כותרות TheMarker >
    ';

    שירת היום

    ארכיון

    0

    שירת השבוע

    1 תגובות   יום שישי , 8/9/17, 10:40

    המון ספורט.

    בכלל, הקזת דם ועריפת ראשים

    זאת אלימות מזעזעת

    אצל השכנים.

    אצלנו 

    זה רק ספורט.

     

    ארז אדלשטיין, פיני גרשון, דן שמיר

    שלושה מאמנים

    שיודעים.

    ביחס להערכות של נבחרת לאומית

    הם התכוננו די הרבה זמן

    למדו, התאמנו, נערכו

    גם נהנו מקהל ביתי

    ובכל זאת, נזקקו למהפך מפתיע

    יש יאמרו נס

    כדי לרשום ניצחון בודד

    יוצא דופן.

    אכזבה, ללא ספק.

     

    פעם ראשונה שאליפות אירופה בכדורסל מתארחת ביד אליהו, תל אביב, ישראל.

    פעמיים התארח באותו האולם אירוע הגמר של ליגת הכדורסל הטובה ביבשת (פיינל פור היורוליג).

    בפעם הראשונה, מכבי תל אביב לא השתתפה, כי פיני גרשון והגליל העליון זכו באליפות (אז נדרש התואר).

    בפעם השניה מכבי תל אביב נזקקה לווייצ'יץ', לשופט הדובר את שפתו, לגור שלף ולדרק שארפ, להלן: נס ז'אלגיריס. קשה לנו עם אירופה ביד אליהו.

     

    והתחלתי מהקל, אל הכבד.

     

    כדורגל...

    ענף שבו אנו משקל נוצה

    עם חשיבות עצמית רבה.

    נחלנו מפלה

    לא ברור אם כולם רשמו אכזבה

    נראה שכאן אנו מציאותיים (עם שביב תקווה)

     

    לצד התוצאות

    אפס נקודות

    נרשם אירוע רב חשיבות

    ערן זהבי, קפטן הנבחרת

    השליך את הסרט.

    עד כאן המשחק

    פסק.

    נדהם להיות

    מטרת קללות

    שריקות

    בוז

    והחליט לשבור את הכלים.

     

    פיסת בד גמיש, זוהרת

    כרוכה סביב ידו לתפארת

    אך לפתע, האדמה רועדת

    הקהל אל בעל הכבוד מכוון חיצי בוז וכעס.

    בהתאם לחוק השני של ניוטון 

    זהבי החזיר כעס באותה המידה

    כך יצא

    שהסרט הושלך

    לא הס

    והמדינה כסופה.

     

    בארצות הברית הכתה סופת הארווי

    ובאיים הקאריביים מכה אירמה.

    אלה אסונות טבע אמתיים. קשים. נוראיים.

    אצלנו בסך הכל עורפים ראשים. זה רק ספורט.

     

    זהבי השליך הסרט.

    זה נורא.

    כי בעולם החשוך

    הישן

    המסורתי

    כבוד האדם, או חייו

    פחותי ערך מחפצים.

    כאן הקדושה אינה מסורה לחיים

    כי אם לפיסות בד, לסמלים ולמוות.

    "יהרג ובל יעבור"

    משפט שמכיל בלבול וסדר עדיפויות מקולקל

    מקולל.

     

    קללת השבוע היא, עדיין: סמולנים.

    מורה ומחנכת ותיקה, פגשה 

    כיתת

    יורים.

    הורים וש"צ פוליטי

    הניחו האקדח בכיתה ויצאו.

    הניחו לה לחשוב בעצמה

    אם כדאי לה להישאר.

    ומשרד החינוך?

    טיפל מייד בבקשתה למעבר. בלי לשאול שאלות,

    בלי להתנגד ולחקור, בלי להקשות, כמנהגו.

    זורם...

     

    צרת התרבות צולבת את תיאטרון יפו

    סוקלת באבני האוצר

    בעוון חשד לדעה, יצירה

    חופש, ביטוי, הסתה לשלום ולשכנות טובה,

    לסיום הסכסוך ולחיבוק, אשם ישמור נגיעה

     

     

    לסיכום השבוע המשפטי

    מתרחב מעגל החשודים בפלילי

    מסביב לראש הממשלה

    גם ספק הסיגרים והשמפניה, על פי דרישה

    טוען ל"שלח לחמך"

    והאיש הנבחר, המובחר, שבחר

    בקפידה, את כל מקורביו, עוזריו ויועציו

    הוא האיש שלא ידע

    לא ראה

    לא שמע

    לא משך בחוטים

    לא דחף ודרש

    לא זע, לא מש

    גם שרה

    כבר ממש

    ולא בפעם הראשונה

     

    נראה שהשחיתות כבר כאן

    מזמן

    והשאלה הנכונה

    הראויה

    היא מי שם

    עדיין

    מושחת

    וטרם סולק

     

    במוצ"ש הקרוב,

    זה השבוע ה 42 בפתח תקווה

    ה 12 ב 16 מוקדים נוספים

    והשני באילת,

    יצאו אזרחים מבתיהם

    אל הרחובות הלחים והחמים

    לומר למנדלביט - אל תפחד

    שלא תעז שוב, כבתיק ביביטורס

    לתת להתיישנות להחליף הסנגוריה

    או כבתיק המתנות, או עמדי, כמו בפרשות האחרות

    בוטל עניין הציבור, או עניין הפרלקליט, או המשטרה, או החוק.

     

    סופ"ש דבש.

    בשבוע הבא

    נבקש שוב

    חדש

     

    אנחנו האנשים.

    נאיר ונזיז צל הרים.

     

    הכל חינוך. כולל הקול.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/17 18:40:
      אנחנו מארחים את הנבחרות ולא רצינו שיקבלו רושם לא טוב עלינו אז נתנו להם לנצח כי זה רק ספורט