פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
07:19 להתראות, אבא.
כבר שבוע עבר. שבוע שנראה כמו יום אחד ארוך ובלתי מציאותי. סוריאליזם חי. אבא מת.
עוד מעט בוקר ואני כאן, כבר שלוש שעות בדירה שלי ברמת-גן, אחרי נסיעה של דמעות מחיפה. שבוע עבר מאותו צלצול ביום שני בבוקר בשעה 07:19 מאמא. אבא מת. לא נכון, זה לא אמיתי אני אומרת לה. צועקת כמו מטורפת ולא מצליחה להבין שהנה- זה קורה. עכשיו.
כבר שבוע עבר.
שבוע של סבתא בוכה, שבורה, כואבת, חסרת חיים, ממתינה לצלצול שלו. ואין. שבוע של הצמדות גוף ונפש לאבלות סבתא ששכלה לפני שנה פחות שבועיים בדיוק את בעלה, סבא שלי, ולפני שבוע את בנה. אבא. ואבא מת.
הלב שלי. הלב שלי שורף, לא נושם כמו תמיד. לא יודע איך להגיב ונזכר. נזכר בכאב שהרגיש כשהייתי בת 10. כאב של יד אבהית עוצמתית. כאב של השפלה יומיומית. כאב של בת. עצבות של ילדה.ילדה שרצתה רק חיבוק אבהי אוהב, מגע מלטף, נתינה ללא תנאי. לעולם לא ידעה.
ילדה אבודה.
אני יושבת ובוכה כאן. בת 34 ואבא מת. נערה בת 18 שמרגישה ידי אב חונקות גרון. נערה שאיבדה שתי שניות נשימה מחניקת אב אוהב. ואבא מת.
שיר שנכתב בגיל 16 לאבא שהיה מעודד להצלחה בלימודים, קונה כל מה שצריכה וגם מה שלא צריכה. חיוך של ילדה ששמעה כמה היא מוצלחת, חכמה, מדהימה ואחרי חצי שעה הרגישה את היד הגדולה מוטחת על פנים קטנות ועדינות. ידי אב אוהב. שנתיים של ניתוק קשר. כעס, שנאה, מרירות, כאב עצום, חתונה, גירושין. שקט.
שש שנים שעברו מאותה שיחה בת 5 שעות של שאלות ללא מענה, של תובנות מלאות חמלה. 5 שעות בהן שמעתי את המילים "אני אוהב אותך" כנאמרות מלב אבא אוהב.
אבא אוהב, חולה, כואב, ממורמר, עצוב, ריק מבפנים, עטור בכל טוב חיצוני, מבקש אהבה ולא יודע איך לקבל אותה. מבקש לתת ולא יודע את הדרך. בכי של בחורה בת 28 ששמעה סוף-סוף את שלושת המילים נאמרות בפה מלא. בגרון נוטף דמעה. רוצה להיות שוב הילדה הקטנה שלך, אבל אתה מת, אבא.
סליחה גדולה, שיחות ארוכות, שיתוף, זכרונות, אהבה מחודשת, חיבוק, התרגשות, כעס, התמרמרות. קשר של שיחה פעם בשבועיים. חמלה מצפונית, ניתוק ריגשי, חסכים שלעולם לא יתמלאו, צורך באהבה.
אני אוהבת אותך אבא.
אוהבת ושונאת, כועסת ומרחמת, מבינה ולא רוצה להבין.נפש מפוצלת. רגישות חסרת שליטה.
אבא נוסע להשתלת כלייה בחו"ל. הוא חוזר אחרי שבועיים. המצב קשה. מתייצב.
אני רוצה לבוא לבית החולים, אבל ההתקררות שלי מונעת את המפגש. אחרי ניתוח השתלת כלייה חייב החולה להיות בסטריליות טוטאלית. רגע של הקלה.
טוב, אני כבר אגיע ביום שישי לבית שלך, כשתשתחרר מבית החולים. כן, זה הכי טוב.
