כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    ארוחת חג בראש השנה

    0 תגובות   יום רביעי, 13/9/17, 10:52

     

     

    את שומעת, החג שאני הכי אוהבת זה ראש השנה. יש בחג הזה משהו של התחדשות של אהבה את יודעת, משהו כזה של חום ואהבה שממלא את החזה.

     

    אנחנו לא אנשים דתיים אז אנו לא הולכים לבית הכנסת. אז בשבילנו, ארוחת החג זה כל החג. בכל פעם  שאני מרגישה את החום והאהבה והמשפחתיות הזאת כשהיא  באה לידי ביטוי בסעודת ראש השנה המשפחתית, אז זה עושה לי טוב. אם יש לי בשביל מה לחיות, אז  זאת המשפחה שלי, הגדולה והמורחבת. כאשר כולם יושבים סביב השולחן. על השולחן, על המפה הלבנה המעומלנת מונחים הצלחות הסכו"ם של אמא שלי, הנרות בפמוטים של סבתא שלי,  ניצבים כמו חיילים. הפרחים, היין בכוסות, התפוחים בדבש, הרימונים. את יודעת... וכולם מחייכים במין שלווה של חג. זה ממש רגע של התעלות. ככה אני מרגישה את החג.

     

     

    כל שנה אנחנו עושים את הארוחה המסורתית אצל מישהו אחר. לפני שנה עשינו את הארוחה אצל אחותי הנחצצת. כבר מתחילת אוגוסט היא התלוננה, למה אנחנו לא עושים את החג אצלה, כמו בכל שנה, ועשתה כזה בוג'ראס שאני כמעט וויתרתי לה. השנה היא רצתה לעשות עוד פעם את הארוחה אצלה. אמרתי לה בחייך, אין לי את החשק לסחוב כל פעם את הסירים אליך. את מבינה. אחותי אסתר, היא כמו מלכת אסתר. היא אוהבת שעושים לעשות את החג אצלה, אבל לא יודעת לעשות כלום. מה זה כלום, כמו מלכה. הכול צריך להביא לה.

     

    אז ככה. דגים היא לא  מסכימה לבשל בבית, כי היא לא סובלת את הריח. אז אני מבשלת אצלי את הדגים וגם  צריכה אחר כך להביא אותם בחמישה מגשים למה חמישה? תשאלי כבר, מה את לא מקשיבה לי ? אז ככה.

     

    החתן של אחותי הוא טריפוליטני והוא אוכל רק חריימה. את מבינה. אני אשמה שלאחותי האשכנזייה יש חתן מזרחי. אז הוא אוכל רק דגים חריפים.  האימא שלי שכבר לא רואה כל כך טוב ולכן לא יכולה לעשות את הדגים, כי היא לא רואה את העצמות הקטנות של הדגים, מפילה את התיק של הגעפילטע פיש המתוקים עלי. אני היחידה שיודעת לעשות את הדגים כמו שהיא עושה. אבל גם אני היחידה שאוהבת אותם, ככה כמו שהם. אחותי הנחצצת לא אוהבת עם הרבה סוכר והגיס העצלן שלי לא יכול לאכול עם סוכר, חולה סכרת הבן אדם. לא מספיק שהוא עצלן, והאבא שלי המסכן, צריך לפרנס אותם כל החיים, אז גם בראש השנה אני צריכה לעשות להם גפילטע פיש בלי סוכר. חוץ מזה הילדים הקטנים לא אוהבים בכלל קרפיונים אז אני עושה להם דגים מטוגנים. השנה עשיתי להם פילטים של ברבוניה מה זה טעים, את לא מאמינה. אז ככה יש לנו חמש צלחות דגים. אחד עם סוכר בשביל כולם. אחד בלי סוכר בשביל אחותי. אחד חריימה בשביל  החתן של אחותי. ואחד עם הדגים המטוגנים. רגע, אמרתי חמישה מגשים, לא? מה שכחתי ? אה בטח. הבת הצעירה של אחותי היא בכלל צמחונית, אז במקום דגים היא אוכלת חצילים. לא סתם ככה,בטעם כבד, שרק אני יודעת לעשות. שהרי אימא שלי כבר לא רואה, ואחותי המלכה לא יודעת לעשות, ואני הפריירית עובדת בשביל כולם.

     

    אז השנה אמרתי לאחותי, אני לא יכולה יותר לסחוב ואני רוצה שכולם יבואו אלי. אמנם אצלי יש פחות מקום, כי הבית שלי יותר קטן מהבית של אחותי, אבל מה, אחרי האוכל, כשכולם כבר מעולפים וחושבים שהם הולכים למות, את יודעת ...כשהאדים של האוכל עולים למוח,ואחרי שכולם כבר אומרים שלום שלום שנה טובה איזה שעה, וכבר הולכים, ואני שומעת את הדלת נטרקת ובטוחה שלא נשאר אף אורח,  אז אני הולכת לחדר שלי, ישר נשכבת על הגב ונרדמת. הם לעומתי,  צריכים לנסוע בפקקים הביתה. זאת הנקמה  המתוקה שלי. אז מתחילה שמחת החג האמיתית שלי. את לא יודעת כמה אני מחכה לרגע הזה, שאני מורידה את הנעלים, משתחררת מהבגדים מורידה את התחתוני מחוך, שלוחצים לי את התחת ומכניסים לי את הבטן, בשביל להיראות יותר סקסית! בשביל מי ?בשביל המשפחה שלי ! כמה אני מטומטמת. ואז אני שוכבת על הגב. מותחת את הרגלים ואז קורה הפלא. השרירים בגב התחתון מתחילים להתיישר. פתאום אני מרגישה את הדם זורם בגב וממנו אל הרגליים הכול מתחיל להתאזן. איזה רגע קסום. הכי טוב ביום וכמה אני מחכה לו. ולפעמים אני חושבת שכדאי לעשות את החג אצלי בבית  ולהכין הכול לבד ולעמוד שעות על הרגליים,לבשל לסבול את כל המשפחה רק  כדי שהרגע המתוק הזה יהיה יותר עוצמתי. את מבינה מה שאני אומרת?

     

    אני חושבת שאת מתחרפנת מרגע לרגע.    

     

    אז השנה היו אצלי כולם. אפילו שהבית שלי יותר קטן. זה לא שאני מקנאה אבל היינו יכולים להתאמץ לסדר לעצמנו בית קצת יותר גדול לפחות כמו של אחותי.  הייתה אחותי העצלנית עם הבעל החולה שלה. הביאה את ביתה הגדולה עם החתן הטריפוליטני ואת הבת הקטנה. הם הביאו את אימא שלי  יחד עם חברה שלה מבית האבות שבו היא גרה. אצלי היו שלושת הילדים. הגדול הנשוי של אחותי, הביא גם את ההורים שלה שתמיד  סירבו ללכת איתו  אם  היינו הולכים  לאחותי המעפנית, אבל השנה דווקא נפלו עלי. הבן השני הנשוי  החמוד שלי הביא גם את חמותו. ההיא מכה אמיתית. שום דבר היא לא אוהבת. הכלה שלי הביאה גם את אחיה וחברה שלו מאנגליה שהיא עולה חדשה.

     

    הבן שלי לא סובל את הבן דוד שלו ולא רוצה להחליף איתו מילה. זאת  אומרת  שאי אפשר להושיב אותם קרוב. בעלי שונא את אחותי, והחברה האנגלייה צריכה לשבת על יד הצעירים שהם יודעים קצת אנגלית. אני לא ממש יודעת טוב לדבר אנגלית וחוץ מזה בתור מארחת, מבשלת, מגישה, מורידה, מנקה,  דיש וושר, וסמרטוט רצפה,אני לא צריכה גם לבדר את העולים החדשים. מה אני משרד הקליטה? שגם האחרים יעשו משהו.

     

    בעלי לא כל כך עזר. פה ושם נתן עצות אבל לבקש אותו, שפעם אחת בחיים שלו, ידבר כמו בן אדם עם אימא שלי, זה באמת קשה.  האמת אני קצת מבינה אותו. האימא שלי כשעוד הייתה צעירה כבר אז הייתה כלבתה לא קטנה ותמיד הייתה מעירה לו כל מיני הערות מגעילות. אז אין פלא שהוא מחזיר לה . חוץ מזה, היא לוקחת לכל מקום את החברה שלה מהבית האבות שאין לה משפחה ואנחנו המשפחה המאמצת שלה בחגים. ההיא זקנה קצת סנילית וקצת, מה אני אגיד לך, קצת מסריחה. אז ברור שאף אחד לא רוצה לשבת  לידה.

     

    אמרתי לבעלי תראה, אנחנו לא מסדרים ארוחה בהילטון אתה לא רוצה לשבת לידה ולא על יד אימא שלי ואת אחותי אתה שונא. אז איפה תשב? על הראש שלי. אחותי לא סובלת את החתן שלה וגם היא שונאת את הזקנה. עכשיו מישהו צריך  לשבת על יד האנגלייה כדי שהיא תוכל לדבר עם מישהו. בקיצור מה אני אגיד לך עד שגמרתי להושיב אותם זה היה כמו מבצע אנטבה. כולם עיקמו את האף. אף  אחד לא היה מרוצה מהמקום שלו.

     

    אני סידרתי שולחן יפה. מה זה יפה, כמו בונבוניירה. הכול היה במקום. הצלחות, היין ,הפרחים המפה , זה היה יפה כמו בז'ורנל. תאמיני לי, לא מגיע להם אוכל כזה ויופי כזה.  רק ישבו, תיכף שפכו יין על המפה.  המפה החדשה שקניתי במיוחד לארוחה , לא החזיקה  מעמד חצי שעה. הכול הם לכלכו. ככה זה עם הילדים החמודים שלי. כבר ילדים גדולים אבל נשארו קטנים ומלכלכים.והכי גרוע זה הנכדים. חמודים אבל איזה רעש הם עושים אללה יסתור. עד שההורים שלהם מושיבים אותם ומאכילים אותם עם כל הבלגן ואחר כך הם מתחילים להפריע ומסתובבים בין הרגלים ועושים מהומת אלוהים.

     

     המרק עוד איך שהוא עבר בסדר. כולם אצלנו אוכלים אמנם  מרק עוף. אבל חלק אוכל עם קרפלך וחלק שונא אותם ורוצה עם קניידלך. חלק רוצה בלי כלום.  נקי בלי כלום. אני הזעתי כמו סוס. את יודעת מה זה לחמם סיר גדול ולהביא אותו לשולחן ולחלק לכולם. החום של המרק שיגע אותי והתחלתי  להזיע כמו בהתעמלות אירובית. לפני החג התחננתי לבעלי שיביא עוד מזגן או מאוורר. ההוא כרגיל מבטיח אבל לא מקיים. מה זה עולה לו .כרגיל לא הביא לא את זה ולא את זה. עד שכולם גמרו לאכול  אני כבר  הייתי כמו מים. המייק אפ שלי, התחיל לנזול לתוך הסיר של המרק. אלו שקיבלו אחרונים, אכלו את המרק עם הצבע השחור מהעיניים שלי. את שומעת, שמתי צבע חדש מה זה יפה. הלכתי למספרה של שוקי, ההוא ההומו שחברה שלי שימחה, המליצה לי. ושם יש אחת  חדשה, שמאפרת נפלא. היא עשתה לי את הגבות בסגנון של מאיה בוסקילה והיא בחרה לי  צבע חדש לעיניים. היא אמרה שאם אני עושה פס כזה מתחת לעיניים, זה נותן לי יותר הבעה עמוקה. אז עשיתי את זה והכול ירד למרק.  זה באמת הבעה עמוקה.  עמוק בתוך המרק. אחר כך, נראיתי כמו הצרות שלי.

     

    אחר כך הגשתי את הדגים. חלק אוכל את הגפילטע הרגיל וחלק כמו בשנה שעברה מה שאמרתי לך, וחלק צמחוני. אני נעשיתי מה זה מיואשת. פתאום נזכרתי ששכחתי להכין דגים בלי סוכר. מזל שהייתה לי  בבית צנצנת של דגים קנויים. הוצאתי אותם, שפכתי עליהם ציר מהדגים שבישלתי, ושמתי עליהם גזרים, והגיס המטומטם שלי אפילו לא הבחין שזה קנוי. מה זה ליקק את האצבעות. והוא עוד אמר שזה יותר טוב משנה שעברה. אני אמרתי לו שזה אימא שלי עשתה אז הוא אמר, נו מרגישים סוף סוף שיש פה מישהי שיודעת לבשל ולוקחת אחריות. את מבינה עם מי יש לי עסק? אני לא מבינה למה אני בכלל מבשלת להם, מצידי שיאכלו רק מקופסאות. לצמחונים שלא נוגעים בדגים,  נתתי סלט וולדורף. והם היו די מרוצים.  עשיתי להם  גם אורז עם צימוקים שלא ירגישו מקופחים בגלל הבשר והדגים שהם לא אוכלים. בחיי שאני לא מבינה איך הם חיים מהשטויות שהם אוכלים.

     

    בגלל שאצלנו אף אחד לא סובל את השני, אז היה שקט. וכולם התעסקו עם האוכל. היה שקט כזה. אפשר לחשוב שזה סעודה של אבלים. אמרתי להם אולי תשירו משהו, זה הרי חג, זה ראש השנה זה חג  שמח. אפילו הילדים הסתכלו אלי בפרצוף תחת. אז מה יכולתי לעשות?

     

    אחרי שהם גמרו את הדגים, התחלתי להגיש להם את הבשר והתוספות. פה אין לי בעיות כי אני תמיד מכינה כל הרבה סוגים שכל אחר יכול לאכול משהו רוצה. יעני מסעדה. הכנתי צלי בקר ועוף צלוי וקציצות ושניצלים והרבה תוספות, אורז ותפוחי אדמה וירקות מאודים, את יודעת, כל מיני ירקות שורש שקניתי בסופר. גם הכנתי סלט כרוב וסלט ירקות וגם חמוצים בשביל לגוון. פה כולם היו מרוצים. החברה טחנו את האוכל כאילו לא אכלו שלושה חודשים. אני בינתיים הורדתי את הכלים. עד שהם גמרו את הבשר, כבר גמרתי לשטוף את הכלים של המרק והדגים וגם את המגשים של התוספות. ואז יכולתי להוריד את הצלחות של הבשר כי נהיה לי מקום על השיש במטבח וככה נהיה לי מקום  לשים מנות אחרונות על השולחן.

     

    המנה האחרונה היא קלה. כי חוץ מקפה, תה, תה צמחים, סלט פירות, עוגות דבש, עוגיות שקדים, מוס שקולד, קרם ברולה, פאי אגוזים   ופירות חתוכים עם סירופ של סוכר , אני לא מגישה כלום. כי כמה כבר אפשר לאכול בסוף הארוחה. אבל אלה כמו גדולים גמרו הכול. כך שלא נשארה  אפילו פרוסת עוגה.  את יודעת.  אחרי שכולם הולכים אני אוהבת ככה לשתות תה אחרון של לילה, עם איזה פרוסת עוגת דבש. אבל מה לעשות, לא נשארה אפילו פרוסה דקה. כאליו עבר על השולחן נחיל ארבה.

     

    אחרי שגמרו  לאכול, זה היה בערך כבר 11 בלילה, אז הגיס שלי התחיל לנדנד שהוא צריך להסיע את  האימא שלי והחברה בחזרה לבית האבות, והם נסעו יחד עם הילדים שלהם והחתן שלהם המגעיל. בקושי אמרו תודה. בעלי נישפך על הטלוויזיה והילדים הלכו עם כל הנכדים ואני נשארתי לבדי במטבח לסדר את הצלחות ולעשות ניקיון סופי. אני שונאת לקום בוקר אם נשארות צלחות מהלילה. אז אני הולכת לישון רק אם הכול נקי. מרוב שהיה בלגן ולכלוך אז גם עשיתי ספונג'ה כדי שבבוקר אני אקום לבית שמריח טוב. ואחר כך שתיתי תה וזה היה בערך כבר שתיים בלילה. היה שקט מסביב. שתיתי תה אחרון והלכתי לישון.

     

    וקרה לך הנס עם הגב והתחתוני מחוך והשרירים כמו שסיפרת לי קודם?

     

    איפה. יכול להיות שזה קרה אבל כשנפלתי על הגב נרדמתי מיד ולא הספקתי אפילו להנות מהשקט. 

     

    בבוקר כשקמתי חשבתי, איזה חג יפה הוא ראש השנה, חג כזה משפחתי באמת חג יפה. באמת היה לי ערב בכף. ערב רצוף רוגע והנאה שפשוט לא רציתי שיגמר.

     

    את יודעת.מה. שמתי לב, שאני מדברת כבר שעות בלי הפסקה ולא נותנת לך להשחיל מילה.  תגידי איך היה אצלך? גם אצלכם היה נחמד ורגוע  כמו אצלנו?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין