כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    בירוקרטיה של סבל

    2 תגובות   יום שני, 2/10/17, 21:21

    בירוקרטיה של סבל

     

    במאה ה19 ביצע ג', מריון סימס, אבי הגינקולוגיה המודרנית, ניסויים פולשניים בשפחות – נשים שחורות. אותם ניסויים כואבים בוצעו ללא הרדמה, וזאת מאחר וסימס טען שנשים שחורות אינן מרגישות כאב כמו בני אדם לבנים. 
     
    הבסיס לקביעה זו נובע משני אופנים שונים בהם אותו גניקולוג שלל את הנשים בהן התעלל: 
     
    האופן הראשון הינו בקביעה כי ערכן של הנשים פחות מערכו של המתעלל בהן. זהו בעצם הבסיס הברור לכל צורה של שעבוד. 
     
    האופן השני קשור לעיוותה של המחשבה ההגיונית בנוגע לרגשותיו של אותו עבד, לפיה כל עוד אין לי הוכחה שהעבד מרגיש כמוני, עלי לצאת מנקודת הנחה שהוא לא, וזאת במקום לתת לו את הקרדיט לכך שיתכן ורגשותיו אכן לפחות דומים לשלי.

    כיום אנו נחשוב על החלטותיו של סימס כאליטיזם הנובע מבורות ואפילו מזדון, אך אנו נחשוב כך לא בגלל שההבנה שלנו לגבי כאב וסבל של האחר השתנתה, אלא בגלל שההחלטה שלנו לגבי האדם השחור (והאישה בפרט, כפי שמוסבר בספר ממנו לקוח המקרה המתואר) השתנתה.
    אותן נשים שחורות פשוט עברו קטגוריה על פי ראייתו של האדם הלבן, מהיותן חיות להיותן בנות אדם, כשהחיות עדיין נשארות במקום בו מותר לגרום להן לסבל. עקרון גרימת הכאב והסבל לא משתנה, רק השאלה למי מותר לגרום כאב וסבל משתנה.

    אינספור של תיעודים בהם ניתן לראות בעלי חיים מפחדים, בוכים, וצורחים מכאב ומאימה לא יספקו את הדעה הרווחת, לפיה בעלי חיים לא מרגישים כאב כמונו. הסיבה לכך היא שבמקום לדון בביטול הסבל, אנו דנים בשאלה מי צריך לסבול להנאתנו וכמה. במקום לעצור את ההתעללות בראנו את הבירוקרטיה של ההתעללות, אשר הקובעת כמה סבל מותר לגרום לכל סוג של יצור חי.

    עם הפיכת האבוריג'נים באוסטרליה (אליהם התייחסו כאל חיות) והשחורים לבני אדם, כל שנותר היה לעשות הוא למתוח קו בין חרקים, עגלי חלב ושאר היצורים בהם מותר להתעלל יותר מהרגיל, חיות משק, חיות מחמד, חיות בר ובני אדם, בכל מה שקשור לחלוקת הכאב אותה קבענו. 

    אותה בירוקרטיה של השמדה מותירה את ההבחנה בין סוגי המוות השונים כתיאורים מילוליים יבשים וחסרי משמעות בתוך המציאות עצמה, זו אשר חדלה להתקיים בעולם האנושי ונשארה קיימת רק בעולמם של בעלי החיים.

    אנחנו יכולים לדון יומם וליל על יתרונותיה של השחיטה הכשרה לבעלי החיים, וזאת אך ורק בגלל שאלו בעלי החיים שנשחטים ולא אנחנו. הלהב האמיתי פוגש את המציאות שלהם, בזמן שאנחנו מתרווחים בתוך סימולציות של אמפטיה אל הנשחטים, בטענה שכשרותה של השחיטה מועילה להם.

    זו גם הסיבה שהאנשים העומדים מאחורי הקריאה לשחרור בעלי חיים הם אנשים אמיתיים, בזמן שהקולות האקטיביים למען המשך ההתעללות בבעלי חיים בוקעים ממשתמשים פיקטיביים בפייסבוק. זהו קרב בין התעלמות מהמציאות לבין דרישה בהכרה מחודשת בה. 

    גם הערב יוגשו על שולחנות השבת שאריותיהם החרוכות של בעלי חיים רבים שפחדו, זעקו, כאבו ומתו במשחטות על ידי בני אדם שאינם מכירים בכאבם. אלו הנאבקים למחיקת המציאות יתייחסו לראיות אלו כאל סעודה.

    אלו המכירים במציאות אותה האנושות דורשת למחוק, יצליחו לראות בחלקים אלו את שאריותיהם של יצורים כלואים שסבלו עבור הנאתנו.

    Inline image 1

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/17 09:55:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2017-10-03 02:23:49

      .

      כל מילה בסלע חבל שכל כך הרבה מילות סלע נאמרות וקולן כקול קורא במדבר.

       

       

       

       

       

      תודה רבה לך, וכן, באמת חבל. אבל אנחנו נמשיך להוציא מילים ולבצע מעשים, עד שהמדבר יהיה פורח :)

      .

      כל מילה בסלע חבל שכל כך הרבה מילות סלע נאמרות וקולן כקול קורא במדבר.