כותרות TheMarker >
    ';

    יומנו של מיזנתרופ.

    חרמנות או נמות

    פוסטים אחרונים

    0

    לא יוצא.

    14 תגובות   יום רביעי, 13/9/17, 21:55

    משהו רוצה לצאת.  נדחק אל הקיר, נחבט בין הרצפה לתקרה. מכדרר . נבעת... מגחיך את השקט המדמם. אחד ועוד אחד שווה שלוש. הציפיות עולות גדותיהן, הקהל יוצא מגדרו, הכל מריעים! רגע אחד צלול, וישורת אחרונה מטבור אל חבל "שמע... לא משהו פה. בהתחלה אתה מכיר ילדה אחר כך נערה, לבסוף אשה... וכל הזמן הזה אינך רוצה להיות כמוני, ונלחם בזה, אבוד מראש" היו כבר תשעה חודשים,  הלם, עילפון ויגון. הוא כבר לא יבוא! ויתר. המשכנו הלאה מבלי להביט לאחור. שכחנו, והחיים היו בסדר, לא ציפינו ליותר. עבר זמן.  אני מביט אל תוך עיניה , ורואה אותה. קמטי הזמן על פניה קוסמים לי יותר מתמיד. היא רואה אותי וזוהרה מקדים את זוהרי, והיא באה אלי כמו לפני שהיינו... ועיניה נעצמות למגע... ופתאום התכווצות! לפני שעה שתתה קפה. אחרי שש עשרה שנה הוא נזכר שהוא רוצה סיגריה ליד.  

     

    כ"ב אלול תשע"ז

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/17 11:37:
      אין לי מילים, שחררת מטען שאומר הכל.
        15/9/17 12:59:
      שמע, קשה להגיב לקטע כל כך חזק, כל מה שאומר רק יוריד אותו, אז הנה אני לא אומר כלום.
        14/9/17 21:50:

      צטט: Ronnie 2017-09-14 20:45:07

      יוצא שמרגיש לי

      שהפוסט נגע בבטן הרכה

      ואולי הפוך

      ואולי גם

      לא יודעת

       

      נכון. נגע בבטן הרכה, וגם הפוך (לפחות מצדי, ברצון לשחרר את זה  סוף כל סוף) הייתי רוצה כל הזמן להנעים אבל כנראה שזה בלתי אפשרי... בפוסט הבא אשתדל להעלות חיוך-":)

       

        14/9/17 21:37:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-09-14 18:16:10

      כתיבתך רהוטה, מסקרנת, אבל ככל שאני מחבבת אי בהירות ספרותית, לעתים היא נוגעת בי במקום פגיע, בהיותי אשה ואם בעצמי (דואליות לא ממש פשוטה). מאחר וקרה כבר שהתחברת לשלי, אם יבוא מלפניך הרצון, הצץ ב http://stage.co.il/Stories/586904 - ואם לא- גם בסדר

      רצה המקרה, ולא בשליטתי שאולי לרגע ניסיתי לפענח איפה זה פגש את הבת זוג שלי של אותם ימיים היו לנו לא מעט שיחות ושתיקות סביב הנושא... 

       

        14/9/17 21:11:

      צטט: ד. צמרת 2017-09-14 12:11:07

      צרות צרורות, אבל ישנם זוגות שמוותרים על הריבוי הטבעי או ששוכרים פונדקאית שתגדל את עוברם. נראה לי שזה הפך לטרנד בקרב נשים קרייריסטיות. שנה טובה

       

      מפרגן לנשים הקרייריסטיות, כן תרבנה... ומי ייתן ושום אשה לא תדע עצב נבו...

        14/9/17 21:04:

      צטט: rossini 2017-09-14 06:28:13

      זכרונות של מצבים לא תמיד חוזרים בעיתוי מתאים.

      עוצרים לרגע וממשיכים...תמים

       

      נכון. פסיכולוגית זה תמיד העיתוי... לאן ממשיכים משם? זה תמיד פילוסופי ולא פסיכולוגי תחי הסתירה (פרדוקס) לעד!

      "קצת הומור מקאברי לא הרג אף אחד"

        14/9/17 20:56:

      צטט: ~ ~ 2017-09-14 00:11:33

      לצאת מהשיגרה

      לראות דברים בעיניים אחרות/חדשות

      גם סיגריה ליד הקפה יכולה לפעמים לשבור שיגרה - אם כי עדיף פרוסת עוגה :-)

       

      הפסקתי לעשן לפני יותר מעשר שנים, ולא מטעמי בריאות... 

      העיניים אותן עיניים והן רואות אור, והלב לפעמים מתקשה, והמוח מייצר ספקות לגבי האור מן ההפקר...

       

        14/9/17 20:49:

      צטט: ת ה י ל ה 2017-09-13 23:28:43

      "וזכני לגדל בנים (ובנות) ובני בנים,

      חכמים ונבונים...אנשי אמת...המאירים את העולם..."

       

      פוסט בועט ועצוב עד כאב.

      מקווה שהזמן שחלף המציא לך שלווה. 

       

      היו לי, ועוד יהיו לי ימים קשים אלא שבאותו יום היה קשה מנשוא, ואז הציף את הכל. הייתי חייב להשתחרר מהעול הזה וכדי לעשות זאת; הייתי צריך את המרחק- הכתיבה האימפולסיבית, והקריאה של התגובות נותנים לך אותו. עדיין לא עייפתי לחפש את השלווה (נראה לי שיש אוקסימורון במשפט האחרון) פה ושם, יש נחמה... תודה על התגובה המוארת...

       

        14/9/17 20:45:

      יוצא שמרגיש לי

      שהפוסט נגע בבטן הרכה

      ואולי הפוך

      ואולי גם

      לא יודעת

      כתיבתך רהוטה, מסקרנת, אבל ככל שאני מחבבת אי בהירות ספרותית, לעתים היא נוגעת בי במקום פגיע, בהיותי אשה ואם בעצמי (דואליות לא ממש פשוטה). מאחר וקרה כבר שהתחברת לשלי, אם יבוא מלפניך הרצון, הצץ ב http://stage.co.il/Stories/586904 - ואם לא- גם בסדר
        14/9/17 12:11:
      צרות צרורות, אבל ישנם זוגות שמוותרים על הריבוי הטבעי או ששוכרים פונדקאית שתגדל את עוברם. נראה לי שזה הפך לטרנד בקרב נשים קרייריסטיות. שנה טובה
        14/9/17 06:28:

      זכרונות של מצבים לא תמיד חוזרים בעיתוי מתאים.

      עוצרים לרגע וממשיכים...תמים

        14/9/17 00:11:

      לצאת מהשיגרה

      לראות דברים בעיניים אחרות/חדשות

      גם סיגריה ליד הקפה יכולה לפעמים לשבור שיגרה - אם כי עדיף פרוסת עוגה :-)

        13/9/17 23:28:

      "וזכני לגדל בנים (ובנות) ובני בנים,

      חכמים ונבונים...אנשי אמת...המאירים את העולם..."

       

      פוסט בועט ועצוב עד כאב.

      מקווה שהזמן שחלף המציא לך שלווה. 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין