כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות ופולחנים בתרבויות עתיקות, מרצה, כותב ספרים ומאמרים.

    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל.

    סימונטה וספוצ'י, אלילת הרנסנס, מחווה אלגורית לדמותה - יצירתו של אברהם אלישע

    1 תגובות   יום שישי , 15/9/17, 15:53

    יצירתו של אברהם אלישע:

    מחווה אלגורית לדמותה של סימונטה וספוצ'י

     

     דמות סימונטה כמרחפת בריקוד אינסופי על פני פרפר המסמל את רוח הרנסנס - את הלידה מחדש, הגלגול לפאזת חיים אחרת. היא אחוזה בפנינה כארכיטיפ בשילוש מעַצים. מַשָּׁק כנפי הפרפר נושא אותה ואת תהילתה למרחקים כדי שדמותה הנערצת לא תשקע בתהום השכחה.


    ''

    (להגדלת התמונה יש להקליק עליה)

     

     

    חפץ או פעולה נעשים בעלי ערך,

    ובכך הם נעשים ממשיים, הואיל והם משתתפים

    בדרך זו או אחרת במציאות שהיא נשגבת מהם

    מירצ'ה אליאדה

     

    אין אנו חיים אלא כדי לגלות את היופי,

    כל השאר הוא חדר המתנה     

    ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן

     

    לפני כיובל שנים נפלה על העיר פירנצה טרגדיה איומה. שיטפון אדיר פקד את נהר הארנו שעלה על גדותיו וסחף עמו נפש אדם, רכוש ואוצרות אמנות שאין להם תחליף. עם הזמן נודע כי גם קברה של סימונטה הנערצת נעלם.

     

    להיות מאוהב זה להיות מכושף

    סימונטה קטנאו דה וספוצ'י (Simonetta Cattaneo Vespucci, 1476-1453), נישאה בנעוריה למרקו וספוצ'י - קרוב משפחה של אמריגו וספוצ'י שעל שמו נקראת אמריקה - ובאה איתו לפירנצה בשיא תפארתו של הרנסנס. עם נתוניה החיצוניים ואישיותה הקורנת זינק כוכב תהילתה שזיכה אותה בכינוי: "לה בלה סימונטה" (la bella Simonetta), "סימונטה היפה".

     

    ''

    "la bella Simonetta" "la sans pareille"

    "סימונטה היפה" "שאין מי שישווה לה"


    אנג'לו פוליציאנו, מהבולטים במשוררי התקופה המוארת, הילל את יופיה שכישף את האחים לורנצו וג'וליאנו מדיצ'י. ג'וליאנו כשלעצמו ראה בה את היפה בנשים. ומסופר שבתחרות אבירים נשא שלט מעשה ידיו של בוטיצ'לי שבו צוירה סימונטה בדמות האלה אתֶנָה בצד הכיתוב (בצרפתית) "אין מי שישווה לה". אחיו, לורנצו המפואר שליט פירנצה תיאר אותה כבעלת יופי כובש, חן חיצוני ופנימי, לב שוחר טוב המשפיע חיוניות ואופטימיות. בתנועותיה הקלילות היתה כמרקדת בעדנה.

    גם סנדרו בוטיצ'לי (1510-1445) מגדולי הציירים של התקופה היה מטורף עליה. בחייה ושנים רבות אחרי מותה היא היתה המוזה שפיעמה ביצירותיו הגדולות כ"פרימוורה" ("פולחן האביב"), "הולדת ונוס" ו"מריה" אם ישו. אבל לא רק אותו היא הפעימה, אלא גם אמנים גדולים אחרים. "הפרח של טוסקנה" היה הכינוי שבו נודעה בפירנצה ובאיטליה כולה, ומותה בטרם מלאו לה 23 שנים הכה בתדהמה את איטליה ואת כל שוחרי הרנסנס באירופה. סימונטה נקברה בכנסיית "כל הקדושים" (Ognissanti) בפירנצה, ולימים התממשה משאלתו של בוטיצ'לי להיקבר למרגלותיה.

    סימונטה הפכה לדמות בסדר גודל מיתולוגי, בייחוד בזכות "הולדת ונוס" - התמונה בעלת חיי הנצח המתארת אותה נישאת על צדף על פני הגלים, כאילו נולדה מן הים, כפנינה שצמחה מתוך צדפה, והפנינה הריהי סמל האהבה והפוריות.

    הפנינה, יותר מכל  יסוד, מחצב או חומר אחר בעולם התכשיטים, היא הסמל המובהק ביותר של ארכיטיפ ההולדה. הדבר מרומז בהופעתה הראשונה בתנ"ך, כמילה מנחה בפסוק שבו נאמר: וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים (שמואל א', א'/2). כושר ההולדה היה סטטוס קיומי מעורר קנאה, שבלעדיו היו החיים משולים למוות: וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית, ל"א/1). וכך עם סגולות אלו המיוחסות לאלה ונוס הופכת הפנינה לאטריבוט ונוסיאני.

    יש אומרים שסימונטה נסחפה עם המים בחזרה אל הים, אל הרחם הגדול, אל המקור שממנו באה. ויש אומרים, ברוח מיתית פיוטית, שעלתה לשמיים לשבת על ענני ונוס ולהשפיע אהבה על העולם, כרוח הפועלת בפאזה חדשה, כפרפר מרחף המהלך קסם בחדרי הלבבות.

     

    ''

    "פּוׂנְטֶה וקְיוׂ"

     

    על רכיבי התכשיט ומאפייניו הסימבוליים

    קשה להלך על גשר "פּוׂנְטֶה וקְיוׂ" ("הגשר הישן") שמעל לנהר הארנו בפירנצה בלי להיזכר בדמותה ובאחרית גורלה. בביקוריי ב"אופיצי" ראיתי כיצד אנשים מהופנטים ואחוזי השתאות עומדים נוכח דמותה, כאילו הזמן עצר מלכת ועיניהם נשואות לעבר איקונין מקודש בעת פולחן. דממה מיסטית עטפה את המקום ואת הנוכחים שהמשיכו להיות פעורי פה, מהם אחת מנגבת דמעה שצנחה לה מעצמה, מבלי דעת.

    דמות סימונטה מרחפת לא רק מעל גלריית ה"אופיצי", אלא מהדהדת בתודעה הקולקטיבית ובלב כל אמן המתמודד ביצירתו עם דמות האשה. דמות המפכּה השראה מתדלקת לרעיונות יצירתיים, ובמיוחד שהפכה לקריטריון קאנוני שעל פיו נמדד היופי.

    התכשיט המצולם כאן נעשה כמחווה אלגורית לדמותה בחלוף יובל שנים להיעלמות קברה, כמסופר. הוא נועד להחיותה ולהנכיחה בזיכרון בשפת ההסמלה באמצעות חומרי היקר שמהם הוא עשוי. תכשיט כמצבה חיה לדמותה ותהילתה שימשיכו לרחף על פני פרפר ההיסטוריה.

    אמנות התכשיט היא שפה. על כן מובן מאליו שהאינסטינקט והמחשבה כיוונו לשימוש בחומרים התואמים את הקלאסיקה של רוח הרנסנס. חומרים רלוונטיים להתבשם בהם בריח התקופה ואווירתה האמנותית-תרבותית וברכיבים המרכיבים משמעות המפעילה את הדמיון ומהדהדים בנפש, שסמלים הם דרכה לתקשר עם העולם ועם עצמה.

    הרקע: הפרפר מסַמל רנסנס - תחייה, לידה מחדש, טרנספורמציה, גלגול נשמה לפאזה אחרת. הדמות מרקדת על רקע הפרפר. ובה בשעה הרקע הזה עצמו, במַשָּׁק כנפיו, נושא אותה ואת תהילתה למרחקים. ור' "אפקט הפרפר" בערכו.

    הפרחים: פלורנץ (Florence), פלורנצה > פירנצה - בירת טוסקנה. סימונטה כונתה גם "הפרח של פירנצה" וגם "הפרח של טוסקנה" - כזיהוי אישיותה עם זהות העיר בירת טוסקנה. בתכשיט עטורה בכתר פרחים.

    האֶמַיִיל: צבעי החיים הטעונים הנהוגים בתכשיטי הרנסנס. הצבע הוא שפה המסמלת אִפיון וזהות.

    הפנינים: בתקופת הרנסנס הן היו טבעיות ולא מתורבתות. הגיעו בעיקר מהמפרץ הפרסי וערכן היה רב. אנו מדברים בתקופה של טרם גילוי אמריקה על אוצרותיה. העיצוב מדגיש "שילוש" המעצים את נוכחות הפנינה ועוטף בסמליותה את עונדת התכשיט. יש לזכור שלא לכולם בעת ההיא היה מותר לענוד פנינים, והיהלומים כמעט ולא היו זמינים באותם ימים. גם ליטוש היהלום, על פי המצאתו המהפכנית של לואי דה ברקם, טרם הגיחה לעולם.

    המתכת: זהב. לאורך השרשרת חיבורי זהב, המאפשרים ענידה באורכים שונים ובהבלטת ניגודים מגוונת.

    הריקוד: דמות נשית בתנועת ריקוד מסחררת, אך בעדנה, ופניה ימינה לפאתי מזרח (ראשי תיבות "ממקור זה רוח חיים"). היא מעוצבת בזהב בוהק, המתכת היוצרת תואם והשלמה אנלוגית בסמליותה עם השֶמש. אלה יחדיו על פני הרקע מסמלי הארה הנישאת על מַשָּׁק כנפי הפרפר. כידוע, זהב בצרפתית הוא אור (Or).

    *

    ביקשתי להתחבר אל הדמות המופלאה. לקלוט את רחשי נפשה ואת רחשי הנפש כלפיה. זוהי גם נגיעה בהיסטוריה של הרעיונות שקידמו אמנות ותרבות.

    צעירה יפה שחייה היו כה קצרים, ועם זאת נחרתה בזיכרון האנושי כאחת הנשים הנערצות ומפורסמות בכל הזמנים.

    זו גם הזדמנות להראות כיצד יצירה בתכשיטים יכולה להיות מעשה אמנות ולא רק אוּמנות; וכן להיות אמירה שמקומה ברֶפֶּרְטוּאָר הבינלאומי הגלובלי, ולא רק כתכשיט-קישוט אישי המפאר אדם אחד. בו בעת זהו ניסיון להוסיף מיתר שיהדהד ויביא מרוח הרנסנס לאמנות התכשיט בארץ המשוועת לתכנים ולא רק לצורות.

    __________

    * מאמרנו: גאוגרפיה וטופוגרפיה כשפות יוצרות מיתוס - האם בפנינו הרקע להולדת מיתוס אלת האהבה בחופי קפריסין? הוא המשכי למאמר זה, שעמו הוא יוצר שלמות רעיונית.


    לקריאה נוספת - מאמרינו באתר דה מרקר:

    * "טבעת המדינה" - מחווה למדינת ישראל ולעצמאותה

    * טבעת "מ-60 ל-70 לישראל"

    * "הטווס ועין האלמוות" - מיתוס וטרנספורמציה בשפת התכשיטים

    * בסוד הפנינים מִן הים והענבר כאור שקפא

    * האוֹפַּל - אבן מופלאה. האומנם מביאה מזל רע? 

    * אבן אוֹפַּל מופלאה כמייצגת אידאל "שביל הזהב" 

    * בסוד השפעתם של כוחות קוסמיים על החיים

    * על סוגי התכשיטים ומשמעותם הסימבולית


     

    כל הזכויות שמורות © 

     

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

     המאמר באתרנו: אברהם אלישע - מאמרים

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/17 07:31:

       אברהם אלישע היקר.

       

       יישר כוח על היצירה הנשגבה הזאת ברוח הרנסנס.

      ממש אהבתי.

       שנה טובה ויצירתית.

       

       בברכה

       אהובה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין