כותרות TheMarker >
    ';

    Flower Power

    אני וגם לעיתים מלחמתי בדימויים ובקלישאות.
    מדי פעם אכתוב ביקורות בגוֹנזוֹאִית ואעלה ציטוטים נבחרים למען הקוּלטוּרה.

    0

    ליל האירוע

    13 תגובות   יום שני, 18/9/17, 11:21

    מנסה להתחבר לחיים, למציאות, להווה. העברתי את הרדיו לרשת ב', מוזיקה לוקחת לעולם ההוא, קוראת רק ספרות מקור, עלילות שהתרחשו כאן ולא אי שם בארצות אחרות, נוסעת באוטובוס במקום במכונית. רוצה לראות אנשים, לדחוף, להריח ריח זיעה, להתפעל מאנשים יפים, לחוות. פעם נהגתי לדקור את עצמי או לתלוש שיער בשביל זה.

    תקופת החגים קשה מאד לסובלים מן הנפש, לפוסט-טראומטיים אם לדייק. אנחנו אוהבים שגרה, כל החיים שלנו הם מאמץ להיות שגרתיים, להיות כמו כולם. אנחנו רוצים שהימים יהיו כמו כל הימים, גם אחורה אם אפשר, גם שהיום ההוא "היה" כמו כל הימים וכלום לא קרה.

     

    השבוע התקשרתי לאחת היחידות במחלקת בריאות הנפש שבאיכילוב לברר על אפשרות של טיפול, אמרו לי שכדאי להירשם לרשימת המתנה מיד כי טווח הזמנים לקבלת תור הוא של שנה.

    שנה?

    אני יכולה למות בעוד שנה.

    כך, רציתי לומר למי שענתה לי, אני יודעת שהיא לא אחראית ולדרוש שתהיה נחמדה זה בונוס, אבל שנה? אצלנו, אצל הפוסט-טראומטיים אין תחושה של עתיד, בקושי יש לנו פירורי הווה, רוב הזמן אנחנו שם, ביום ההוא, בליל האירוע.

    אני קוראת עכשיו את הספר "טראומה והחלמה" מאת ג'ודית לואיס הרמן, מה שטוב בספר הוא החלק של החלמה, זה ספר עם גישה אופטימית שנותן תקווה.

     

    נתקלתי בשבוע שעבר בדיון סוער בפייסבוק אודות מכתב שכתבה אישה שרוצה למות, היא סובלת מדיכאון (המחלה, לא מצב הרוח). היא כתבה שהלוואי שהיה לה כסא גלגלים כי אז היו רואים את הנכות שלה. זו מחשבה שעלתה בליבי אינספור פעמים, במיוחד כשהלכתי לבקר את החברה הכי טובה שלי מילדות עת עברה טיפולי הקרנה באסותא. היא לא גרה באזור המרכז ולכן שהתה שם בבית-מלון מיוחד בשיקום, יחד עם עוד נשים. מאחר שבאתי כל ערב נוצרה חברותא של נשים של שיחות וארוחות משותפות. ערב אחד צחקנו ודיברנו כל-כך הרבה עד שביקשו ממני להישאר לישון שם. באותה תקופה עדיין הייתי תחת השפעת כדורים נגד דיכאון, לפני הגמילה וכמובן שהרגשתי מה שחלק גדול מן המגיבים בדיון בפייסבוק כתבו: שאני צריכה להתבייש, שאני כפויית טובה, שהכל בסדר ואני סתם מפונקת ולא רוצה להתמודד. היום, 3 חודשים ללא התרופה ובעיצומו של התקף דיכאון (מינורי עדיין) לא הייתי חושבת ככה. לא. אני בקושי יכולה לחשוב. אני ערה בלילה ואז אני רעבה מאד ביום, במיוחד לפחמימות, כל הדיאטת חלבונים שלי עומדת לרדת לטמיון. כל רעש מבחוץ מקפיץ אותי, השכנים נראים לי כמו אויבים, שהם עושים לי בכוונה. אני לא יכולה לנהוג במכונית, כל מי שצופר לי או עוקף אותי אני רוצה להרוג.

     

    במוצ"ש אחד  לא מזמן (שבתות קשות מאד לחולים) כמעט שהלכתי לחדר מיון, היה לי לחץ נורא בחזה. למחרת הלכתי לקופת-חולים לבקש בדיקות א.ק.ג ובדרך נפלתי אפיים ארצה על הפנים. על הפנים באמת, הסנטר והשפה נפתחו לי.

    אז בינתיים אני לוקחת קלונקס מדי פעם וקבעתי תור לפסיכיאטרית פרטית, אני עדיין במרווח בו כסף יכול לעזור, והיא תייעץ לי אם לחזור לתרופות, לאיזה תרופות, באיזה מינון ונקווה לטוב.

     

    שנה טובה לכולם

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/9/17 18:15:

      צטט: n1free 2017-09-19 20:44:23

      חיבוק גדול, יקרה.

      את עובדת קשה מאד כדי להשליט את המודעות על החויות ולשמור על עצמך בגבולות הנורמטיביות.

      אני מאחלת לך שנה קלה יותר.

       

       

      תודה רבה, יקרה, מחבקת גם.

      שתהיה שנה טובה וקלה יותר לכולנו.

        20/9/17 18:15:

      צטט: בדולח. 2017-09-19 15:02:44

      החיים הם לא מרבד של פרחים, ולא אחת אנשים גם מערימים קשיים. החיים הם לא תמיד מאושרים, גם למי שיש כסף, אין בהכרח שהאושר בצידו.

       

      רק נותר חברך ששנה הבאה עלינו לטובה, תביא בכנפיה בריאות הגוף ובריאות הנפש, את האושר שבכנפיה והיתר שנקבל זה יהיה ערך מוסף.

       

       

      כן, מרבד של פרחים יש רק על הקבר

        19/9/17 20:44:

      חיבוק גדול, יקרה.

      את עובדת קשה מאד כדי להשליט את המודעות על החויות ולשמור על עצמך בגבולות הנורמטיביות.

      אני מאחלת לך שנה קלה יותר.

        19/9/17 15:02:

      החיים הם לא מרבד של פרחים, ולא אחת אנשים גם מערימים קשיים. החיים הם לא תמיד מאושרים, גם למי שיש כסף, אין בהכרח שהאושר בצידו.

       

      רק נותר חברך ששנה הבאה עלינו לטובה, תביא בכנפיה בריאות הגוף ובריאות הנפש, את האושר שבכנפיה והיתר שנקבל זה יהיה ערך מוסף.

        19/9/17 12:19:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2017-09-18 23:19:43

      חתיכת מאבק את מנהלת, וואו. אם הכתיבה עושה לך טוב - סבבה. ואם כמה מילות עידוד עוזרות, אתן לך אותן אותן בכיף רב. מאחל לך שתעברי טוב את החגים. וכמובן - שנה טובה לך, אם החיטה.

       

      תודה רבה, הכתיבה מארגנת את המחשבות, מסדרת אותן, עוזרת מאד למי שיש מחשבות כפייתיות וטורדניות.

      מילות עידוד עוזרות תמיד ולכל אחד וזה מה שיש בחיים האלה ששווה משהו, חברים טובים ואנשים טובים.

       

      שנה טובה, יורם

        18/9/17 23:19:
      חתיכת מאבק את מנהלת, וואו. אם הכתיבה עושה לך טוב - סבבה. ואם כמה מילות עידוד עוזרות, אתן לך אותן אותן בכיף רב. מאחל לך שתעברי טוב את החגים. וכמובן - שנה טובה לך, אם החיטה.
        18/9/17 19:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-09-18 15:35:25

      חזקי ואמצי, וגם... אנא הרגעי (התיאור של הנהיגה...)

       

      תודה רבה, כרגע לא נוהגת, מזג האויר די נח ואני רגילה לנסוע באוטובוס, יש לי מוזיקה וספרים, לא נורא בכלל.

        18/9/17 19:51:

      צטט: זונות פוליטיות 2017-09-18 14:09:44

       

       

      ברוטוס:   כשאת כותבת: "כל מי שצופר לי או עוקפותי אני רוצה להרוג" זה מעיד על כך שאת מאד, אבל מאד נורמלית ונורמטיבית, גמני רוצה להרוג על הכביש את אלה שמשגרים הודעות בסלולר תוך כדי נהיגה, את השיכורים שנוהגים, את הצדקנים שנוסעים בנתיב השמאלי על כביש 6 ומקפידין על מהירות של 90 קמ"ש ואת אלו שנכנסים לצומת בפקק ולא מאפשרים לי לנסוע בירוק, לאלו שמור מוות בעינויים

       

       

      נטוס:      החלמה מהירה מן הפציעה בסנטר והשפה ושנה הרבה יותק קלה, נינוחה, מתונה, של שגרה ולא שגרע, של שיפור איכות החיים ומציע לך לבקש קנאביס רפאוי שמחולל ניסים, יקרה

       

       

      תודה רבה, גראס לא טוב לי, עושה הזיות. אני אחזור לתרופה רגילה וזהו, הפסקתי בגלל שהשמנתי מאד

      אני אנסה להתמודד עם זה, לעשות ספורט וכו'

       

        18/9/17 19:48:

      צטט: דאגניט. 2017-09-18 13:44:53

      אני מחזיקה לך אצבעות, שהטיפול יעזור, שהכסף יעזור, שלא יחסר כסף. בטח גם את מאוד "אוהבת" את המשפט החכם מכל - "את צריכה לקחת את עצמך בידיים".

       

      תודה יקרה, יש מבחר משפטים... פסיכיאטרית אמרה לי: בחייך, עברו הרבה שנים מאז, תתגברי. כאילו שאצל נפגעי טרומה יש מימד זמן, הצחיקה אותי. לפעמים, ההומור השחור עוזר :)

      חזקי ואמצי, וגם... אנא הרגעי (התיאור של הנהיגה...)
        18/9/17 14:31:

      כתבת ושיתפת מהלב. לגמרי לא פשוט...
      זה עולם אחר.
      אני מאחלת לך החלמה פיזית מהפציעה וגם כימית מהדיכאון.
      שתהיה לך שנה יותר מאוזנת עם יכולת להנות ולשמוח נשיקה

        18/9/17 14:09:

       

       

      ברוטוס:   כשאת כותבת: "כל מי שצופר לי או עוקפותי אני רוצה להרוג" זה מעיד על כך שאת מאד, אבל מאד נורמלית ונורמטיבית, גמני רוצה להרוג על הכביש את אלה שמשגרים הודעות בסלולר תוך כדי נהיגה, את השיכורים שנוהגים, את הצדקנים שנוסעים בנתיב השמאלי על כביש 6 ומקפידין על מהירות של 90 קמ"ש ואת אלו שנכנסים לצומת בפקק ולא מאפשרים לי לנסוע בירוק, לאלו שמור מוות בעינויים

       

       

      נטוס:      החלמה מהירה מן הפציעה בסנטר והשפה ושנה הרבה יותק קלה, נינוחה, מתונה, של שגרה ולא שגרע, של שיפור איכות החיים ומציע לך לבקש קנאביס רפאוי שמחולל ניסים, יקרה

       

       

      ..

        18/9/17 13:44:
      אני מחזיקה לך אצבעות, שהטיפול יעזור, שהכסף יעזור, שלא יחסר כסף. בטח גם את מאוד "אוהבת" את המשפט החכם מכל - "את צריכה לקחת את עצמך בידיים".

      פרופיל

      אם החיטה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין