כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    איך להצית את הניצוץ

    0 תגובות   יום חמישי, 7/9/17, 18:42

    בס"ד 

     

    איך הופכים את חיי היהדות לדבר חווייתי,
    מרגש, מלהיב? איך גורמים לאדם לחוש קשר אמיתי,
    חי ועכשווי, עם בורא העולם?


    ''

    החסידות מפיחה רוח חיים בחיינו. ציון הבעש"ט בעיר מז'יבוז' באוקראינה

     

    רבים מתלוננים שקשה להם. החיים קשים. העבודה קשה. עול הבית והמשפחה מכביד עליהם. גם בחיי היהדות יכולה להיות הרגשה של קושי. וכמאמר הפתגם: "קשה להיות יהודי".

    אדם שחי בתחושה כזאת מרגיש קושי גדול שבעתיים בהגיע חודש אלול ובהתקרב הימים הנוראים. אימת יום הדין מצמיתה אותו ומכבה בתוכו כל ניצוץ של חדווה. הוא מתהלך בהרגשת כבדות, כמי שהוטלה עליו מטלה קשה ואין לו ברירה אלא לבצעה.

    המענה הטוב ביותר
    תחושת הקושי אינה נגזרת ממידת המאמץ הנדרשת מהאדם ומהמציאות האובייקטיבית. בני-אדם יכולים להתמודד עם אתגרים קשים ביותר במרץ ובשמחה, והם יכולים לשקוע בדכדוך אל מול כל דבר הדורש מהם מאמץ כלשהו. כאשר האדם מאבד את חדוות העשייה, גם משימה קטנה נדמית לו כהר גדול.

    אבדן החדווה בחיי היהדות מביא תוצאות קשות. אדם כזה אינו חש את טעמן הטוב של התורה ומצוותיה. אין בו התחושה של "טעמו וראו כי טוב ה'". הוא מרגיש כמי שכפו עליו מערכת של ציוויים ואיסורים, ואין לו ברירה אלא לציית להם, כדי שלא להיענש. קיום המצוות שלו נהפך טכני ויבש. התפילה נעשית עול ששמחים להשתחרר ממנו. על הידור במצוות אין מה לדבר.

    תופעה זו אינה פוקדת אנשים מבוגרים בלבד, שכבר מקיימים תורה ומצוות שנים רבות. היא קיימת גם אצל בני נוער. לא הוצת בהם הניצוץ שיפיח רוח חיים בחיי היהדות. אמרו להם ש'צריך' לעשות כך וכך, והם מתהלכים בתחושה של אומללות – סביבם יש עולם תוסס ומעניין כל-כך, ואילו הם כלואים בתוך מערכת של חוקים והוראות שאין הם מחוברים אליהם בתוך נפשם. מכאן קצרה הדרך לנשירה, עם כל תוצאותיה.

    אבל איך מציתים את הניצוץ? איך הופכים את חיי היהדות לדבר חווייתי, מרגש, מלהיב? איך גורמים לאדם לחוש קשר אמיתי, חי ועכשווי, עם בורא העולם? איך משיגים את היכולת לשפוך לפני אבינו שבשמים את הלב, להתרפק עליו, לחוש את נוכחותו?

    החסידות נותנת את המענה הטוב ביותר לאתגר הזה. לימוד החסידות מעורר את הנשמה שבתוכנו. יש בה כוח מיוחד להפיח בנו רוח חיים וחדווה פנימית. אדם מתחיל ללמוד חסידות ופתאום הוא חש שנשמתו התעוררה, שמשהו בתוכו מתחיל לחיות, ללבלב. אנרגיות חדשות ננסכות לתוכו.

    אלול חי
    החסידות מביאה עמה משב רוח מרענן גם לעבודה הרוחנית של חודש אלול והימים הנוראים. לצד היראה היא מדגישה את האהבה, את 'המלך בשדה', את קרבתו של הבורא אלינו. וגם ביראה, החסידות מלמדת את האדם לחוש יראה עמוקה ופנימית מיראת העונש – יראת בושת, יראת הרוממות. יראה מגדולתו של הבורא ולא משבט עונשו.

    גישתה של החסידות מרוממת את האדם במקום לכווץ אותו. לכן יום י"ח באלול – שבו נולדו הבעל שם טוב ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא – מכונה 'ח"י באלול', כי היום הזה החיה את אלול והאיר אותו באור עמוק ופנימי יותר. 

     

    שיחת השבוע - מס' 1601, ערב שבת-קודש פרשת תבא, י"ז באלול ה'תשע"ז (08.09.2017)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין