כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    0

    החיים הם כאן ועכשיו

    7 תגובות   יום שישי , 1/9/17, 22:21

    מה הייתם עושים אילו הודיעו לכם שנותרה לכם עוד שנה לחיות?

    איך הייתם בוחרים לחיות את השנה הזו? האם הייתם נלחמים? ממשיכים בעבודה?

    ממשיכים בחיים כאילו כלום לא קרה?


    היום ב- 1 בספטמבר כשבכל הארץ נפתחה בהתרגשות שנת הלימודים תשע"ח, ליווינו למנוחות את מנהלת בית הספר שקיבלה אותי לעבודה בהוראה, במסגרת שנת הסטאז'.

     

    אישה מיוחדת ואצילה שהספיקה לנהל שני בתי ספר מוכרים ונחשבים בחיפה, שהיה לה המון מקום בלב וקול שקט ורגוע גם כשמסביב סערו הרוחות, וגם כשהתמודדה עם המחלה הארורה. בתחילת השנה היא כתבה לנו, שהיא מתמודדת עם מחלת הסרטן, והיא מפרסמת זאת כדי שלא תהיינה שמועות. ידענו שהיא עוברת טיפולים, אך כשהייתה בבית הספר לא ניכר עליה מאומה.

     

    היא הקשיבה לכולם, הניעה פרויקטים ואנשים כמו בולדוזר (שקט במיוחד), ולא פיספסה איש במסדרונות בית הספר. כשהקשתי על דלתה וסיפרתי לה שלא קיבלתי שכר בחודשים הראשונים לעבודתי, היא ביקשה מיד לדבר עם משרד החינוך, ודאגה שהנושא יטופל.

     

    היא עודדה אותי, כששמעה על מסכת התלאות, שעברתי במגעי עם משרד החינוך במהלך השנה, וניסתה לשכנע אותי להמשיך בבית הספר ובהוראה. הרגשתי שאני מאכזבת אותה, כשאמרתי לה שלא אמשיך, ושאלתי אותה אם היא כועסת. היא הסתכלה בי ואמרה לי, "אני מבינה אותך. אני לא יודעת, אם לא הייתי נוהגת כמוך".  

     

    נסעתי לחו"ל ואת מכתב הפרידה ממנה, שנשלח במפתיע על ידי מנהל החטיבה, ראיתי רק כשחזרתי. ליבי ניבא לי רעות, כי היא תמיד כתבה בעצמה. מנהל החטיבה ציין בקצרה, כי נבצר ממנה להתחיל את שנת הלימודים. כתבתי לה מכתב ואיחלתי שנה טובה והרבה בריאות. רציתי מאוד לספר לה, שהחלטתי לתת הזדמנות שניה להוראה, וכי אלמד בבית ספר תיכון סמוך.

     

    ביום ההיערכות לבית הספר, פגשתי מורה שסיפרה שימיה ספורים. סירבתי להאמין, היא נראתה כה חיונית, אמיצה ולוחמת. אך הבוקר קיבלתי הודעה מעמית שנפטרה, והלוויה אחר הצהריים.

     

    מיררנו בבכי כשאביה הקשיש, קרא קדיש בקול רועד. חשבתי כמה אין זה הוגן כלפי ההורים, ללוות את בתם בדרכה האחרונה. גם בנה ובתה ובן זוגה לא השאירו עיין יבשה בקהל.

     

    אשה קטנה, אמיצה ומיוחדת שנגעה בכל כך הרבה לבבות.

     

     

    רחל יקרה, יהי זכרך ברוך.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/17 22:11:

      עצוב ומרגש מאד

       

      שנה טובה

        5/9/17 10:07:

      דור נפילים שכיום נדיר הוא, ולוואי ונדע להשכיל וללמוד מנפילים אלה הכולל את אותה מנהלת.

       

      יהי זכרה ברוך, והנצחתה תהיה להמשיך בדרכה.

        3/9/17 12:29:

      מחווה ראוי.

        2/9/17 22:20:
      רונית - עצוב כל כך הותרת אותי ללא מילים יהי זכרה ברוך - חיבוק חזק
        2/9/17 10:04:

      רונית יקירתי נשיקה

      עצוב כל כך.... יהי זיכרה ברוך לעד

      רק היום הכרתי את רחל המנהלת ומה שכתבת יקירה  לזיכרה נגע גם בליבי 

      מחבקת אותך חיבוק ענקי לעידוד והתחזקות נפשית

      ונהדר שנתת לעצמך היזדמנות נוספת בתחום ההוראה.....


      שנה טובה ופוריה בטוחה שתשמשי מורה נהדרת לתלמידייך גם השנה הזו והבאות אחריה

      * כוכב אהבה ושבת טובה

        2/9/17 09:24:
      מעניין שמרבית החולים הקשים, המשיכו את עיסוקיהם כרגיל ולא הרשו לעצמם להתפנק עד יומם האחרון. מאחל לך הצלחה בקריירה החינוכית, בתקווה להמשיך לקרוא על המתרחש בבתי הספר.
        2/9/17 00:05:

      עצוב, מאוד עצוב יהי זכרה ברוך

       

      תוצאת תמונה עבור פרח זיכרון

      על השאלה מה היינו עושים לוּ נודע לנו שנותרה עוד שנה לחיות,

      על כך קשה לי לענות כרגע. יש לשער שהייתי גומרת לגבות וגם להעביר

      את כל התכנים שכתבתי והצילומים שצילמתי כדי שמשהו יוותר ממני

      ואנשים יוכלו למצוא כשיגגלו את שמי.

      (אגב אני עוסקת בזה באחרונה, בהעתקת התכנים אבל לא כל כך מתמידה)