כותרות TheMarker >
    ';

    חוויות וסתם הרהורים

    מחשבות שעולות, חוויות שעברתי, שאיפות, תשוקות וגם סתם מילים שעוברות בלי לנחות.

    ארכיון

    כל עוד בלבב...

    12 תגובות   יום חמישי, 31/8/17, 13:01

     

    מה הגבול לכוחו של רצון?

    פחד.

     

    רצון מתחיל בראש אבל מתהווה במרכז הבטן. הוא מתפשט במרחב, יוצר תהודה של הסכמה עד שהוא נתקל בפחד.

     

    פחד שלי או של מישהוא אחר.

     

    מהיכן מגיע פחד?

     

    פחד נולד מתוך תאוות החיים.

     

    בא ללמדנו שכל דבר ביקום יוצר את היפוכו ודרכנו בחיים היא לחוות קוטביות ולנוע בין שתי קצותיה.

     

    תיקווה היא פוטנציאל טהור שמעורר כוח רצון על מנת להשיג מטרה כלשהיא שתהפוך את החיים לטובים יותר.

     

    השגת המטרה תלויה במרחק שכוח הרצון עובר עד שהוא נתקל בפחד.

     

    זוהי תורת "יחסות" אלטרנטיבית.

     

    ככל שהתיקווה גדולה יותר, היא תזין כוח רצון חזק יותר אשר ינוע מהר יותר ויעבור מרחק גדול יותר להגשמה לפני שייתקל בפחד שנמצא בצד השני. (HxP=V/S)

     

    הקרב התמידי הוא בין תיקווה לפחד.

    כאשר אני נתקל בפחד, שלי או של אחר, אני מנסה לזכור שבצד השני שלו קיימת תיקווה למשהו.

    אני מזהה את המקור, מתחבר אליו ומתחיל לנוע מקצה הפחד לקצה התיקווה.

     

    כל עוד בלבב :-)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/9/17 19:36:
      איציק אני מסכימה עם משפט הסיום שלך. יותר נכון מנכון :)
        3/9/17 11:23:

      צטט: אינהאיפרגן 2017-08-31 19:38:12

      "ככל שהתיקווה גדולה יותר, היא תזין כוח רצון חזק יותר אשר ינוע מהר יותר ויעבור מרחק גדול יותר להגשמה לפני שייתקל בפחד שנמצא בצד השני. (HxP=V/S)"

       

      'התקווה' היא נקודת מבט ריגשית של "ציפיה למשהו", שמקורו הוא פחד שאותו הדבר המתבקש לא יתממש, ומה שמניע את התקווה הוא הרצון שנוצר מתוך הפחד.

      כשמישהו לא מפחד ובטוח ויש לו את החזון והראיה האופטימית, הוא לא מתעסק עם 'תקווה'.

       

      אני שמחה שהטקסט שלך מייצר מחשבה ודיון על כך. יפה מאד.

       

      אפשר לומר שרובנו חיות של רגש. החשיבה, ההגיון, מנסים לתת הסבר רציונלי לפעולות שלנו כאשר הכול בעצם מונע מרגש.

      עכשיו נותר לנו לבחור איזה רגש מניע אותנו, פחד או תיקווה. אני לא רואה תיקווה כציפיה למשהו אלא יותר כפי שכתבת, חלום או חזון.

      המעבר בין לבחור במניע מתוך פחד לבין מניע מתוך תיקווה קובע את העתיד שלנו, כיחידים וכמדינה. נכון להיום, רוב המדינה שלנו בוחרת מתוך פחד.


