתי אותם לתוך הצריח,

והופ! בבית.

אוי, שכחתי להחזיר לו את הז'קט, 

ואכבס אותו ואת הממחטה, שמלאה בזרזיפים ירוקים,

אחזיר לו אותם - וכך יש לי סיבה למפגש נוסף.

בינתיים מבטיחה לעצמי לא להבטיח הבטחות, אלא רק להקשיב לו. ולהחזיר לו מגוהץ.

היא שקעה בתוך המצעים המחממים במיטה, ולא התעוררה עד 11 בבוקר.

כנראה שהיה משהו בתוך המשקה בכל זאת, רק שהוא לא הספיק לנצל זאת כי מיהרתי הביתה.

התעוררתי בתרחיש רע, עשיתי כביסה,

ניתקתי את כבל ההטענה של הנייד, שיגיע ל0 סוללה, אכלתי צנים עם ריבה וחזרתי לישון. העייפות השתלטה.

אקיא מחר, החליטה.

עד אז - אוציא נזלת לחגיגות ואמרח על כל הז'קט שלו, שתהיה לו מזכרת נעימה. ז'קט אדום עם נגיעות ירוק מהגוני. נזלת אכילה.

לי יש טישו חדש.

אה, והכביסה הייתה של שאריות ובגדי אמש. הז'קט לא כובס ויוחזר.