כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות

    מחשבות, מפה ומשם. ביחוד משם...

    0

    קשרים, מערכות חברתיות, בדידות

    12 תגובות   יום שלישי, 5/9/17, 12:08

    חשבתי בזמן האחרון הרבה על בדידות.

    כשהייתי צעיר (יותר), התמקדתי בעיקר על הצלחה מקצועית.

    רציתי תארים אקדמיים, הישגים, שיכירו אותי. אולי רדיפה כזאת להכרה.

    לא הייתי חברותי במיוחד. בלי חברי נפש. מספר חברים שאפשר להפגש לפעמים,

    אבל לא מאד קרובים. 

    בגיל ההתבגרות המסגרות מספקות חברה: בית ספר, צבא, אוניברסיטה, החיים

    מלאים, והזמן רץ.

    אחרי הלימודים והצבא (אצלי זה היה ביחד, פחות או יותר, עתודאי שהשלים דוקטורט

    בצבא) התחתנתי ונסענו לחו"ל, אנגליה ואחר כך ארה"ב, גם התגרשנו.

    החזרה לארץ היתה גם מבדידות בחו"ל, משפחתי חזרה, ולא פיתחתי קשר משמעותי

    עם אנגלים או אמריקאים, והמרחק הגדול מהבן שלי, שחי כאן עקב הגירושים.

    כשחוזרים באמצע שנות ה40, אחרי 15 שנה, לא נשואים, חוזרים לבד.

    סצנת ההכרויות שהכרתי מחו"ל כגרוש היתה יותר קשה לי כאן. היתה לי את ההרגשה

    שהישראליות "מצפות ליותר". אולי כי אנו היהודים חכמים יותר ולא פריירים, בהתחלה

    ליגלגתי על כך, אבל יותר מאוחר רק ניסיתי להבין. לא תקנה אותן סתם בנחמדות,

    בדייטים נעימים או בחיבה.

    לא יודע איך להגדיר את זה, אבל היתה לי את ההרגשה שהתקשרות אמיתית וחזקה,

    בגילאי ה40 יכולה לבוא למשל עם מחליטים לעשות ילד יחד, כאשר יש רצון, אפילו

    לחץ מלפחות צד אחד, אבל סתם להיות חברים כי נעים, אפילו חברים קרובים,

    לפחות לי זה היה קשה.

    קיוויתי שבגילאי 50 זה יהיה יותר קל. כי הלחץ על ילדים כבר לא קיים, אז אפשר להיות כן

    חברי נפש סתם כי בהרבה יותר נעים כך.

    איכשהו, אחרי מספר שנים גיליתי את הבדידות. כנראה שאלו שבאמת רוצות קשר לא

    מחכות לגיל 50, ואלו שרצו ילד, או שהצליחו, או שלא מעניין אותן מעבר לזה.

    היתה לנו גם קבוצה כזאת, ממש כאן בקפה, של נשים וגברים, היינו לעיתים נפגשים,

    לפעמים התפתחו קשרים זוגיים, לפעמים הסתיימו, היו רכילויות, היו טיולים, ערבי מפגש,

    גם זה, הסתיים לו. אולי מיצינו את העניין? אולי ויכוחים שהתלהטו, אבל איכשהו, כמו סצנת

    הדייטים, קרוב לגיל 50, העניין הסתיים.

    איני שופט. אני מכיר לפחות חלק מהמגרעות של עצמי. לפעמים חסר סבלנות, לפעמים

    מתפרץ, בטח יש עוד "מעלות" רבות, אבל מעניין אותי כל העניין הזה מבחינת התופעה.

    בדידות צובטת כזאת, לא רק מבחינת זוגיות, אלא כללית, כזאת שמחפשת טיולים ומפגשים

    וחברים ואנשים. האם ניתן בגיל הזה "לאתחל מחדש" וליצור מערכות חברתיות משמעותיות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      מבינה אותך. כגרושה השפה של הבדידות מוכרת
        8/9/17 15:55:
      דורון ריגשת. פשוט לזרום עם האינטואציה. נחמד תישאר. עיף תלך. רעב תאכל. לא חייב לגשת לעניין מזווית כזו רצינית. עד שנבין מה אנחנו רוצים החיים יחלפו. גם חברה קרובה שכיף לשוחח אתה זה משהו נפלא. שאר הדברים יגיעו כשתהיה נינוח וממוקד. שבת טובה
        6/9/17 07:12:

      דורון היקר.


       יפה אתה שואל.

       אכן, "לא טוב היות האדם לבדו..." פסוק ידוע בספר הספרים

      וכמה הוא אמיתי.

      אך, אין ייאוש בעולם ואת המשאלה ניתן  להשיג בכל גיל.

       הכל מתחיל במחשבה- בהיפוך אותיות- בשמחה.

      כל העתיד לפניך!

      חשוב חיובי והכל בע"ה ישתנה לטובה- כי אחרי המחשבות ילכו המעשים.

       

       בשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

        6/9/17 07:00:
      אחרי גיל 50 אתה יכול להשיג ויזה לפנסיונרים בתאילנד ולשהות כאן כשתה צריך רק מקורות כספיים כי אסור לעבוד. יש לי כאן אשה וילדה והאפשרויות בלתי מוגבלות. בארץ לצערי בגילך רוב הסיכויים שתשאר בודד אז זו סתם עצה ממני בעל ניסיון קצת אחר משלך אבל דומה.
        5/9/17 23:55:
      אתה שואל: "האם ניתן בגיל הזה "לאתחל מחדש" וליצור מערכות חברתיות משמעותיות?" אני מסכים עם מכבית - זה תלוי, וצריך להתברר במישור האישי. הרבה הצלחה, עמוס.
      התשובה לשאלתך תלויה בפרמטרים אישיים. וכן, נראה לי שעצם הדיון קצת אישי - לא ציבורי
        5/9/17 20:28:

      ראשית, אומר מראש שאיני מכיר אותך, ומה שאכתוב הוא על בסיס השורות שקראתי. נראה לי שתצטרך לוותר על לא מעט הרגלים כדי לאתחל מחדש, האם הוויתור יהיה שווה אני לא יודע... אני מכיר כמה שעשו זאת אחרי גיל 50, והרימו ידיים, וכאלו שרק התרוממו, ושיפרו את חייהם, יש פה שני אלמנטים עיקריים, אופי, ורצון להחליף את כל הידוע מראש...

        5/9/17 20:04:
      סחתיין על הפתיחות . יש משהו בדבריה של גילה ומכיוון שבעצם לא נראה שאתה יודע מה אתה מחפש, פשוט תן לדברים לקרא לבד, צא תחיה, תעשה דברים שאתה אוהב או חושב שאוהב או סתם שמסקרנים אותך. החשיפה לעולם כבר תעשה את שלה, או שלא, סטאטיסטיקה. מה שבטוח אולי
        5/9/17 19:28:
      היה מאוד מעניין לקרוא את הפוסט הזה. איכשהו, עד עכשיו חשבתי לעצמי ברוב תמימותי שזו רק ה"סצנה" שלנו, של פגועי הנפש, שמסתיימת איפה שהוא קרוב לגיל 45-50 (אני מתכוונת לסצנת הרווקות, לא לכל מיני סצנות אחרות). מאוד מעריכה את הכנות העצמית שלך, כפי שבאה לידי ביטוי כאן.
        5/9/17 18:11:
      דורון, לא ברור מה אתה מחפש ולכן זו אולי הסיבה שאתה לא מוצא.
        5/9/17 14:38:

      נשים אוהבות שירקידו אותן, חוגי ריקודים ובתי ספר לריקודים הם מקומות למפגשים מהסוג הרביעי

       

      https://www.youtube.com/watch?v=cs2X2kCvyNc

        5/9/17 13:50:
      אי אפשר למחוק את העבר. אבל תמיד אפשר לשנות את העתיד

      ארכיון

      פרופיל

      דורון אנ_פל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין