כשאותו אופטומטריסט נחמד, הרגיע אותי בידיעה שהמשקפיים אינם מפריעים לנהיגה, חייכתי ואמרתי שאני רוכב באופנים. סיפרתי לו שאני מכור לאופניים ובין השאר, אני מדריך אופנים. האדון הנחמד שאל אותי אם אהיה מוכן ללמד נערים עם פיגור שכלי, לרכוב באופניים. כמובן שהשבתי בחיוב. פעילות עם נערים כאלה, מהווה אתגר מאוד מענין. חזרתי לעבודה, ולאחר שעה קלה, התקשרה ש'. (אני מקווה שתבינו שאשתדל לא לכתוב פרטים מזהים). היתה שיחה מאוד לבבית וש' סיפרה לי קצת על הנערים ועל הפעילות שלהם. יש להם אופניים במחסן באחד המושבים באיזור רחובות והם נפגשים כל יום שלישי בשעה 17:30 לשעה של רכיבה. שאלתי אם יש מדריך או מאמן והיא סיפרה שנ' עובד איתם. נ' נאלץ לבטל לא פעם את החוג בשל עיסוקיו. את נ' אני מכיר מענף האופניים ואפילו שפטנו בכמה תחרויות אופניים יחד. סיימתי את השיחה עם ש' והתקשרתי לנ'. היתה שיחה נעימה. נ' שמח מאוד על העזרה שהצעתי לו בהובלת החוג. קבענו ליום שלישי.

הגיע יום שלישי. נ' לא יכל להגיע. חששתי קצת. פעם ראשונה שאני אתחיל לעבוד עם נערים פגועים. ועוד לבד. רכבתי מהעבודה למושב והקדמתי כהרגלי. הגיעה מכונית. אם ובנה. הצגתי את עצמי ושוחחנו קצת. אט אט, הגיעו כל הנערים, קסדות ובקבוקי מים בידיהם וניגשו למחסן. כל אחד עלה על האופניים שלו ויצאנו לרכוב. רכבנו בכבישי המושב בטור אחד. רכבנו, צחקנו, שרנו שירים. הם שרו את השירים של יובל המבולבל - לשימחתי אני מכיר מהילדים שלי...

סיימנו את הרכיבה וחזרנו למחסן. לאחר קשירת האופניים, התפזרו ונפרדנו לשלום.

יצאתי משם ברכיבה הביתה. רכבתי כל הדרך עם חיוך של אושר. אי אפשר לתאר את תחושת הסיפוק האדירה שהיתה לי. היה מפגש מדהים ומהמם!

בדרכי הביתה, עצרתי במסעדת עותמן בגדרה. בא לי לחגוג...

קניתי לרעייתי ולי ארוחת ערב. "אחי, אתה נראה מבסוט", אמר לי המוכר.

עניתי לו, שקיבלתי משהו שאי אפשר לקנות בעד שום הון שבעולם.

בשבוע שלאחר מכן, ביום שלישי, ירד גשם. החוג בוטל. גם בשבוע שלאחר מכן היה גשום. בשבוע הבא, היה קר מאוד. החלטנו ש' ואני, שעדיף לדחות את החוג מלחזור עם נערים חולים הביתה.

לפני יומיים, נפגשנו שוב. איזו שמחה. איזו התרגשות. כמה שמחו לראות שהגעתי ואני שמחתי לראות אותם. ש', נער גדול מידות ביקש חיבוק. כולם מתרגשים ושמחים. מה אומר ומה אגיד, ממש מחמם את הלב. רכבנו שוב בכבישי המושב. כשנפרדנו, הנערים ממש ביקשו והתחננו, שאבטיח להם שבשבוע הבא נרכוב שוב.

הפעילות עם האופניים, היכולת שלהם לרכוב לבד, הפעילות הקבועה והסדירה, כנראה עושה להם מאוד טוב. רואים את האושר על הפנים שלהם.

אני מזמין כל מי שרוצה לחוות אושר וסיפוק, להצטרף אלי לרכיבה רגועה בת שעה, עם נערים מדהימים!