2 תגובות   יום ראשון, 27/8/17, 19:15

''

הזעתי בכפות הרגליים, מתח שלא התפרק.

כאילו רקדתי שעות, ללא הפסקה, עם נעליים ולא עם גרביים.

האדמה מתחת לרגליים שלי נפלה ושקעתי למטה. נמלים טיילו על כל גופי. לא ידעתי אם אני ישנה או ערה, או שזו תחושת נימול.

נזכרתי בגיל 12, כשהייתי מחביאה קופסאות גפרורים עם נמלים בתוכן, מתחת למיטה. לא מצפה בכלל שהן יעלו עליי,

כי אין עליי שאריות של פירורים של עוגה. נשימה, נשמתי.

לא ידעתי אם לרסס בK500 או לעשות ריסוס כוללני לדירה,

אבל אורגני, כדי שלא יפגע ביצורים חיים.

מזל שלמקקים אין מוח, אך הם עדיין מפחדים מאיתנו.

נראה לי שאישה מקקית ילדה ליד הכיור שלי, כי יש מקקים קטנים וחמודים שם.

 

התקלחתי בכדי להוריד את הזיעה מכפות הרגליים, להעיף את הנמלים, להפסיק לרעוד.

 

השעה הייתה מוקדמת, והשמש בחוץ הרגישה כמו סוף העולם. יוקדת, מחממת. הרגשתי לבד בעולם, עדיין בחרדה. רק רציתי שהיום הזה ייגמר.

שוב הרגשתי נמלים על כל גופי - המקלחת לא  עזרה לכך.

זה מאז שהחלפתי מרכך כביסה! כי גם הפיג'מה עברה כביסה וגירד לי איתה.

אך מה הקשר להזעה ברגליים לנמלים? הבנתי שמשהו עובר עליי.

 

רקעתי וקפצתי, ספרתי עד עשר, הצמדתי נעליים כמו הקוסמת מארץ עוץ, וקיוויתי שיקרה קסם וההזעה תיעלם.

אם כבר רקדנית, אז עד סוף העולם הבא.

.

השמש החלה לשקוע. מזל שכבר עברנו לשעון חורף, כי לא רציתי לבלות עוד שעות  ערות, ולחווךת את סוף העולם בשמש.

 

חבשתי כובע, יצאתי לגינה לטפל בכוורת דבורים, לשים פירורים לנמלים, ולמזוג מים למזרקה החשמלית - כי הרבה זמן לא הפעלתי אותה. ובכדי לצפות בצפרדעים המקפצות - שהיה חסר להן קצת מים כנראה.

כנראה שכחתי לאחרונה מהגינה.

לאחר כל זה, נשאר רק לאכול משהו ולהכניס פירורים לבטן.

החלטתי שלא לאכול משהו מתוק, כי לא בא לי על נמלים במטבח. 

הספיקה לי החווייה החוץ-גופית ולהאכילן בחוץ. כך שיישארו במקומן

 

החלטתי לחיות בשלום עם הזיעה ברגליים עד החורף, ומרחתי קרם רגליים.

לפתע הוא נפל לי על הרצפה, ואז מבטי נחת על תאריך התפוגה שלו,

הבנתי מדוע אני מזיעה, הוא פג!

זרקתי אותו לאשפה.

לחצתי עם עכבר המחשב על "הזמן קרם חדש", בכמות מסחרית, ולחצתי אנטר.

שטפתי את כפות הרגליים שנית, נשמתי, והנחתי למחשבה שהיה יותר מדי מים ליום אחד.

מרחתי אלוורה מרגיעה, והפעם בדקתי את תאריך התפוגה של האלוורה - תקין!

 

לאט לאט הרגליים נרגעו, אני הרגשתי שובע מהארוחה הקודמת, שאכלתי בסתר,

עשיתי כביסה מחדש,כולל הפיג'מה. ניסיתי להיזכר אלו עוד בגדים היו בכביסה, וכיבסתי - הפעם - ללא מרכך.

בחרתי לי בגד למחר,

שמתי זוג גרביים על הרגליים בכדי שיעזרו לאלוורה לעבוד

כעת נותר לחכות למחר.

לפחות לא היו נמלים במטבח ובגרביים.

טהטה.

דרג את התוכן: