כותרות TheMarker >
    ';

    כלב שחווה תחושות מוזרות מהמיתולוגיה היוונית בספריה חשוכה, וזכרון ששב לבעליו, לפני טיול מסביב לשכונה

    0 תגובות   יום ראשון, 10/9/17, 21:32

    ''

    i love it, i hate it

    יש דברים שלעולם לא נעלמים, כמה שהיא ניסתה להתגבר עליהם, זה מתסכל.

     

     

     

    בינתיים באזור אחר של העיר נראתה דמות של דיבוק מהחלון השמאלי.

    היא כמעט קפצה מהחלון הזה, פעם, כשהייתה בתקופה קשה, ולא הייתה פת-לחם, וסבלה קשות מסימפטומים.

     

    החלון לא סלח, והדביק דמות של דיבוק בווילון, שיחכה לה כשהיא חוזרת לבקר שם, בצד השני של העיר.

     

    היא שמעה דברים זזים וחורקים, האורות הבהבו ונכבו,המתג הראשי קפץ, המפסק פחת.

     

    סתם עוד קפיצה של דוד החשמל הראשי - היא הרגיעה את עצמה.

    למחרת קראה לטכנאי ובינתיים לא הדליקה את הדוד,

    הטכנאי אישש שזו הייתה תקלה בדוד חשמל, שגורם להפסקות חשמ. והיא נשמה, היא פחדה שמשהו מוזר קורה לדירה, לבית של אמה. והיא הבינה שהכל היה צירוף מקרים שכזנ.

     

    היא חזרה לצד הראשון של העיר, לספריה, לסיים את ההקשעה על על הפרויקט האדריכלי עליו עמלה שעות כל יום, באותן שעות - כאשר הספריה הייתה פתוחה -

    היא הייתה נשארת עד ל-15 דקות לפני הסגירה, לפני שסוגרים ומסלקים את כולם,

    תמיד פחדה להישאר נעולה ושאף אחד לא ישמע.

    פתאום עניין אותה מה מסתתר בין המחלקות של הספרים, בין הסופרים המתים - אם הם עוטפים את האזור בעטיפת ספר קודרת.

     

    היא צילמה לעצמה העתק מספר, במכונת הצילום, ב-50 אגורות. שהתפלאה שעדיין היו קיימים בטכנולוגיה של היום.

    חריץ--> 50 אג'-->צילום

    צילום שלפעמים  נתקע כי נגמרו הדפים.

     

    לאחר מכן חזרה לצד השני של העיר. לא הייתה לה ברירה,

    כי השגיחה על הדירה בזמן שאמה הייתה בחופשה ולא היה מי שיאכיל ויוציא את הכלב לטיול.

    היא נכנסה לחדר הישן שלה ומבעד לחלון היו חריצים של צל לעבר המחשב הישן. החריצים נראו כמו דמות מהמיתולוגיה היוונית

    היא קפצה במקום! זה היה פלאש-בק של הכמעט-קפיצה שלה, שחזר אליה.

    חזר אליה הזכרון שלה.

    היא שמחה, כי ידעה שמשהו השתנה בתוכה, כעת שהזכרון שוב שלם בראשה.

    היא עדיין הרגישה אוירה לא נעימה בחדרה, אך הודתה לחדר שסידר לה את הבעיה, כפי שהוא היה מסודר טיפ-טופ ובקפדנות, הראויה ומתאימה לה. היא נשמה.

     

    היא החליטה בלבה, שפעם הבאה היא ישנה בסלון, מרוב הפחד,וכדי להרגיע אותו ואת האימה.

    הכלב שנבח, הפסיק לנבוח, כאילו הרגיש בשינוי.

    הם יצאו לטיול קטן סביב השכונה, חזרו, אכלו והלכו לישון.

    הוא נשען על רגליה היחפות,

    והיא ידעה שמחר יהיה יום שונה.

    כל חייה השתנו, בבלינג  של שניה, ורק בגלל הזכרון.

    אז הנה, היה דבר שהצליחה להתגבר עליו, והשאר? היא תחיה עמם, בלילות ובימים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      MayaErlichman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין