כותרות TheMarker >
    ';

    לעולם בעקבות הדיאטה

    סיפורים אמיתיים וכנים, ישר מתוך הבטן, של שמנה לשעבר.

    0

    מי אמר חֶרֶם ולא קיבל?

    2 תגובות   יום שני, 11/9/17, 16:53

    לאחרונה, בעקבות כניסתה של אחייניתי לכתה א', נראה שאני מנסה לכסות את כל נושאי הפגיעו‏ּת בחברה. והפעם אגע בנושא הקשה מכולם, לדעתי, חרם.

     

    אומרים שילדים זה עם אכזר ואני נוטה להסכים, כשהם עדיין זאטוטים הם לא מודעים לרגישותו של האחר ולכן, אי אפשר לבוא אליהם בטענות, הם מונעים כדרך הטבע, שלב אחרי שלב בהתפתחותם וזה מדהים כמה הם כולם עוברים את אותם השלבים, בכל גיל יש את ההתנהגות המתאימה ואצל כולם זה כמעט זהה, זה סוג של פס יצור כזה,

    כולם עוברים את אותו הדבר עד אשר הם הופכים לאנשים בוגרים יותר ואז מתחילות הבעיות. הם מקבלים אישיות משלהם ועכשיו, כבר לא כולם דומים כל כך.

     

    כאשר הם הופכים להיות אנשים קטנים/גדולים עם דעה משלהם, רצון משלהם והרבה משלהם, הם כבר מודעים לכוחם, ולמרות שהם מודעים למעשיהם, הם עדיין לא מודעים להשלכות.

     

    כילדה שמנה, למזלי אומר, שלא חוויתי חרם כלל, מעולם. אספתי צלקות מהצקות בלתי פוסקות, העלבות, גיחוך וזלזול מצד בני כתתי, ילדים ברחוב, אפילו משפחה, אני חושבת שאם הייתי גם חווה חרם, לא בטוח שהייתי כאן בכדי לספר, כן, ברצינות. 

    ההתמודדות שלי עם יחס החברה כלפי גרמה לי לעטות מסכה ולהיות זו שתמיד מצחיקה, מרצה וסופגת. הייתי מאד מקובלת ותמיד היו לי חברים, אבל, זה לא שמר עלי או מנע ממני להצלק בכל פעם מחדש.

     

    החרמות של היום הם סכנה אמיתית לדורות הצעירים יותר, בעקבות הרשתות החברתיות, הטלפונים החכמים, הרצון להיות כמו כולם ולהגרר אחרי ילדים חזקים ואכזריים במיוחד, הרצון לשלוט ולגרור אחריך עדת פתיים, החברה תובענית גם בגילאים הצעירים יותר, אולי בעצם זה מתחיל משם.

     

    אבל, בואו נודה, חרמות תמיד היו, זו לא המצאה של שנות האלפיים, זה היה לפני 40 שנה ויותר, ילדים תמיד היו עם אכזר.

     

    יש לי קרוב משפחה, שהיום הוא כבר גבר נשוי + ילדה, בן 45, עובד בעבודה מצליחה ועדיין לא שוכח, כמעט לפרטי פרטים, את החרם שהוא עבר כשהיה בן 10 לערך.

     

    החלטתי, בעקבות הבלוג שלי, הנוגע בחיי כבת אדם שמנה ממש מיום לידתה, לנהל עם האיש שיחה שהתנהלה כראיון, שאלה ותשובה, להקשיב ולהעביר הלאה מה עבר עליו כילד ומה הוא מרגיש היום.

     

    מהרגע שנכנס לכתה א' היה אבי תלמיד טוב בלימודיו, בולט ומצטיין בכל מה שנוגע לספורט, למרות שהגיע מארץ רחוקה ולא ידע את השפה כל כך טוב, הצליח להשתלב בחברה ולמד את השפה, ילדים קולטים שפות מהר.

     

    בכתה ה' קרה משהו לא ברור, עד היום הוא לא יכול להצביע על הסיבה מדוע עשו עליו חרם, ביום אחד קמו עליו כולם, בהנהגתה של מלכת הכתה והפסיקו להתייחס אליו, לא קראו לו לשחק איתם בהפסקות, לא דיברו איתו, שום יחס מצידם, הוא נשאר לבד, ממש לבד, אף אחד ממשפחתו לא ידע על המקרה, לא מורים, לא מחנכת, לא היו לו חברים שאותם יכל לשתף, בודד ומבודד.

     

    הוא מספר שהתחושות שלו היו נוראיות ואלמלא היה ילד עם אישיות חזקה לא בטוח שהיה מסוגל לעבור את כל זה, כששאלתי איך בכל זאת התמודד? אמר שהמוזיקה הצילה אותו, ועד היום היא שם בשבילו.

     

    הוא זוכר את היום שזה קרה לו, הוא זוכר אפילו את הילדה שהובילה את המהלך ואת הדומיננטיים שהשתרכו אחריה, הוא לא סולח, גם לאחר 35 שנה, זה נצרב אצלו חזק בתודעה וכמעט בטוח, שגם זה חלק ממי שהוא היום.

     

    אין ספק שכולנו עברנו בילדותנו מקרים אשר חלקם עיצבו את דמותנו היום, יש שיגידו שחרם כזה או אחר הפך אותם לחזקים יותר, בעלי ביטחון עצמי, עזר להם להתמודד עם מצבים קשים בחייהם, אבל, אני מניחה שכולנו היינו מוותרים על אירועים טראומטיים שכאלו.

     

    נכון, זה לא יקרה, ילדים כילדים לא ישתנו גם במאה הבאה, אבל, אם לא נלמד אותם כבר עכשיו להיות טובים יותר, רגישים יותר לאחרים, מתחשבים, פחות אגואיסטים, סבלניים, מכילים, מקבלים, שום דבר לא ישתנה ועוד דורות שלמים ימשיכו להגדיל את הכנסתם של פסיכולוגים ומניית הפרוזאק תרקיע שחקים.

     

    לא נותר לי אלא לקוות, כי מה עוד נשאר לי לעשות?

     

    לשיחה המלאה 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/17 17:36:

      חחחח..... בהזדמנות. צוחק

       

      צטט: א ח א ב 2017-09-11 17:34:03

      מה שלא הורג...מחזק. תשאלי את רני רהב.
        11/9/17 17:34:
      מה שלא הורג...מחזק. תשאלי את רני רהב.