דרוקר גרם להוראת בית המשפט העליון לראש הממשלה לפרסם את מועדי השיחות שניהל עם מו"ל העיתון "ישראל היום" שלדון אדלסון ועורכו בעבר עמוס רגב. כעת מסתבר שביבי שוחח במהלך בחירות 2013 כמעט כל יום עם רגב וזאת תמיד כרבע שעה לפני סגירת העיתון ושליחתו לדפוס. ואילו ביום הבחירות שוחחו נתניהו אדלסון ורגב כמה פעמים. מסתבר מכך שביבי שימש כ-"עורך על" של החינמון "ישראל היום" בשעות הקריטיות של היום שלפני הבחירות. על הבית היהודי כתב "ישראל היום" (למעשה ביבי השקרן) שהמפלגה היא נגד נשים; על הנשיא ריבלין כתב "ישראל היום" (למעשה ביבי השקרן) - "הנשיא ריבלין יעשה הכל כדי להטיל את הרכבת הממשלה על השמאל".

אלה דברים המהווים את קו התעמולה של ביבי שלפני בחירות 2013. מאחר והעיתון "ישראל היום", שהמו"ל שלו הוא שלדון אדלסון, הפסיד מיום היווסדו 730 מיליון (!) שקל, מבחינת "חוק מימון מפלגות הישראלי" סכום זה יכול להיחשב כתרומתו של אדלסון לביבי לפני בחירות 2013 ולכן זו עבירה של השקרן בנימין נתניהו על חוק מימון מפלגות הישראלי.

כאשר מוסיפים את העבירה הפלילית הזו של ביבי לעבירה הפלילית האחרת שלו: הצעת שוחד מתועדת בהקלטה ונמצאת בידי המשטרה, שבה ביבי מציע שוחד למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, אין כל ספק שיוגשו נגדו שני כתבי אישום. ברור כשמש ביום קיץ בהיר ששום תעתוע של ביבי לא יוכל להצילו מעונש של ישיבה בכלא למספר שנים. וזו הצלתה של ישראל מהאיום היחיד על קיומה: השקרן הלאומי בנימין נתניהו.

על כל אלה, שהם רק הקדמה לכתבי האישום נגד ביבי שיגרמו עדי המדינה מיקי גנור והרי ארו, וישלחו את ביבי לכלא לעוד שנים "לא מעטות" - רביב דרוקר צריך לקבל ביום העצמאות הקרוב - "פרס ישראל לעיתונות חוקרת ולוחמת אמיצה". אילו היהי דרוקר אמריקני, אין כל ספק שהיה מקבל באמריקה את "פרס פוליצר".

ועוד מילה אישית, שאינני יכול להתאפק מלומר אותה: מישה ארנס יכנס להיסטוריה הישראלית כמי שהביא את האסון הגדול ביותר של ישראל בכל שנות קיומה: השקרן בנימין נתניהו. ואילו רביב דרוקר יכנס להיסטוריה הישראלית כאחד ממצילי ישראל מן השקרן הנקלה בנימין נתניהו.