כותרות TheMarker >
    ';

    חוויות וסתם הרהורים

    מחשבות שעולות, חוויות שעברתי, שאיפות, תשוקות וגם סתם מילים שעוברות בלי לנחות.

    ארכיון

    השנה האחרונה (קצר מ 2011)

    8 תגובות   יום ראשון, 10/9/17, 10:47

    אנחנו מסתובבים סביב מקומות ואנשים, במשך שנים, בלי להבחין שהם בכלל שם. יום אחד, במקרה, משהו משתנה ופתאום רואים את מה או מי שנמצא שם מול העיניים ולא מבינים איך זה שלא ראינו עד עכשיו.

     

    אני זוכר את השנים בדרך לבית הספר, בהן נהגתי לעבור ברחוב קטן, בדרכי הממהרת להגיע. היה שם, בית קטן עם גינונת, שהתחבא בין הבניינים האחרים. חלפתי על פניו כמעט בלי לשים לב שהוא קיים.

     

    בוקר אחד, יצאתי מוקדם מהרגיל, הלכתי לאט יותר. כשעברתי ליד הבית, הרמתי את עיני והבחנתי בבית הקטן. חשבתי, "מה הוא עושה כאן הבית הזה, הוא תמיד היה כאן?" עצרתי מללכת.

    תנועה קלה בגינה משכה את תשומת ליבי וראיתי איש זקן, יושב על כיסא נוח במרפסת הקטנה של הבית, ממש על שפת פיסת הדשא הקטנה. הוא עישן מקטרת וקרא ספר שמאוד אהבתי.

    בעודי מביט בו תוהה,הוא הרים עיניים, חייך וואמר בוקר טוב. מכאן לשם התפתחה שיחה, על הספר, על כך שאני כבר שנים עובר כאן ולא מסתכל והוא כבר מכיר אותי רק מלהסתכל.

     

    הייתי בן שבע עשרה, הוא היה בן שבעים וקצת. מסתבר שכבר שלוש שנים אני עובר ליד ביתו, לבד, או עם חברים ולא שם לב. באותו יום, בצהריים כשחזרתי מבית הספר כבר אמרתי שלום, הוא הזמין אותי פנימה. היה לו כלב קטן, זקן כמעט כמוהו. 

    "הוא אף פעם לא נבח" הסביר לי, "הוא בטוח שהוא בן אדם ולא מבין מדוע אינו יכול לדבר", צחקנו.

    הוא היה מורה להיסטוריה בעברו וכחנון שקרא ספרי היסטוריה להנאתו, אהבתי לדבר איתו על העבר, אפילו העבר שהוא לא היה בו.

    השנה האחרונה של בית הספר היתה שנה מיוחדת. הכל בה היה בפעם האחרונה. השיחות איתו עזרו לי להבין איך להיפרד מעצמי כילד ולקבל בקלות את עצמי כבוגר. היתה בו חוכמה של אנשים זקנים שהבינו נעורים בלי להתנשא עליהם.

    אהבתי את ריח המקטרת שלו ובחורף על המרפסת, באמצע העיר שטופת הגשם נהגנו לשבת, הוא עישן, אני נשמתי, שתקנו, חיכינו שהכלב הזקן ינבח, לשווא כמובן.

    לפעמים הצטרפו אלי חברים, הוא אהב שמגיעים הרבה נעורים לביתו הזקן.

     

    לקראת סוף השנה הכלב מת, קברנו אותו בגינה ואפילו שמנו שלט ועליו כתוב, "כאן טמון הכלב שלא נבח".

     

    חודש לפני מסיבת הסיום, ישבנו בגינה, היה כבר יום חם של תחילת יוני. 

    "אתה יודע" הוא אמר, "לא לחינם לא הבחנת בבית שלי כל השנים האלה"

    הסתכלתי אליו, במקום מסוים עדיין כעסתי על עצמי איך יכולתי לא להבחין בו כל השנים הללו.

    "תבין" הוא המשיך, " כל דבר צריך לקרות בזמן שנכון לו, אם זה קורה קצת לפני או קצת אחרי, זה פשוט לא יהיה נכון ומתאים"

    "אני לא מבין" אמרתי בבורות נעורים.

    הוא חייך, "אם היית מבחין בי כבר בהתחלה, לא היינו מתחילים לדבר, גם, אתה לא היית מוכן לידידות עם אדם זקן ואני, עוד כעסתי על כך שאתה כך כך צעיר".

     

    הוא הפסיק לרגע, כבר היה לו קשה לדבר במשפטים ארוכים, המקטרת והגיל עשו את שלהם.

    "כאשר הבחנת בי באותו בוקר, זה היה בדיוק הרגע הנכון עבור שנינו להכיר, זו בדיוק השנה האחרונה של שנינו, שלך בבית הספר ושלי..." הוא הצביע על הגינה שלו, " כאן, בעולם הזה".

    רציתי למחות, לומר לו מה פתאום, אתה עוד תחיה המון שנים, אבל ידעתי שאדבר שטויות והוא ממש לא אהב שטויות.

     

    בערך שבועיים אחרי כן הוא נפטר, בלילה, בשנתו. הבת שלו שהכרתי בשנה האחרונה באה להודיע לי.

    בכיתי רק בלילה, כשאף אחד לא ראה.

    בשבעה ביקרתי הרבה, גם חברי באו.

    לפני תום השבעה בתו נתנה לי שתי קופסאות גדולות.

    "זה בשבילך, הוא ביקש שאתן את זה לך" היא אמרה, חייכה וטפחה לי בעדינות בלחי.

    בקופסאות היו הרבה ספרים, ספרי היסטוריה, רומנים ואחד, "תוף הפח" שאותו מצאתי קורא ביום שבו הבחנתי בו לראשונה.

     

    השנה האחרונה שלנו ביחד שהייתה גם הראשונה, העניקה לי הצצה גם לעבר וגם לעתיד ובעיקר, המון הבנה על טבעו של עולם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה. סיפור נפלא. לרוב איני מצליחה להיות מרותקת לטקסט המחזיק עמוד שלם על המסך, כאן ביליתי בנעימים.
        14/9/17 07:52:
      וואו !
        12/9/17 17:10:

      צטט: yael~ 2017-09-12 16:54:29

      זה ממש נכון גם כאן בקפה .....אנחנו מסתובבים במעגלים שנים ולא נתקלים האחד בשני עד שפתאום זה קורה ,גם אם חלפו בוא נאמר עשר שנים.....

      בדיוק!!

      בגלל זה אני לא מוסיפה סתם אנשים פקטיבים.

      כל חבר אצלי הוא אמיתי ונכון גם בפייס.

      ##

        12/9/17 16:54:
      זה ממש נכון גם כאן בקפה .....אנחנו מסתובבים במעגלים שנים ולא נתקלים האחד בשני עד שפתאום זה קורה ,גם אם חלפו בוא נאמר עשר שנים.....
        11/9/17 07:33:

      "אנחנו מסתובבים סביב מקומות ואנשים, במשך שנים, בלי להבחין שהם בכלל שם. יום אחד, במקרה, משהו משתנה ופתאום רואים את מה או מי שנמצא שם מול העיניים ולא מבינים איך זה שלא ראינו עד עכשיו"

      תובנה חשובה מאין כמוה....ככלל לחיים. 

        10/9/17 22:00:
      סיפור יפה. כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע.
        10/9/17 15:46:
      שנה אחת יפה ואחרונה וראשונה לתובנות חדשות...יפה...הזכרת לי שאת "תוף הפח" קיבלתי כשי מ"ידיעות אחרונות" על פתירת תשבץ באותם ימים...כתוב עדין ונוגע♥
        10/9/17 11:04:

      אחלה ביקור בשבעה.
      מה הטעם?

      פרופיל

      איציק )(-:
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין