אנשים -חברים
לכל אחד יש משהו מיוחד.לפעמים הם יותר מאחד שניים שלושה,אבל ליבנו יודע אותם, לפעמים ראשינו מתנגד ואומר בעצם"אני לא מכיר אותם" אבל כשאנו נפגשים במבט ,אנו יכולים לזהות את הנשמה התאומה שלנו, ולו בהבזק של מבט, בניצוץ,ואז קיבתנו מתהפכת, לא תמיד הצד שמנגד יכול לזהות והסיבות רבות, התזמון, החסימות האילוצים, ולכן קיים פחד שהזיהוי יכול להתמוסס,אבל הנשמות יכולות לזהות עצמן תחושהעולה שההכירות היא בעומק שאותו לא יכולה התודעה המודעת להכיר, זה בעומק ששמור לבן משפחה קרוב כמו אח בן הורה,ישנה תחושה של ביטחון ואמון גדול שמימד הזמן הוא לא משמעותי, אפשר במסכת חינו לפגוש לא פעם ולא פעמיים את אותן נשמות תאומות אנחנו רקצריכם להיות קשובים ,כי כשהן לידנו החברות היא בעלת ערך עליון ורצון הנתינה והאהבה הם אין סופיים, והם אכן ישנם עמנו ולידנו.
פוסטים פופולאריים
-
לנעה יום הולדת...
14/4/10 | 3026 צפיות
-
כלתי...
16/8/08 | 16743 צפיות
-
s.o.s....
1/7/09 | 1290 צפיות
-
בני -יחידי
20/6/08 | 1931 צפיות
-
יום הולדת ללירון..
4/12/09 | 2821 צפיות
-
ועוד ברכה אחת...
26/3/10 | 1868 צפיות
פוסטים אחרונים
- שנה טובה 12/9/12
- ערב התרמה לילדים חולי סרטן. 17/12/11
- נשים בעשייה. 5/11/11
- ערב התרמה - מחלקת עיניים בית חולים כרמל 9/4/11
- והעיר צהלה ושמחה 19/3/11
- דוקפה.... 24/12/10
0
החדשות...
תגובות אחרונות
-
נ.ב.א.
בתגובה על דפנה ארמוני ולייזי גורדון בהופעה מיוחדת
-
נ.ב.א.
בתגובה על שנה טובה
-
יורם פרקט
בתגובה על נעה נכדתי
-
משה רוטמן
בתגובה על ערב התרמה לילדים חולי סרטן.
-
דליה אלעזר
בתגובה על נשים בעשייה.
-
mi alma
בתגובה על יום הולדת היום...
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שאתה כאן,ואני שומעת את קולך.
תודה על הכוכב.
גם אני שואלת עד מי?
ואת הנחמה שלי, שאת מבינה אותי ומקבלת את הכאב שלי
ויודעת מהו. לילה טוב יקרה שלי.
נורית
אין כאן איזה ויכוח פילוסופי
ה ש ל ו ם
שלום שלום ואין שלום
מקסימום שקט מתוח ...
נורית, את נחמה
שאת מעלה את הכאב
ל ת ו ד ע ה.
תודה אהובה, תמיד עם מילה חמה.
כמה שהמציאות קשה,כואבת, עוד משפחות שכולות,ואולי גם אלמנות, עוד כאב שלעולם לא נגמר,וכל צפירה,וכל אמבולנס,כבוי-אש-זעקה......
כן , ואני בזמן האחרון כל כך בתוך הקונכיה שלי, מנותק מהעולם, בתוך הסבך הפרטי שלי
והלילה כל כך הרבה אנשים חייהם כבר לא יהיו אותו דבר
ונסעתי בשעת לילה לירושלים ובקסטל מחסום וטור ארוך אינסופי בכוון הנגדי ובכניסה לירושלים עוד הרבה מחסומים ובטרמפיאדה שבה תמיד המון חרדים שחורים נוף אנושי אחר, המון צעירים עם כיפות סרוגות, מניח שאלו תלמידי הישיבה שנשלחו כולם הבייתה אל משפחותיהם והם עמדו עשרות רבות בטרמפיאדה והשעה כבר 23 בלילה מחכים לחזור הבייתה למשפחותיהם הדואגות.
ומכל עבר סירנות ואורות כחולים ואורות אדומים
ברוכים הבאים לירושלים אומר השלט
ברוכים הבאים לישראל
מציאות חיינו הקולקטיבית הקשה כל כך
כן יקרה, חסרת לי להזדהות,
והנה שבת ואני מרגישה שגם את נושאת תפילה.
מסכימה עם כל מילה.
נונה,
אכן די,
די לכאב,
די למלחמות ,
די לשינאה,
הבה נישא תפילה גדולה לאהבה ולשלום.
אמן.
כואב הלב שזה הגורל,
נכון שהמרכז רחוק משדרות,
עוטף עזה וירושלים,
אבל הכל הפיך, הכל רועד כמו ברעידת אדמה, והמושבניק, החרד השדרותי והאשקלוני, במוקדם או
במאוחר
נכווים באותה אש.
אויבים אכזרים לנו, ואם לא נשכיל לטפל בבעית הדו קיום,
לא יהיה לנו קיום.
אין פתרונות של קסם, קסאם יש ויש,
אך צריך לפעול בכל דרך, שתשמור לנו על החיים,
ותחסל את המפגעים.
יואב צח
נכון!
אז מה יהיה? איפה התקווה שלנו?האמונה שיכול להיות ....
אזרחינו לא שבים בשלום לביתם !!
לזעוק את זה.
מפחיד !
נמאס !
אני מאבדת תקווה לשלום לצערי !
כמה חבל !
ערב כל כך קשה, מראות קשים, תודה על החיבוק.
כן צחי ,עד מתי.
אכן עד מתי ?
עצוב מאוד ....
חיבוק
עד מתי?!!!!
אני חוזרת מיד לכאב,אני חושבת על אותן אמהות שהפכו שכולות
על אותן נערות שלא תפגושנה בבני זוגן.....
כמה אתה אמיתי ומבין.
והארץ תבער...והיא אודמת....והארץתבער...עין שמיים אודמת...
פחד מוות, צבע אדום, והפעם דם של נערים צעירים.
דבי אהובה,נישא תפילה, נחזק את המשפחות ,נחבק
את אותן נערות שנפרדו מיכירהן טרם עת.
כן עד מתי?
אלה מתי?
צודקת מפחיד,ועכשיו נגיב, והם יגיבו, ושוב חוזר
חלילה, ומי ימצא לנו הפתרון?
"והארץ תבער
עֵין שמיים אוֹדמת..."
כואב מאוד המצב הזה
ליבי עם הפצועים
ועם המשפחות שאיבדו את היקר מכל,
שלא ידעו עוד צער
לילה שקט
דבי
עד מתי... ?
כמה כואב כמה כאב
מתי כל זה ייפסק?
מפחיד.
רק שלא נחזור לתקופת הפיגועים.
או בעצם, היא כבר כאן !