יום שני, 07:19, צלצול מאמא. מציאות מוטחת בפנים, כמו אותה תחושת יד עוצמתית.
אבא מת.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (91)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני אותך, אמא שלי אהובה.
חיבוק.
שרוני,
בוכה איתך
מחבקת אותך
אוהבת אותך,
ואת ערן
ואת דורון.
אמא.
נו, עכשיו אני רואה שזה פוסט ממאי 2007.
אני מניחה שכל הקפצה של הפוסט מחזירה אותך בתחושות ובהרגשה אחרוה. לאותו יום ארור.
אני עדיין משתתפת בצערך.
שרון,
השתתפותי הכנה בצערך.
שלא תדעי עוד צער.
תודה אבי יקר.
תודה שאתה כאן.
מתוך הרע, מגיע הטוב.
הכל עניין של גישה, של חיות, של רצון, של אהבה לחיים.
המשפט הכי חזק
אהבתי
מתוק שלי, אתה צודק בהכל.
גם אני חושבת כך.
מתוך הרע, מגיע הטוב.
הכל עניין של גישה, של חיות, של רצון, של אהבה לחיים.
תודה נשם,
אוהבת.
שרון מתוקה
פוסט חושפני ומרגש מאוד.
מה שלא הורס אותנו מחשל אותנו.
אני מאמין שאבא שלך אהב אותך מאוד.
והוא צדק כשאמר שאת מוכשרת והכי חכמה בעולם.
מובן שאין הצדקה לאלימות כשגרה יומיומית.
אבל הוא כנראה לא ידע אחרת.
אני בטוח שהוא סבל והצטער על התפרצויותיו באמת לא מעט.
את אכן חושלת והכישרון הנפלא שלך פרח למרות הכל.
אז לא צריך לשכוח את הרע. - אבל אסור לשכוח את הטוב.
המשיכי להפליא את העולם בכשרונות הרבגוניים שלך.
ותהני מכל רגע.
נשיקות מתוקה
תודה לך (פ)נינה.
את אכן כזאת.
היי שרונה,
את מקסימה,
את יודעת לנגוע בדיוק בנקודות הכי רגישות, אני בטוחה שעם אישיות כשלך תוכלי להתמודד עם הכאב הזה.
כמי שעברה חוויה דומה אוכל להגיד לך שהכאב הזה רק יבנה אותך, יהפוך אותך לחזקה יותר.
שולחת לך חיבוק גדול ואוהב.
נינה
ואו.
תגובה מרגשת מאוד.
אני זזה לכרטיס שלך.
הקטע הזה,שהיית מקוררת ומשום כך נמנעת ממפגש אחרון-הרס אותי לחלוטין.
לפני 33 שנה קרה לי אותו דבר בדיוק.אבא שלי גם.
מיד אכתוב בבלוג שלי שיר שישדר את האמפטיה שלי אלייך.
ביופייך ובחיים טובים תנסי להתנחם
גם אני . זה חשוב.
משתדלת לומר לאהוביי שאני אוהבת אותם.
הכי פשוט.
תודה.
אביטל תודה לך.
תודה יפהפיה.
חיבוק תומך מאחד... גם יתום מאב.
אני לומד להגיד לחיים את שעל ליבי... לפני שיהיה מאוחר ואלחש לאבנים.
תנחומיי...
כמה עצוב כמה נוגע ללב
תנחומיי הכנים
טוב מלאה בדמעות אני יכולה רק לתת לך חיבוק וירטואלי ענק..
כי כל מה שאני אומר קטן לעומת מה שאת אמרת...........
תודה מותק.
זה כאב בלתי מובן.
יותר מכל דבר אחר.
שולחת לך חיבוק
תנחומיי
אני נוסעת באוטוו של דודי
אבי מתקשר אליו.לא אלי.
ואני מביטה בו במראה
במבט מלא החמלה והכאב שמופנה אלי.
רוני אין לך אמא יותר.
אחרי 5 דקות אנו בכניסה לרמבם
5 דקות..
המילים שכתבת כה נוגעות.
מצמרר.
שלום,
אני החברה של שרון
ואח"כ (גם) של לולה :)
יהיה יקירה. יהיה בטוח.
החיים מלמדים אותנו כל הזמן. בוחנים את קצה הגבול.
תודה.
אוהבתותך גם.
את מי שאת באמת.
עשית לי לבכות
לכאוב
להתעצב
להתרגש
להרגיש
לרצות לחבק
להבטיח שיהיה בסדר
יהיה בסדר. אם רק תאמיני
אוהבתותך
ואו צעיר מאוד.
מצטערת לשמוע. זה כואב לנו ולא משנה הגיל.
זה כואב לנו כשזה קורה
זה כואב לנו גם שנים רבות אחרי, אני מאמינה
מאחלת לך שתדע רק אושר בחיים.
מקבלת את החיבוק שלך באהבה.
הוא רגיש והכי אנושי שבעולם.
אני שמחה בשבילך ילדה.
שולחת חיבוק חזרה.
צרת רבים ?
לי זה קרה מאותה סיבה (כליה) הייתי בן 21 ובאמצע מילואים
שרונה
אני מחבקת אותך
עד שתגידי די....
אני עוטפת אותך באור.
את כולך.
אין לך מושג איזה חווית חיים
זאת בשבילי.מאתמול.אף פעם
לא זכור לי שהגעתי לרבדים
הללו בתוכי.נפגשתי אתי.
בסוף זה אנחנו בינינו לבינינו.
באים לבד לעולם,ויוצאים
לבד מן העולם.
תהילה(אלישיה)
איתך ובשבילך.
כן
דמעה בעין
גם דימעה בעין השניה....
נשמה שלי,
שולחת לך חיבוק ענק.
בסוף ניפגש. בטוח.
שרונה
תודה.
זאת תחושה מעורבת ,בקשר לגירושין.
אבא שלי אהב אותו כמו הבן שלא היה לו.
והוא אהב את אבא שלי ואמר ,מה הוא לא היה
נותן שהוא יהיה האבא האמיתי שלו...איזה עולם.
ומה אתי? אותי ההוא חנק מאהבה.ברחתי....
תהילה(אלישיה).
יקרה שלי.
דמעה בעין.
אוף, כמה החיים מלמדים אותנו אה?
התיאור שלך כל כך חזק עד שהרגשתי שאני לידך.
מתי זה קרה?
אל תרגישי שאכזבת בגלל שהתגרשת. לעולם לא.
במקום שלא טוב לנו, אנחנו לא צריכים להיות.
במקום שלא טוב לנו ואנחנו נשארים בו- אנחנו צריכים להרגיש מאכזבים באמת.
את גדולה הרי, בנשמתך, בתחושותייך, בליבך.
תהיי תמיד.
נשיקה.
שרונה
תאחזי בכל כולך את שלושת המילים :אני אוהב אותך.
תסלחי לו,תסלחי לעצמך.האמת משחררת.
בקשר לשאלתך:אני מתגעגעת לאבא שלי ,מיום שאני
זוכרת את עצמי.לדוגמא:יום אחד הוא נכנס לניתוח.הוא לא
ידע אם יצא מזה בחיים.הוא נפרד מאמא.בכה.ביקש סליחה.
כדרך כל אדם.לי הוא כתב על פתק ביד רועדת חמש מילים:
נשיקות ,נשיקות בלי סוף.מאבא.
רציתי למסגר את זה.זה הקטארזיס שלי מאבא שלי.
והוא יצא מזה.והרווחתי אבא חדש.עכשיו הוא כבר
היה חבר הכי טוב שלי בעולם.כנראה רק כאשר אתה עומד
לאבד מישהו יקר,אתה מבין מה הוא בשבילך,ולא רואה בו מובן מאליו.
וקבלתי אותו לעוד כמה שנים.עד שסגרנו מעגל.
הוא ניסה להחזיק מעמד בשביל אמא. ובשבילי.אחכ כוחותיו
לא עמדו לו.ניסה להחזיק מעמד בשבילי.התחננתי שיאחז בי,
בחיים.שאמא נגאלה מהיסורים.אבל הוא אהב אותה יותר מדי.
הוא היה אבוד בלעדיה.הוא ויתר.לא לפני שסגרנו מעגל.
בקשתי ממנו סליחה על כל המעללים שלי,על המרדנות
שהוא עורר בי,על זה שאכזבתי והתגרשתי,וזוגיות זאת לא משאת נפשי.אמרתי אבא,תגיד שאתה סולח.סולח ..סולח...
אמר.גם אני סולחת לך שהיית קשה אתי .מה לא הבנת?
רציתי להיות חזק בשבילך ובשביל אמא.שתרגישו מוגנות.
סוככתי עליכן בכנפיי.טוב אבא...אני סולחת...בוכה ...נחנקת...
יכולת אחרת...סולחת.אני אוהבת אותך ..הכי בעולם.
עצם עיניים.הלך לישון.לעולמים.לא לפני שניסה להרים את ידו
וללטף את פני.ידו נשמטה.אחזתי את ידי בידו החמה.אבא...אבא"לה..
ילדה לבדה עומדת בוכה.מחזיקה את ידך החמה,שתהיה עוד קצת
איתה.יתומה.
תהילה(אלישיה).
אלישיה את מדהימה בכנותך. אני מעריכה אותך על כך. מאוד.
מה קרה לו? ממתי את מתגעגעת אליו?
אצלי זה באמת שונה .
אני מתגעגעת לדברים שמעולם לא היו שם. לחסכים שאף פעם לא יתמלאו מדמות אב.
חוץ מהמפגש אחרי שהתגרשתי בו הוא אמר כמה הוא אוהב אותי, חוץ מזה קשה לי להתגעגע לחוויה הפשוטה של להיות לידו.
יקירה שלי,
את בחורה מיוחדת, רגישה, אמיתית
ועל כך אני אוהבת אותך,
גם אם לא ראינו את הפיזי.
חיבוק.
או מותק...
הלב שלי התכווץ עכשיו, כשקראתי מה כתבת.
זה עצוב, זה עוצמתי, זה מרגיש הכי קרוב והכי רחוק לאדם קרוב שמת מול עיניך, מול ליבך.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם יקירי.
שרונה
את לא מאמינה
בדיוק כאשר זה קרה לך
כאשר חשבת על אבא
ועל החסכים שהותיר אחריו.
הרגשתי אבודה ביני לביני.
השעה ארבע לפנות בוקר.
ערן מרגיש אותי מרחוק.
מרגיש שאני צריכה אותו לדעת.
מדבר אתי .אני מספרת לו
על כך שנזרקתי למחוזות ילדותי
אחרי מה שקראתי כאן אצלך.
אני מתגעגעת לאבא שלי.
מספרת לערן איך הייתי מכינה לו אוכל מניירות
שהייתי קורעת לחתיכות קטנות קטנות,ושמה בצלחות
הקטנות מפלסטיק בצבע האדום.הייתי מגישה לו עם הסכו"ם
בצבע כסף גם מפלסטיק.כמו של בובות.והוא היה לועס ואומר אווו
איזה טעים...ותמיד לא הבנתי איך האוכל נשאר,הרי הוא לועס
אז איך עדיין נשאר בצלחת.ואז הייתי אומרת לו שהוא מרמה
אותי,כי זה לא טעים לו....איזה זכרונות.אני מתגעגעת להיות
הילדה הקטנה שאבא שלה הגבור ,שומר עליה ,ומגונן עליה.
האמת שהייתי מאוהבת באבא שלי(אלקטרה קומפלקס),אולי בגלל
העובדה שהוא שמר על מרחק תמיד.הרבה שנים הוא חשב שאבא
צריך להיות אבא ,ולא חבר של הילד.מהמקום הזה אני
מתחברת אליך.למרות שזה להבדיל אלף אלפי הבדלות.ממה שחווית.
אז שתינו פספסנו שנים אבודות ,כאשר האבא היה אבא שקונה
ומרעיף.גם קרוב וגם רחוק למראית עין.שומר על פאסון.
לפער הזה בין מה שהוא היה ומה שלא היה ,אני מתגעגעת.
וזה לא יחזור לעולם.זה האבל האמיתי.(למזלי בשנים האחרונות היינו חברים הכי טובים בעולם.ספרתי לו הכל.אפילו על חוויות מחדר המיטות..אפילו.בילדות לא היה לי חבר.היה לי רק אבא קשוח.
תהילה(אלישיה)
שלך.
אני לא קיבלתי טלפון כשאמא מתה לפני שנתיים...
הייתי שם לידה, איכשהו היינו שם לבד באותה שעה
פתאום המוניטור התחיל להאט עד שנעצר בקו יש וצליל ממושך
אמא מתה
הקלה על שהפסיקה לסבול אחרי שמונה חודשים של גסיסה
פעירת תהום עמוקה בלב, בור עמוק שלא מתמלא...
לא ייאמן.
לפני רבע שעה אני דומעת ואז נזכרת גם באבא שלי.
בחסך הענק שהשאיר אחריו.
בא לי לכתוב פוסט אבל מרוב עומס מחשבתי אין לי מושג איך אני מתחילה אותו.
עוד מעט.
רק שתדעי-
את באמת תהילה.
שרונה
קרעת אותי לגזרים.אתמול רק כתבתי
את הפוסט על אחיך"ערן בדינרי"
ואת בכית והא בכה ואני בכיתי
ועוד כמה נשמות טובות.והיום
לראשונה אני מתוודעת אליך.
וגם את עברת את המסכת
הזאת?אני עושה מקלחת
נפשית עכשיו.אני בוכה.
איך זה יכול להיות אויב מבית.
ומה שהכי כואב ,שאין דרך
חזרה.כל זמן שהוא היה בחיים
היתה תקוה שאולי ישתנה.
אבל כאשר הוא עבר מן העולם
זהו.כאן זה נגמר.
גם הסיכון וגם הסיכוי.
תהילה(אלישיה)
התחושה הזאת של לחזור לרגע אחורה.....
לומר משהו..
ללחוש....
לחבק....
וואו.
צמרמורת.
מיד מחזיר אותי לאותה תחושה מוכרת כשהודיעו לי שסבתא מתה, לפני כשנתיים וחצי.
אותו הלם ראשוני, הדחקה טבעית שלא ניתנת להבנה. חוסר רצון להבין.
ולמרות השנים, זה עדיין לא נתפס. הריק שהיא השאירה אחריה.
מחשבות איך היה אפשר להתנהג אחרת. לדבר אחרת. להראות יותר אהבה.
משתתף בצערך בכל ליבי.
טל.
המוות של אבא שלי בהחלט נתן לי את הכוח לחיות. לראות את החיים כדבר מופלא, מתנה יומיומית.
תודה אס.טי יקרה.
ואני רוצה להגיד לך כמה מילים מיתומה "ותיקה" ליתומה "חדשה"
הכאב לא עובר. גם לא הגעגועים.
בשנה הראשונה והשניה הם גם מתעצמים
רק שלומדים לחיות איתם
ואחרי כמה וכמה שנים מקבלים אותם באהבה ומחכים שיגיעו - התקפי הזכרונות שמגיעים עם מכה של כאב שהוא ממש פיזי בעוצמתו - ומחבקים אותם. כי הם נותנים את הכוח.