        1/9/17 20:56:
      זה לא החשש מאחריות ולא הפחד מכישלון, אלא איכות החיים, עד כמה את מוכנה להשתעבד ולמחוק את עצמך לטובת המערכת, והעיקר למלא את הרצון, אפילו שהוא נולד בטעות, כי בדמיוני כבחור צעיר ראיתי את 'רב החובל' כסמל לחופש ולדרור, והנה התברר שהוא הכי משועבד ומלא דאגות.
        1/9/17 20:29:
      אפרופו ירידת המוטיבציה שהיתה לך כשראית מה רב חובל ברמת העומס על כתפיו ומוחו...בכלל, להיות דרגה ראשונה של משהו כמו רב חובל, מנכ"ל, יו"ר וכו', זו אחריות כל כך גדולה ברמת התפקיד שלא כל אחד יכול להכיל אותו על כל הפרמטרים שבו, וזה לא מוריד מאומה מיכולתו לבצע את התפקיד מצוין. אני לגמרי מזדהה עם הסיטואציה הזו. זה הפחד מכשלון בשפת העם. הייתי שם.
        1/9/17 20:13:
      האמת ששאלת הרצון היא בור ללא תחתית, בכל כיוון תמצא את הזנב, כמו שעשה שימי, שהפך את התמונה בפוסט, ואצלו הפחד הוא לא מעצור, אלא דוחף את הרצון מאחור.
        1/9/17 19:16:
      אני לא יודעת אריה...נראה לי שיש פספוס בדגשים הריגשיים משני קצוות הפער שנפער -בין "מוטיבציה", שיש בה קורטוב של שכלתנות ולוגיקה...לבין "הרצון" שהוא הלב הפועם שמדרבן ל...! אני באמת צריכה לחשוב על זה כי יכול להיות שאני הופכת את סדר הכסאות בשולחן :)
        1/9/17 18:53:
      בד"כ הרצון הוא המניע, וכל מניע מונע מתוך הפחד... למשל בן אדם הפוחד מהמוות קונה אופנוע גדול כדי להתמודד עם פחדיו... בכל אופן פחד הוא מניע אינו גבול- גם בחור ביישן ברגע הנכון מנשק בחורה... הקרב הוא בין ייאוש לתקווה הפחד רק מקשר ביניהם... אבל זו רק דעתי שכמובן אינה באה לבטל דעה אחרת...
        1/9/17 18:38:
      אבל כשמתגברים על הפחד אין דבר יותר מתוק מזה.
        1/9/17 18:25:
      את יודעת, כשהשתחררתי מחיל הים, והייתי סוף סוף חופשי לנוע לכל כיוון שאבחר, הרצון הוביל אותי לים וסימנתי את המטרה, להיות רב חובל באנייה, המוטיבציה היא שדחפה אותי לעלות במעלה הדרגות, עד שהגעתי לדרגת חובל שני, במרחק שתי דרגות מהמטרה, ואז כשראיתי מה זה להיות רב חובל, להסתובב אכול דאגות כל היום, אז עם כל הרצון הטוב, נגמרה המוטיבציה, אמרתי תודה וירדתי מהים.
        1/9/17 15:00:
      אבל מוטיבציה היא הילד של הרצון. לפני הדחף יש את הרצון כמו תינוק שנולד. המוטיבציה לדעתי היא העובר המתהווה מהרצון. בכלל...הפחד ההז שאנחנו מדברים עליו הוא המעטה ההשרדותי העצמי שלנו. בלעדיו היינו הולכים לאיבוד ולאבדון גם יחד. אז הפחד הזה הוא הגלעין המתוק בכל התזה הזו.
        1/9/17 11:53:
      יפה, אבל מה עם המוטיבציה, המנוע שדוחף את הרצון מאחור, לא ראיתי שהשארת לה מקום במשוואה שלך. רצון שאין אחריו מוטיבציה משול ל- צנח לו זלזל על גדר וינום, וזה עוד לפני שמגיע הפחד.
        31/8/17 19:38:

      "ככל שהתיקווה גדולה יותר, היא תזין כוח רצון חזק יותר אשר ינוע מהר יותר ויעבור מרחק גדול יותר להגשמה לפני שייתקל בפחד שנמצא בצד השני. (HxP=V/S)"

       

      'התקווה' היא נקודת מבט ריגשית של "ציפיה למשהו", שמקורו הוא פחד שאותו הדבר המתבקש לא יתממש, ומה שמניע את התקווה הוא הרצון שנוצר מתוך הפחד.

      כשמישהו לא מפחד ובטוח ויש לו את החזון והראיה האופטימית, הוא לא מתעסק עם 'תקווה'.

       

      אני שמחה שהטקסט שלך מייצר מחשבה ודיון על כך. יפה מאד.

       



      פרופיל

      איציק )(-:
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין