כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Blog: The Sequel

    בלוג-אח ל-cinemascope.co.il, בלוג הקולנוע שלי. בבלוג הזה אני אכתוב בעיקר על... אמממ... אה... ובכן...

    המחטט*

    11 תגובות   יום שלישי, 1/5/07, 12:04

    לפני שנים בודדות בלבד נחתה עלי ההכרה: אני מהמחטטים. אני מניח שאני מהמחטטים מאז שנולדתי, אבל עד אז חייתי בהכחשה. חיטטתי בחשאי, כשעין גברית או נשית לא רואה. ואיפה הבנתי שאני מחטט? במכונית, ברמזור. דור אבולוציוני שלם מנסה להכחיד מהגבר את סממני גבריותו, ואני כמעט דוגמה מושלמת להצלחה הזאת (אם רק היה לי טעם בבגדים). כמו סבון-ללא-סבון, אני גבר-ללא-גבר. בלי גרעפסים, בלי שיעור יתר, בוכה בסרטים, מסוגל לנהל שיחה על הרגשות שלי, נרתע מאלימות, אגרסיביות ונימוסים רעים. ליידי. אבל כמו שגם סבון-ללא-סבון עדיין שורף כשהוא נכנס לעיניים, ככה גם מיליוני שנות אבולוציה הצליחו לשמור מאחז אחד אחרון בגנטיקה שלי: החיטוט באף. לאבות-אבותיי הקדמוניים היתה מסורת של יציאה למסעות איסוף וציד ולינה במערות, ואפי היא הגרסה הממוזערת לכך. המערה כבר שם, את התאואים אני מחפש בכל רגע פנוי. באופן בלתי מודע, כשאני עסוק במלאכה הגברית האינטואיטיבית השנייה (נהיגה), אני יוצא למסעות ציד. ראשי ריק, אבל נחירי מלאים. כשקלטתי את עצמי הרגשתי מבוכה לרגע. ולא רק כי הנהג לידי בצומת בהה בי וחייך בהזדהות (ואולי גם מקנאה: אפי גדול מהממוצע), ולא רק כי התחלף האור ברמזור והייתי צריך להושיט יד מרוחה בסמארק אל מוט ההילוכים (מעניין אם היא תשים לב). פשוט חשבתי שאני לא כזה. ובכן, אני כזה, ואני גאה. רק אל תבקשו ממני להשוות ממצאים. איכס.

     

    (* הקטע הזה נכתב במקור ל"עלמה", עיתון גברי לנשים שמשום מה הסכים שאכתוב עבורו. מ.ז, שערכה את הקטע, אחת הנערות הכי חכמות בעיתונות הישראלית כרגע, בישרה לי בשאט נפש מאוכזבת שהיא לעולם לא תהיה מסוגלת לקרוא ביקורת קולנוע נוספת שלי מרוב גועל).

     

    דרג את התוכן:

    תגובות (11)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      5/5/07 00:21:

     

    צטט: ealz uber alles 2007-05-04 21:15:55

     

    צטט: יאיר רוה 2007-05-02 16:49:11

    בלייזר לא רוצים אותי. על פי הקריטריונים המחמירים שלהם אין לי מספיק שיער גוף כדי להיות חבר מערכת. התחלתי טיפול הורמונלי ואני מקווה שתוך שנתיים-שלוש הם ישקלו את העניין מחדש.

    הרגת אותי.

     משתתף בצערי.

      4/5/07 21:15:

     

    צטט: יאיר רוה 2007-05-02 16:49:11

    בלייזר לא רוצים אותי. על פי הקריטריונים המחמירים שלהם אין לי מספיק שיער גוף כדי להיות חבר מערכת. התחלתי טיפול הורמונלי ואני מקווה שתוך שנתיים-שלוש הם ישקלו את העניין מחדש.

    הרגת אותי.

      3/5/07 00:30:

    כמו סבון-ללא-סבון, אני גבר-ללא-גבר. בלי גרעפסים, בלי שיעור יתר, בוכה בסרטים, מסוגל לנהל שיחה על הרגשות שלי, נרתע מאלימות, אגרסיביות ונימוסים רעים. ליידי.

    למרות החי(ר)טוטים הבנות פשוט ימותו על תיאור גברי שכזה.

    אסתי - התגובה שלך פשוט ענקית (סליחה יאיר..).

      3/5/07 00:29:

    כמו סבון-ללא-סבון, אני גבר-ללא-גבר. בלי גרעפסים, בלי שיעור יתר, בוכה בסרטים, מסוגל לנהל שיחה על הרגשות שלי, נרתע מאלימות, אגרסיביות ונימוסים רעים. ליידי.

    למרות החי(ר)טוטים הבנות פשוט ימותו על תיאור גברי שכזה.

    אסתי - התגובה שלך פשוט ענקית (סליחה יאיר..).

      2/5/07 16:49:
    בלייזר לא רוצים אותי. על פי הקריטריונים המחמירים שלהם אין לי מספיק שיער גוף כדי להיות חבר מערכת. התחלתי טיפול הורמונלי ואני מקווה שתוך שנתיים-שלוש הם ישקלו את העניין מחדש.
      1/5/07 23:24:
    אבל בלייזר עוד לא.
      1/5/07 19:16:
    רענן: זה עניין של תירגול. אני משתדל להימנע מכתיבה אישית, למעט הפילטר האישי שאני מפעיל כשאני כותב על תחומי העניין שלי אותם אני גם מכסה כעיתונאי וכמבקר. לכן כשנתבקשתי לכתוב טקסט אישי "חופשי", ללא מעקה הבטיחות של הקולנוע לעזור לי בצעדי הגמלוניים, הלכתי ישר לעיסה הדביקה.
      1/5/07 14:31:

    אני מבינה שירוק זו מילת המפתח בדה מארקר

    אבל מה לגבי הצהוב?

    זה שבאוזניים למשל?

    הוא לא ראוי לחיטוט ולפוסט משלו?

    או במילים אחרות - מחטטי כל העולם התאחדו (במקל בסרגל, מה שבא ליד)

      1/5/07 14:17:

     

     

    הפרשות ונוזלי גוף - זה המקום שבו הכתיבה האישית יכולה וצריכה להיעצר, רק אם ממש אין לה ברירה. לדעתי, לפחות. ואני לא מהמתחסדים. אז "עלמה" נסגר. אתה רוצה שגם קפה דה-מרקר ייסגר?

     

      1/5/07 12:46:
    אכן, ידוע שהאבולוציה נמצאת במצבה המתקדם ביותר אצל נטעלי זלמן, אבל עבור כל השאר, בייחוד בנים/גברים עם דיספונקציה רגשית, זה הישג לא פשוט לעמוד בגב זקוף ולהצהיר: "אני מחטט, ואני גאה" (ואני מבטיח לא להדביק אפונים ירוקים מתחת לספה כשאני רואה טלוויזיה ומתעצל לחפש טישו). לקח לי עשרות שנות טיפול.
      1/5/07 12:16:
    נו, ומה, עכשיו כולם אמורים להתחסד? לספר איך הם בחיים לא חיטטו בארנק של הבנזוג שלהם, בחיים לא הציצו במגירה תועה שנתקלה בדרכם, ומעולם, אבל מעולם, לא חפרו בכל מיני מקומות הרבה יותר ריריים ואינטימיים מנחיריים (לפעמים באמצעות חפצים)? כי לבי לבי עם האנשים האלה. ארכיאולוגיה זו דרכו של האדם לגלות מאובנים. זה ופוליטיקה.

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    יאיר רוה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין