כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות
    מרצה, כותב ספרים ומאמרים
    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    אברהם אלישע - כוחו העצום של המלח: מְברית "לחם ומלח" עד "מלח הארץ" - המשל כמלח והמלח כמשל בספרות החכמה והאנתרופולוגיה הערבית

    1 תגובות   יום חמישי, 7/9/17, 12:59

    לקריאת המאמר ברצף, או לבעלי טלפון סלולרי מומלץ ללחוץ פה

    אברהם אלישע

     

    מְברית "לחם ומלח" עד "מלח הארץ"

    המשל כמלח והמלח כמשל בספרות החכמה והאנתרופולוגיה הערבית


    أَمْثال الْعوام مِلْح الْكَلام 

    משלי העם - מלח השיח והדיבור

     

    طُزْ - טֻז

    מתורכית: Tuz - מלח. תבלין שבלעדיו אין חיים אשר שמו הפך גם לקריאה גרוטסקית כלפי נציגי השלטון התורכי.

    בעבר ההיסטורי היו זמנים ומקומות בהם שילמו שכר באמצעות מלח. המלח שימש אף כאמצעי חליפין לצד ובטרם מטבעות. מלח בלטינית נקרא Salt  ובו "שילמו" שכר לחיילים. מנוהג זה התפתח מושג המשכורת. מלח באנגלית: Salary < Salt = "משכורת". בצרפתית: מלח  Salaire < Sel  = "משכורת". קיימת השערה השרויה במחלוקת שפעילות רבה זו העבירה את שם העצם "מלח" לשם תואר ל"חייל": מ- Salt ל- Soldier = חייל.

    המרת מלח בחיטה או בקמח הייתה בזמנו שאלה קיומית ואנשים יצאו לדרך ארוכה כשהם נושאים שקי מלח כבדים על כתפיהם. המלח היה פטור ממס ולכן הייתה הבדיקה בגבולות ובמעברי ביקורת המכס הטורקיים מהירה. המוכס העמיד את נושאי המלח בשוּרה ועל שאלתו אם מה שבשקיהם הוא טֻז טֻז (מלח מלח), הם השיבו: "טֻז טֻז!" (אכן מלח!), והוא זירז את מעברם בדחיפוֹת קלות על גבם קדימה.

    הפניית הגב לעבר המוכס המתרחק קושרה במרוצת השנים עם צליל ה"טֻז טֻז", שנעשה מלה נרדפת להפניית הישבן ולישבן עצמו, על קולותיו הטבעיים. מכאן נִתְמַלְחוּ הרבה אנקדוטות, ביטויים ושמות עממיים גסים, שנעשה בהם שימוש עסיסי גלוי ונטול מבוכה.

    מתוך שלל המשלים שעניינם המלח נרחיב על שני נושאים, האחד לחיוב והאחר לשלילה.

    בחיוב, במקרא, המלח מקודש מעצם הוראת יישומו בצו האל לגבי הפולחן: הן ע"י חובת צירופו לכל קורבן (ויקרא ב'/13), והן לגבי בריתו עם הכוהנים (במדבר י"ח/19). כך גם לגבי ברית האל עם דוד וזרעו (דברי הימים ב', י"ג/5) - המשמעות: כמו שהמלח משתמר לעולם, כך תהיה תקפה ברית האל עם בחיריו.


    ''

     

    מן המקרא אנו למדים גם על כוחו המֵיטיב והמטהר של המלח והשימוש בו ע"י הנביא אלישע, אשר באמצעותו ובאמצעות התפילה הבריא את המים של יריחו (מלכים ב', ב'/19-22).

    "המלח הוא טוב" ו"המלח טוב הוא" הוא צירוף שמופיע בכתבי הברית החדשה (מרקוס ט', לוקס י"ד). אך בשפה הערבית המדוברת קיימת מתמיד המילה מְנִיח منيح, שמשמעה "טוב". היא נגזרת מהמילה מְלִיח مليح הספרותית שהיא שוות-משמעות למילה מַלוּח - בחילופי האותיות ל'/נ' השגורים.

    מטבע לשון מורשתי השגור במיוחד בקהילות העיר חלב שבסוריה הוא נָאשׂ מַלָאח ناس ملاح, הנאמר כסופרלטיב, ופירושו אנשי מלח - אנשים טובים ומהוגנים, כאלה שסגוליות המלח פועלת בהם.

    בין השאר המלח מטהר ומשמר את הבשר, מכשירו ומרחיק מעליו את הדם שהוא סמל לכוחות הדין. אך "בשר" הוא גם מילה נרדפת ל"בני אדם".

    מטבע הלשון "מלח הארץ" השגור בפי כל מקורו למעשה נוצרי. הוא מופיע בברית החדשה (מתי, ה'/13) כאשר ישו אומר לתלמידיו: "אתם מלח הארץ". הכוונה שתלמידיו-שליחיו של ישו לעתיד ניחנו בתכונת המלח והם מסוגלים לשחרר אדם ממידת הדין ולהכשרתו, לשון כשרות, באמצעות צירופו לעדת מאמיניו.

    גם הפתגם הלבנוני ממרום בוהק הארזים גורס: א(ל)תַּלג - מִלְח (א)לאַרְצ, التلج - ملح الأَرض, השלג - מלח הארץ - צבעו הלבן מקנה תחושה של היטהרות.

    למלח בצד הלחם נודע מקום כה מרכזי בחיים עד שהוא והלחם נתקבעו כמושגים תרבותיים-חברתיים. אחד הביטויים לכך בשפת המשל הוא: פִי בֵּינָאתְנָא חִבְּז ומִלְח, في بَيْناتْنا خِبْزِ وْمِلْح, יש בינינו לחם ומלח. מנהג הוא להזמין במילים תְפַצַּל تفَضّل - תתכבד, או תְפַצַּלוּ כּוּלוּ מַענָא חַתָּא נִתְמָאלַח, تفَضّلُوا كولوا معنا حَتّى نتمالح, תתכבדו לאכול עמנו כדי שנתמלח - כלומר הסֵבו עמנו לאכול כדי שתיווצר בינינו "ברית לחם ומלח". הערבית, בעָגָה המצרית, מדברת על עֵיש וּמִלְח عيش وِمِلح. עֵיש הוא גם לחם וגם חיים, עצם החיים, משמעות המעצימה את חיוניות שני המרכיבים הבסיסיים האלה.

    זה גם מה שעומד בבסיס ברכת "המוציא". ביהדות יוצאים בשיר הלל, בין בצליל ובין בהתנהגות, בכל הזדמנות המחברת עם שם האל (זכריה י"ג/9). כך המברך "המוציא" בוצע מן הלחם, טובל כל חתיכה ממנו במלח 3 פעמים ומחלקן בין המסובים. מִשלב זה עובר המלח מזהותו הגשמית שעל השולחן גם אל הממד הרוחני, הווה אומר למשמעות הנובעת מגימטריית שמו - "מלח" והיא 78 - מספר טיפולוגי המורכב מ- 26X3, כלומר שילוש השם המפורש. סמליות טקסית זו מעצימה ואוגרת את חווית היחד סביב המזון המחייה ואל מעבר לו כחוויה דתית הנצרבת בזיכרון. הוא שנאמר: כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-הוָה יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח'/3).

    יש הסבורים שברית הלחם והמלח החליפה את ברית הדמים, המנהג הקדמון שנסמך על כוחו וסמליותו של הדם. שני אנשים או יותר ביצעו חתך בידם והצמידו את פצעיהם זה לזה כדי שדמם יתמזג ונפשותיהם יתאחדו. ברבות השנים חל תהליך של סובלימציה והדם בטקס הומר ביין אדום שצבעו מסמל את הדם. ליין הוענק מעמד מיוחד המתבטא בברכה מיוחדת ובאופן הקידוש עליו (לא באסלאם כמובן).

    על פי התלמוד אין נותנים לברך על כוס של ברכה אלא ל"טוב עין", שנאמר "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (משלי כ"ב/9), וחז"ל הציעו "אל תקרא יבורך אלא יברך" (מסכת סוטה, מ"ז, ע"ב). בטקס הקידוש מביט המברך בבבואתו המשתקפת ביין ובסיום הברכה הוא לוגם מהכוס וממנה לוגמים כל שאר המסובים.

    היבט זה, הכרוך בלגימה מאותה כוס יין שהמברך טבע בה את "עינו הטובה", נעדר ממנהגי עֵדוׂת שבהן לכל איש כוס משלו. את הסעודה מקדימות שתי ברכות: הראשונה על היין והבאה אחריה - על הלחם והמלח.

    *

    ובאשר לאפשרות השלילית, ההרסנית, הקשורה בשימוש במלח. ברית מלח הייתה ברית של הסכמה בת קיימא, בדומה למזון ששוּמר באמצעות מלח. לשם השוואה: בִּחוּןִ (א)לְעֵיש וִ(א)לְמִלְח, بِخون العيش وِالمِلح, משמעו בוגד בלחם ובמלח.

    חוקר הלשון פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני מראה שהשימוש במלח בעת העתיקה בטקסי כריתת ברית לווה בשבועה. להמחשת הקללה שהייתה חלק מהשבועה היו זורעים מלח באדמה תוך כדי הצהרה: "כשם שמלח זה אין לו זרע, כך לא יהי זרע למי שמפר את הברית הזאת!" (הלשון והספר, כרך א', ע' 357). טקס דומה אכן מופיע בשופטים ט', 45. אבימלך נלחם בעיר, כובש אותה וזורע אותה מלח.  

    *

    ברית "לחם ומלח", כמסמנת שלב בתרבות, עתיקת יומין היא. אנשים נתגייסו לעבור כברת דרך מלווה במאמצים ובסכנות כדי להחליף מלח בקמח. היו אלה השוכנים לחוף ימים שהחליפו עם מְגַדלי התבואה ולהיפך.

    בעברית, המלים לחם ומלח מורכבות מאותן אותיות, הנמצאות גם במלים המציגות את החיים על כל היבטיהם, ממלחמה ועד חלימה, חמלה ומחילה. הקשר בין האנגרמות כמו מנציח את זכר הברית, את נצחיותה, ומרמז על מקורה. חילופי המלח והקמח קיבלו מעטפת טקסית בסעודה שהתקיימה במעגל סביב מגש גדול. דבר שהמחיש קירבה ושוויון בין היושבים וגם ביטחון מפני הרעלה. הטקס הסתיים בלחיצת ידיים ובהבטחת כבוד לקיומה ההמשכי של הברית. זו התפתחה לברית קבע שסללה יחסים מתוקנים והסכמה המקנה ביטחון כלכלי לַקיום ומִטבע הדברים גם יחסי שלום ושיתוף פעולה בין הצדדים. כך צמחה הברית לאורך ההיסטוריה ומכאן הדאגה לשמור על המשך קיומה החיוני מאין כמותו לאורך ימים.

    __________

    1. לשכת העיתונות הממשלתית (http://www.flickr.com/people/69061470@N05).

     

    כל הזכויות שמורות  © 

     

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות

    תכשיטן חיפאי ומעצב מדליות. זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

     אתרנו: אברהם אלישע - מאמרים

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/17 08:00:

       אברהם אלישע היקר.

       בעונג ובעניין רב קראתי את דבריך המחכימים.

       יישר כוח!

       "מכל מלמדי השכלתי "

       

      בברכה

       אהובה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין