מזונות עוסקים בעיקר במזונות ילדים, אך הם גם עוסקים בזכותה של האישה להיות זכאית למזונות. זאת ועוד: כיום, הפסיקה מכירה בנסיבות מיוחדות בשוויון בענייני מזונות. אי לכך, מאמר זה יעסוק בעיקר בדין לגבי מזונות אישה. בנוסף, נעסוק בשאלה – כיצד הפסיקה מתייחסת למזונות אישה ואף נסביר מהן הערכאות שבהן ניתן להגיש תביעה למזונות, תוך מתן הסבר על סמכויותיהן של אותן ערכאות. כמו כן, נסביר בקצרה מהם מזונות ילדים. כל זאת – לנוחיותכם/ן גולשים וגולשות יקרים/ות: מהם מזונות?
מזונות, הם בעצם תשלום קבוע המשולם על ידי האב או על ידי הבעל, לטובת ילדיו או אשתו. מזונות, הם חובה מוסרית, שקבועה בדין הדתי–עברי, שלפיו על הבעל מוטלת חובה לדאוג לצרכי ילדיו וכן לדאוג לצרכי אשתו, עד למתן גט סופי. גם כיום, מוטל על אבות לשאת במזונות ילדיהם מכוח הדין הדתי–עברי וכן גם במזונות אישה, במקרים מיוחדים. מזונות אישה
כאמור, מזונות אישה משולמים מתוקף הדין הדתי–אישי. אישה זכאית למזונותיה מבעלה, מהרגע בו שניהם נפרדים ועד לסוף הליך הגירושין, כלומר – עד מתן הגט על ידי הבעל. המטרה של מזונות אישה, היא לאפשר לה להמשיך להתקיים בכבוד ולהעניק לה הזדמנות כלכלית להשתקם בחייה לאחר הפרידה מבעלה. הרעיון שעומד מאחורי המזונות לאישה – הוא החשיבה המיושנת, שלפיה אישה "אינה עובדת ותלויה בגבר" שיוצא לפרנס את משפחתו. אי לכך, התפיסה ההלכתית–עברית גורסת כי יש לדאוג לכך שהאישה לא תגיע חלילה לעוני, בשל פרידה מבעלה. כמו כן, הכלל ההלכתי גורס כי הבעל, בזמן הנישואין, צריך "לזון" את אשתו. חובה זו גם מקבלת תוקף מכוח הכתובה שעליה חותם הבעל ביום הנישואין. כמובן שכיום המציאות שונה: נשים יוצאות לעבוד ומטפחות קריירה. במזונות ילדים, אב חייב באופן מוחלט, אך בכל הנוגע למזונות אישה, ישנם מקרים שבהם האישה יכולה לאבד את זכאותה למזונות. נפרט: אישה תאבד את זכאותה למזונות, כאשר היא בגדה בבעלה ("זנתה תחת בעלה") וייתכנו מקרים נוספים, כמו למשל – כאשר היא מוכרת על ידי בית הדין כאישה מורדת (לא עושה את המוטל עליה כאישה נשואה או נוהגת בזלזול כלפי בעלה) או כאשר עוזבת את ביתה מרצונה החופשי. נזכיר שכאשר תם הליך הגירושין, הגבר לא חייב במזונות אשתו. מזונות אישה במקרים של "מעוכבת":
בוודאי יצא לחלק מהקוראות והקוראים, להיתקל בתופעה של סרבנות גט, דהיינו – סיטואציה שבה הבעל מסרב לתת גט לאשתו ובעצם כולא אותה בחיי נישואין. אגב, גם גברים יכולים להיות מסורבי גט, במקרים שבהם האישה "מסרבת לקבל את הגט". אך נבקש לציין, כי אישה תהיה זכאית למזונות אישה גם במקרים שבהם בעלה מסרב לתת לה גט. למזונות כאלו קוראים מזונות מדין מעוכבת. אלו מזונות שפוסקים לחובת הבעל, עד למתן גט, כאשר תכליתם, בין היתר, "לדרבן" את הבעל לתת גט לאישה (ראו גם – בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני). מזונות ילדים:
כאשר משפחה מתפרקת, ברוב המקרים הילדים נותרים במשמורת האם ולכן האבא חייב לשלם מזונות לילדיו (מכוח הדין הדתי–אישי, כאמור), כדי שיוכלו להמשיך בחייהם כפי שהיו רגילים לפני הגירושין, מבחינה כלכלית. אב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט בכל הנוגע למזונות מדין חובה (הכוללים את ההוצאות הבסיסיות לטובת הילדים). עם זאת, בכל הנוגע למזונות מדין צדקה, חייב האב בהתאם ליכולת השתכרותו. מזונות משולמים בהתאם לכל ילד בנפרד, בהתאם לצרכיו. איזו ערכאה משפטית עוסקת בענייני מזונות?
בענייני נישואין וגירושין, הסמכות הייחודית שייכת לבתי דין רבניים, אשר אמונים על שפיטה בתביעות לגירושין במדינת ישראל, בהתאם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953. כפועל יוצא, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק גם בתביעות נגזרות לענייני נישואין וגירושין, לדוגמא – תביעות שלום בית, תביעות כתובה ועוד. בית הדין הרבני מוסמך לעסוק גם בענייני מזונות, אך לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני ישנה סמכות מקבילה, בנושא זה. לסיכום
בתחום דיני הגירושין והנישואין וכפועל יוצא גם בתחום המזונות, דיני המשפחה בישראל עדיין כפופים לדין דתי וארכאי במובנים רבים. כפי שתיארנו במאמר זה, ענייני מזונות, על כל נגזרותיהם, אינם עניין של מה בכך ולכן חשוב מאוד להיעזר בעורך דין משפחה בעל ניסיון בנושא. |