מדובר בנושא מורכב, הן ברמה הרגשית והן ברמה המשפטית. אימוץ ילדים הינו תהליך שבו הילד עובר מאחריות הוריו הביולוגיים, הטבעיים, להורים מאמצים, מכוח צו אימוץ, לרוב בשל נסיבות חיים מורכבות וקשות של הוריו, מולידיו.

במאמר שלהלן נדון בתהליך האימוץ בישראל מן ההתחלה ועד הסוף. נסביר מהו הדין החל על דיני האימוץ במדינת ישראל, כיצד מתנהל הליך אימוץ, מהו ההבדל בין אימוץ פתוח לאימוץ סגור וכן מהו אימוץ בין – ארצי (כלומר – אימוץ שנערך במדינה זרה ומאושר במדינת ישראל).

למען הסר ספק, נבקש להבהיר כי אין במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי בנושא. לאור היותו הליך מורכב, יש להסתייע בעו"ד משפחה, המתמחה בנושא זה.

החוק בישראל בכל הנוגע לדיני האימוץ:
החוק העוסק בדיני אימוץ ילדים בישראל הוא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק האימוץ"). עקרון העל העומד מאחורי תהליך האימוץ, אשר מנחה את בית המשפט בכל שלביו, הוא עיקרון טובת הילד המאומץ. למעשה, עיקרון טובת הילד מתייחס באופן ספציפי לצרכיו של הילד מושא הליך האימוץ ובכל מקרה בית המשפט יבחן את טובתו מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית. זאת ועוד, חוק האימוץ קובע את התנאים להליך האימוץ, כאשר עקרונות היסוד קבועים בסעיף 1ב לחוק האימוץ וכן מוצגים השיקולים שאותם בית המשפט צריך לבחון.

חוק האימוץ גם מתווה תנאים קוגנטיים (דהיינו – תנאים שלא ניתן להתנות עליהם בשום דרך). כך לדוגמא, סעיף 3 לחוק האימוץ דן בזהות המאמץ. כלומר, הכלל בהתאם לחוק האימוץ הוא שרק זוגות "רגילים" רשאים לאמץ. יתר על כן, בהתאם לחוק האימוץ, הכלל הוא כי גילו של המאמץ יעלה על גילו של המאומץ לפחות ב-18 שנים (סעיף 4 לחוק). עיקרון נוסף, מתייחס לדתו של המאמץ והמאומץ: דתו של המאומץ תהיה זהה למאמץ (סעיף 5 לחוק). עוד עיקרון שחשוב להכיר, נוגע לחובה המוטלת על בית המשפט, לאפשר למאומץ העתידי, להביע את עמדתו באשר להליך האימוץ. אומנם חובה זו מסויגת בחוק האימוץ, אך היא קיימת.

סוג האימוץ בישראל
בישראל, בשונה ממדינות שונות בעולם וביניהן ארה"ב, הכלל באופן כמעט מוחלט, הוא אימוץ סגור, שלפיו בעת סיום תהליך האימוץ, "נמחקים" (כמטאפורה) שמות ההורים הביולוגיים בתור הוריו של הקטין ונרשמים תחתיהם ההורים המאמצים. למעשה, צו האימוץ מנתק לחלוטין את הקשר בין הילד המאומץ להוריו הביולוגיים. עם זאת, נעיר כי ילד מאומץ יכול לפתוח את תיק האימוץ שלו רק בהגיעו לגיל 18. השיקול באימוץ סגור בישראל, הוא לטובת יציבות חייו של הילד המאומץ וביסוס תא משפחתי נורמטיבי.

בשונה מישראל, בארה"ב ניתנת אפשרות לאימוץ פתוח, שבמסגרתו מקוים קשר עם ההורים הביולוגיים לאחר האימוץ. בתהליך מסוג זה קיימת התערבות פחותה יותר של מוסדות הרווחה וההורים הביולוגיים הם אלו שמאתרים את ההורים המאמצים ללא תיווך. לאימוץ מסוג זה יש יתרונות משלו, כמו: היעדר הרגשת הנטישה אצל הילד, וודאות בעניין המוצא ואף הכרות עם המשפחה המורחבת. נעיר כי גם בישראל, באישור בית המשפט, במקרים מיוחדים, ניתן לקיים אימוץ פתוח.

תהליך האימוץ
הליך האימוץ מתחלק לשני חלקים עיקריים: הכרזה על קטין בתור "בר אימוץ" ומתן צו אימוץ על ידי בית המשפט.

במידה ומתקיימת עילת אימוץ מבין העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק האימוץ (חוסר יכולת הורית, נטישת הילד, מות ההורים ועוד), אזי בית המשפט עשוי להכריז על קטין כבר אימוץ. לאחר מכן, בדרך כלל קיימת תקופת ביניים שבה רשויות הרווחה תנסנה לאתר לקטין משפחה מאמצת (בתקופה זו, הקטין לרוב שוהה אצל משפחת אומנה או בני משפחה, בהתאם להחלטת בית המשפט). במידה ונמצאה משפחה מאמצת, בדרך כלל תינתן תקופת מבחן שבמסגרתה ייבדק הקשר ומסוגלותו, בין המשפחה המאמצת העתידית לקטין. במידה ורשויות הרווחה מאשרות את הקשר וכן בית המשפט מתרשם לחיוב מההורים המאמצים, הרי שסופו של ההליך (שעליו כאמור יפקח בית המשפט מן ההתחלה ועד הסוף), יהיה במתן צו אימוץ, שיוצר קשר הורי פורמאלי.

תהליך אימוץ מחו"ל
במדינת ישראל, ישנה גם אפשרות לקיים אימוץ ממדינה זרה. הכללים לאימוץ זה, קבועים בסעיף 28א והלאה, בחוק האימוץ. בקצרה, נעיר כי אימוץ בין ארצי נעשה גם כן בפיקוח של בית המשפט לענייני משפחה וכן הוא נעשה באמצעות עמותות שמקבלות רישיון מיוחד לכך, המסייעות להורים לאמץ את הקטין מהמדינה הזרה. היות ומדובר בנושא רחב ומורכב, לא נרחיב עליו במאמר זה, אלא נמליץ לפנות לקבלת ייעוץ ספציפי.

לסיכום
תהליך האימוץ הינו מורכב, הן בפן הרגשי והן בפן הבירוקרטי. הליך אימוץ מטבעו הוא הליך ארוך, שמצריך סבלנות וסובלנות רבה. הסיבה למורכבותו המשפטית, נובעת בין היתר מהעובדה שמדובר בתהליך שבו מעורבים מספר גורמים, כמו השירות למען הילד ובית המשפט וכל זאת על מנת להגיע להחלטה המיטיבה עם חייו של הילד הספציפי. 

אם אתם מצויים בהליך אימוץ או מעוניינים להתחיל בהליך זה, רצוי לפנות לעורך דין משפחה בעל ניסיון בתחום.