החלטתם כי החיים המשותפים אינם מתאימים לכם ובהתאמה, הגשתם תביעת גירושין נגד בן או בת הזוג שלכם. תביעת הגירושין אומנם תפריד ביניכם בתור בני זוג, אך כדי שתוכלו להיפרד באופן סופי, יהיה עליכם גם לערוך חלוקת רכוש, משמורת ילדים ועוד. במאמר שלהלן, נדון בשאלה אחת מבין השאלות הרבות העולות במסגרת הליך גירושין והיא: כיצד עורכים את חלוקת הרכוש? 

המאמר שלפניכם יעסוק בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") ובחלוקת הרכוש בהליך הגירושין. בנוסף, נדון בשאלה: לאיזו ערכאה יש סמכות לדון בחלוקת הרכוש? וכל זאת לנוחיותכם/ן, גולשים וגולשות יקרים/ות:

נעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך מומלץ לפנות למשרדנו ולתאם פגישת ייעוץ מסודרת. 

חוק יחסי ממון:
לפני חקיקת חוק יחסי ממון, הייתה נהוגה חזקת השיתוף בין בני זוג שנמצאים בהליכי גירושין. למעשה, חזקה זו עדיין חלה על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974. חזקת השיתוף קבעה כי אם צד אחד טען כי השקיע יותר משאבים ומאמצים במסגרת חיי הנישואין ולכן, לדעתו, יש לערוך חלוקה לא שוויונית, אזי עליו היה מוטל נטל ההוכחה. כיום, חוק יחסי ממון הסדיר את חזקת השיתוף וכשמו כן הוא: החוק יוצר הסדר חדש, בכל הנוגע לחלוקת הרכוש בין בני הזוג. חוק זה כולל שתי דרכים לחלוקת רכוש בין בני זוג, בעת גירושין או הפקעת נישואין. נסביר: 

הדרך הראשונה היא באמצעות עריכת איזון משאבים – כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש, אזי כל אחד מהם זכאי לחלק שווה מהרכוש שצברו במשותף בחיי הנישואין. רכוש משותף מוגדר בהתאם לחוק זה, בתור: חסכונות משותפים, קרנות פנסיה, קופות גמל, קרן השתלמות ועוד. נעיר כי גם מוניטין נכלל ברשימה. לדוגמא, כאשר אחד מבני הזוג הינו זמר מפורסם, אזי הצד השני יקבל חלק כספי מהמוניטין שלו. 

מנגד, רכוש שלא נחשב כרכוש משותף ולכן הוא אינו בר חלוקה, הוא למשל – קצבת זקנה, קצבת אלמנות, רכוש שקיבל אחד מבני הזוג לפני הנישואין, או רכוש שקיבל במתנה אחד מבני הזוג בלבד. אגב, במידה וקיימים לבני זוג חובות שצברו בעודם נשואים, הרי שבני הזוג יישאו בחובות בצורה שווה, אלא כאשר מוכח כי אלו חובות שנצברו שלא בתום לב (למשל – הימורים ללא ידיעת בן הזוג השני). 

הדרך השנייה לחלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון, היא באמצעות עריכת הסכם ממון, שמשמעותו הסדרת חלוקת הרכוש לפני הנישואין או במהלכם. נציין כי לשם מתן תוקף חוקי להסכם ממון, על בית משפט לאשר את ההסכם. הסכם ממון יכול ליצור חלוקת רכוש שונה, מברירת המחדל הקבועה בחוק איזון משאבים ובלבד שהדבר נעשה בהסכמת בני הזוג ואושר כדין. אגב, הסכם ממון אפשר גם לאשר בפני נוטריון. 

חלוקת רכוש שונה באמצעות בית המשפט:
אומנם חוק יחסי ממון קובע כי ברירת המחדל היא חלוקה שווה, אך בהתאם לסעיף 8(2) לחוק זה, לבית המשפט יש סמכות להורות על חלוקת רכוש לא שווה, בהתחשב במסת הנכסים של בני הזוג והכנסתם וכן לבקשת אחד מבני הזוג. בית המשפט ישתמש בסמכות זו במשורה, אך ישנם מקרים שבית המשפט עשוי לחרוג מברירת המחדל החוקית. לרוב, בית המשפט ייעשה כן, במקרים שבהם באמת מוכח כי יש פער ביכולת ההכנסה של אחד מבני הזוג, באופן שמקפח את בן הזוג האחר ובלבד שהפער נוצר בשל השקעה משותפת של בני הזוג, במהלך חיי הנישואין. 

הסמכות לדון בענייני רכוש:
לבתי משפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בענייני רכוש, כפי שבסמכותם לעסוק בכל עניין הנוגע ליחסים משפחתיים, כגון – משמורת ילדים, צוואות וירושות ועוד. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בתביעות לגירושין, שכן אלו נמצאות בסמכות הבלעדית של בית הדין הרבני. עם זאת, לאחרון עשויה להיווצר סמכות לעסוק בענייני רכוש, במקרים שבהם תביעת הגירושין, כרוכה יחד עם תביעת הרכוש. אך נעיר כי מדובר בנושא נפרד ומורכב ולכן לא נרחיב לגביו מעבר לכך. אך ככלל, תביעות רכוש בין בני זוג, מוגשות לביהמ"ש לענייני משפחה. 

לסיכום:
בעת הליך גירושין, מומלץ לפנות לעורך דין המומחה לענייני משפחה, על מנת שייעץ לכם כיצד להתנהל בכלל הליך הגירושין וכל שכן, במסגרת ענייני הרכוש המשותף. בנוסף, תמיד כדאי לבחון, בכל שלב, עריכה של הסכם ממון.