לחיות.
או כמו שאמר יהודה עמיחי:
חייך ומותך אבי מונחים לי על הכתפיים...
שלוש מילים:
את מדהימה. תודה.
לשרון,
קראתי את מה שכתבת על אביך, וזה כל כך ריגש אותי, אני חושבת שכל מי שקורא את זה - רק רוצה לחבק אותך שלא תרגישי כאב, שלא תדעי דמעה...
אני רוצה לכתוב לך משפט שקראתי בספר מדהים שנקרא "ימי שלישי עם מורי":
"המוות מפסיק את החיים, לא את היחסים"
כמובן שזה לא מנחם וזה גם לא אמור, אבל כשאני איבדתי אדם אהוב וקראתי את זה, אז הבנתי שיש בזה מן האמת, מן הכנות.... המוות אף פעם לא יכול לקחת מאיתנו את מה שיש לנו עם האנשים שאנחנו אוהבים, השיחות תמיד ישארו בינכם, המילים שנאמרו יפליגו איתך לכל מקום והזכרונות גם כן.... אני מאמינה שאהובינו תמיד שומעים אותנו... תדעי גם אביך מקשיב לך ואני בטוחה שהוא איתך עכשיו גם מלמעלה...
שולחת לך המון אהבה
החודש שהיה עבר מהר, החודש שיהיה יעבור לאט - סוג של אשליה, סוג של חוויה שנצרבת לנו במוח, בשכל ואפשר ואולי גם צריך לקחת את חווית הכאב והאובדן למקום גם אחר וללמוד ולהעריך את הדברים שיש לנו בחיינו שברגע זה, בעכשיו, אולי לא כ"כ מוערכים.
תודה רבה רבה לך על המחמאות ועל שהוצאת ופתחת דלת כה רחבה לכולנו ואפשרת לנו להרגיש ולהביע, כל אחד ממקומו, את תחושותינו.
ותודה גדולה על איחוליך החמים שנדע להביא היום, כאן ועכשיו, אושר לחיינו, אהבה ושמחה.
אתך..
ואו..
איזה מקסים, רגיש, מדהים אתה.
לא להאמין שעבר חודש מהיום הזה. מחר זה ה-30. מפחדת מזה.
זה טרי לי. זה רחוק לי. זה לא ברור לי. אני מאזנת כאן בלוגים שנונים עם הבלוג הכל-כך כואב הזה.
אני קוראת את מה שכתבת וגם לי דמעות בעיניים. זה בעצם אצלי ככה כל יום. כל כמה שעות שהתמונה של אבא שלי עולה חזק יותר.
איש יקר ולא זר,
מאחלת לך שכל יום יהיה מאושר בחייך, שתדע אהבה ושמחת אמת.
בהערכה,
שרון.
אין ממש במילים כרגע
ובכל זאת
הדמעות בגרוני.. בעיני..
אולי יד מלטפת, חיבוק עוטף, מנחם.. אולי..
החזרת אותי הרבה שנים לאחור כשאיבדתי את אבי
ולמחשבות ולחוויות שעברתי בחיי ושהוא לא זכה להיות חלק מזה
מאיש זר-קרוב
מצטערת 1000 פעמים הקשתי במקום הלא נכון ושוב אלפי סליחות ככה זה עם מתלמדים.
משתתפת בצערך ומאחלת לך כל טוב בעתיד.
thank you sweet man.
sharon.
אח שלי,
אני בהחלט מבינה את התסכול שלך. הוא נגע גם בי. כעסתי עליו שהחליט ללכת מן העולם הזה בלי להגיע אליי באמת, בלי להכיר את שרון האדם. כמובן שזה לא משהו שהוא היה מודע לו. הוא פשוט היה הוא וזהו ועל כך הכאב הכי גדול שלי. כי יש בי אהבה ענקית שרצתה להכיל אותו. תמיד, בכל עת, בכל רגע. אבל הוא לא ידע לקבלה ולא ידע לתת את האהבה שהייתה חבוייה בו אי-שם במעמקי ליבו המעורפל מכעס על העולם הזה.
אח שלי, אני אוהבת אותך.
תאהב תמיד, תפעיל את הלב למקום הכי חם, מרגש, אוהב.
השירים שלך הם החותם.
שרון.
יאיר מקסים,
מצטערת לקרוא על האובדן שלך (אני בהחלט אקרא את הבלוג שלך).
זה נכון, אין מילים להביע ואין משפטים לנחם.
יש רק להיות.
אנשים לפעמים לא מבינים שעצם היותם פיזית עם האדם שאיבד קרוב, עצם צלצול טלפון של אפילו דקה, הם אלה שנותנים לו כוח ולא מילות עידוד או תקווה כי לכל אחד יש את מנגנון התקווה של עצמו.
שולחת אליך חזרה חיבוק גדול ושלעולם תדע רק אהבה, חום ואנשים שאוהבים אותך באמת.
שרון.
אחותי, רשמת "נפש מפוצלת".
התגובות הקודמות שלי הגיעו ממקום של כעס ותסכול על כך שאבא מת לפני שהוא הספיק להגיע אליי. עצוב לי שאני יודע שגם אם הוא היה ממשיך הוא לא היה מגיע. אבל הוא ניסה.
הוא מת בודד וכעוס ואת זה אני הרגשתי על בשרי; חלק מהאבל שלי היה להזדהות איתו..
תהיי חלשה וחזקה.
נתראה ביום שני
ערן.
שרון יקרה,
ריגשת אותי מאד..
כשהייתי צעיר אחי נפטר (כתבתי על זה כתבה בבלוג שלי אם מעניין אותך לקרוא) ומאז איבדתי לצערי משפחה וחברים לרוב. תמיד חשבתי שאחרי כל מה שעברתי אני אדע מה להגיד כדי לנחם אחרים, אבל גיליתי שאין מה להגיד שיהיה באמת מנחם.. אני יכול להבטיח לך רק שלא מתגברים אף פעם, אלא לומדים לחיות עם האובדן ולקבל אותו. כמו שאמרו פה לפני, תרשי לעצמך להיות חלשה עכשיו, מותר לך..
שולח חיבוק גדול,
יאיר
מילים מרגשות, נכונות, אמיתיות, נוגעות בלב.
תודה גדולה,
שרון.
שרון היקרה
זה זמן אבל. זמן ללקט זכרונות ומשמעויות, אבל יותר חשוב מהכל- זמן לכאוב, ולבכות, ולהיות הילדה הקטנה העצובה שאבד לה אביה.
מאחל לך שתרשי לעצמך להיות חלשה עכשיו כמה שאת צריכה.
אחר כך, עם הזמן, תשובי לצמוח.
יקירי, אני מצומררת...
גם אבא שלי נפטר ברמב"ם.
ליבי מודה לך על ששתפת.
החזרת אותי כמה שנים אחורה - נסעתי עם בת זוגי דאז בחזרה מרמבם, אחרי שהיא איבדה את אביה בתאונת דרכים. בדרך חזרה היא הסתכלה עלי ואמרה לי "אתה יודע, אין לי אבא יותר". זה שבר אותי, עצרנו בצד ובכינו.
בדיוק מה שקורה לי עכשיו.
תהיי חזקה.
תודה יפעת יקרה.
שרונה, מה עוד ניתן לומר?...
העלית דמעות בעיני, וזה דבר שהרבה זמן לא קרה לי בעקבות פוסט, ברשת בכלל ובאתר הזה בפרט.
שולחת לך חיבוק תנחומים ענק.
שרון, יש סרט תוצרת דנמרק שנקרא: "החגיגה".
יש שם אח אחד שכלם מנסים בכוח לסתום לו את הפה. יכול להיות שלפעמים השתיקה יותר מוצלחת ממילים אבל למזלי, אני לא חי על פי נוסחאות ומשפטים.
ערן, אחיך המתוק.
מעריכה את "הכל".
כל אחד וה"הכל" שלו.
שרון, זה ה"הכל" שלי:
http://cafe.themarker.com/view.php?u=45912
בהחלט.
יש מקרים בהם השתיקה מוצלחת ממילים
ברגע זה - הזדהות מלאה, ותנחומים ללא גבול!
פעם חשבתי שהזמן מרפא.
ואז הייתי אני זה שמצא את מיטתה הריקה של חמותי בבית החולים והודעתי לכולם.
ביום השנה כתבתי שלא רק שהזמן איננו מרפא, אלא שהכאב והחסר גדלים.
אבל עברו עוד שנים, ולמרות שאין ריפוי - הכאב קהה.
אני מקווה שלא פגעתי ברגשותייך ברגע הזה.
חזק.
אני אצטרך לחקור את הנושא הזה, שבעזרת כמה מילים פשוטות - הלב מתרכך. (זו לא פעם ראשונה, אך הפעם זה יותר נוגע)
תהיי חזקה, זהו הטבע.
מחזקת ותומכת
באמת מרגש כל הכבוד
תהיי חזקה.
הצלחת לרגש אותי מאוד.
אווווו
נחנקתי.
בכיתי.
תהיי חזקה ילדה.
הוא שומר עלייך מלמעלה.
עשית לי דמעות.
אם תצטרכי לדבר
אני כאן תמיד.
יקירתי,
אין לי מילים שבאמת יוכלו לחדור ללב ולהביע את מה שאני מרגיש...
אני מעריץ את הרגישות שבך, את הרכות, את העוצמה.
את מקסימה !
יניב.
אוריאני,
גם אני אוהבת אותך חברה שלי.
חיבוק.
תודה לכם אנשים יקרים.
ברגעים שכאלה, כל מילה נוגעת עמוק בליבי ומילותיכם בהחלט מלאות עומקים.
זיכרו להודות כל יום על החיים שניתנו לכם במתנה. הם לא מובנים מאליהם.
שלכם בהערכה,
שרון.
את מקסימה
את רגישה
את אמיצה לא לפחד לבחור כל פעם מחדש
שולחת לך חיבוק גדול
מרגש וכואב ועצוב ונוגע
וכזה שעושה חשק לצעוק אבל בשקט בשקט בקטן קטן
כזה שהופך את הבטן ולא נותן מנוח ולא משחרר אוויר ולא צחוק
רק דמעות
ומועקה
את מדהימה ממי,
אוהבת אותך המון
את הרגישות שלך
הכשרון
הריגוש הכל-כך עצום שאת מצליחה להעביר בי.
למרות שאני מכירה את הסיפור.
העברת בי צמרמורת.
אני כאן בשבילך, את יודעת.
ומאחלת לך שיהיה רק טוב,
תחווי אהבות אינספור ושמחות בחייך.
וגם אז אני אחזיק לך את היד.
אוהבת
אוריאן
כמה עצוב...
תהיי חזקה ..
היי שרון,
מצטער לשמוע :-(
אני שולח לך את תנומי וחיבוק חם.
דיויד
לקחת אותי שש שנים אחורה.
רק בלי החלק של חולה, אשפוז,מחלה - 30 שניות ולא היה איתנו.
הכאב לא נגמר לעולם
משתתפת בצערך.
זהר.
תנחומי הכנים
גבריאל
תנוחמו מהשמיים, קבלי חיבוק חזק.
יקירתי אני מצומרר....קחי את כל אהבתי ועידודי ..לפני 4 שנים ב7:30 בבוקר באמצע טיול עם דוני הכלב שלי קיבלתי טלפון.....אמא מתה..ומסך
ליבי איתך