כותרות TheMarker >
    ';

    קריאת רשות

    בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.

    0

    מה השתנה בחיי הנישואים?

    6 תגובות   יום שלישי, 3/10/17, 22:16

    ''

    צילום: רדי רובינשטיין.

     

     

    אין ספק שזהו פרויקט מאתגר לקחת סרט מופת הבנוי משש אפיזודות בנות כחצי שעה ולהפכו להצגה. מאתגר עוד יותר כשהבמאי והתסריטאי הוא אינגמר ברגמן. אתגר נוסף הוא להיכנס לנעליהם הגדולות של ליב אולמן וארלנד יוזפסון. אבל אולי האתגר הכי גדול הוא מה לומר משהו מהותי ב-2017 על המוסד הזה- חיי הנישואים- שמשתנה, מתפתל וקורס מול עינינו כבר שניים או שלושה דורות. כשברגמן יצר ב-1973 את הסרט המופלא שלו הוא ביצע רפלקסיה ביקורתית ואכזרית למוסד הטבעי, מקודש, בורגני וההכרחי לחייהם של זוג אוהב שרוצה לממש את אהבתו- מוסד הנישואין.

     

    מאז, מוסד הנישואין הפסיק להיות בורגני ולבטח להיות מקודש, אך למרות הכל המשיך, ועוד איך המשיך להיות הכרחי ועם כל הכח החברתי שבו. פתרון מוסדי אחר לא נוצר. הנישואין כיום הם חיים של זוג, עם או בלי אהבה (בסולם ריכטר), בדרך כלל עם ילדים, כאשר כיום יש למוסד זה בדרך כלל תאריך תפוגה.

    השחקן איתי טיראן שגם תרגם את המחזה (יחד עם קמחי) והבמאי שמרו באופן מאוד חלקי על יצירתו של ברגמן. ראשית מדובר בסרט של שלוש שעות, כאשר ההצגה היא מעט יותר משעה וחצי - כבר זמן רב שאפילו בגשר לא יוצרים הצגות שהן מעל לאורך זה (כמו ב"כפר" או "עיר") לקהל פשוט אין סבלנות. 

     

    שמות הגיבורים נשמרו. גם הדבקות והשמרנות של הגיבורה מריאן, אפרת בן צור המצוינת, וכן החידלון והשעמום הקיומי של יוהאן- איתי טיראן, הפעם לטעמי במשחק מאופק מדי.  פרטים רבים הושמטו וחבל. למשל ראיון הפתיחה של השניים עם מראיינת טלוויזיה כזוג מבטיח, שהוא כה חשוב כיוון שהוא מהווה מראה כפולה לשבירות של חיי הנישואים.

    גם הנוכחות של הבנות נעדרת מן ההצגה ובעצם הקאמרי וגשר נותן לשני כוכביו לנהל את ההצגה לבד יחד עם רעיונות בימתיים מבריקים של גלעד קמחי. קמחי מוכשר ביותר בעבודה עם חלל, חפצים וניצבים והוא עושה זאת באותו כישרון  שיצר את ההצגה המאוד מוצלחת "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" בתאטרון בית לסין. 

     

    ברגמן כתב את הטקסט במקור לתאטרון. אך מהר מאוד הפך את אותו לאחד הסרטים הכי אינטימיים שלו, שמתרחש כמעט בחלל אחד וזאת בשל שתי סיבות מרכזיות. הראשונה והמרכזית היא הקומפוזיציות המושלמות של שני בני הזוג שיצר יחד עם צלמו הקבוע סוון ניקויסט. הסרט בנוי על צילומי over the shoulder ו- close up שמראים את נימי היחסים בין יוהאן למריאן. לא מדובר רק בתגובות הפנים והעיניים, אלא בצדודיות הפנים, העורף, קווצות השיער, העייפות והתשוקה וכמו כן ההשתנות בין קרבה וריחוק של גבר ואישה בחלל אחד תוך דיבור ושתיקות. הסיבה השנייה היתה מעברי הזמן. גם כאן הבין ברגמן כי המעבר בין ששת האפיזודות צריך להיות דומה למעבר בין עונות השנה ובחר להראות זאת באופן טבעי דרך אור וצבע ולא באמצעות תפאורה בימתית.

     

    ההצגה של גשר והקאמרי זורמת היטב. נראה ששני התאטרונים וכוכביהם הגדולים רצו כבר מזמן להיפגש. אז נמצא המחזה המתאים. הכימיה בין טיראן ובן צור טובה מאוד בדרך כלל והרעיונות הבימתיים עובדים יפה, אך לא יותר מזה וזה הפספוס הגדול ביותר אולי של ההצגה הזו, כמעט 45 שנים לאחר סרטו  של ברגמן.

     

    קמחי מוותר על  הרגעים הקיצוניים ביותר: הזעם הקדוש, התחלפות התדירה של הרגשות, השינוי תוך רגע קל בתחושה, במשיכה, בקרבה, בריחוק וכן בהיגעלות של בני זוג זה מזה ומעצמם. כך שהתדרים של קמחי ושל השחקנים נמוכים יחסית למקור וחיוורים. עם זאת קמחי לא מספר לנו משהו חדש על חיי הנישואין כיום. ובהחלט יש מה להראות. מריאן ויוהאן של היום הפכו היום לאנשים אחרים. ספקנים יותר, ציניים יותר, כלכליים יותר ובה בעת רומנטיים פחות, חסרי מחשבה לטווח ארוך, חיים את הרגע. כיום בחיי הנישואים, הפרידה תמיד מרחפת אי שם למעלה ומאיימת לנחות בכל רגע. צפוי יותר או פחות. זוגות נפרדים על הרבה ונפרדים על כלום. הקלות הבלתי נסבלת אם תרצו. אלו תמורות שהיית מצפה בפרשנות שנעשית כיום לסרט שנוצר לפני כשני דורות.


    ''

    ליב אולמן וארלנד יוזפסון- תמונות מחיי נישואין 1973. במאי: אינגמר ברגמן

     

    מן הסיפור הברגמני המקורי הוצאו חלקים דרמטיים, מסעירים ומחמירי לב שבין אולמן ויוזפסון ומה שקמחי וטיראן הותירו הוא נעים מדי, קל מדי, נוח מדי. "תמונות מחיי נישואין"בעיבוד נוכחי מוכרחה להיות הצגה שמאתגרת את האושיות הכי מרכזיות של חיינו, צובטת את ליבנו ודורכת בחוזקה כל קצות אצבעותינו עד לכאב. לצערי זה לא קורה. ההצגה היא כל כך "בסדרית", שזה גורם לך לתהות לא רק על מה שעבר על מוסד הנישואין במשך אותם שנים, אלא על ההבדל בין אותה חובה שבעבר היתה קדושה לעומת אותה חובה (למרות האלטרנטיבות) שהיא כיום דוגמה, עסקה, הסכם, גחמה או כרוניקה של מוות ידוע מראש.

     

    בכך ההצגה אינה מטפלת וחבל. הנואשות המודרניסטית שהציג ברגמן הופכת בהצגה זו לעוד מערכת יחסים עם פרידה בסופה, ואולי לא, ואולי בכל זאת כן. אבל עצם אי ההתייחסות למוסד הנישואין הכה חלקלק ומתעתע בקפיטליזם המאוחר של עולמנו, הופכת את ההצגה לעבודה אמנותית לא מספיק עמוקה, שלמה העומדת בפני עצמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/17 03:34:

      הצגה מפעימה !

      השחקנים, התפאורה הבימוי והכל ~

      מה שלי היא גרמה לעשות הוא לחזור ולקרוא את העלמה יוליה :)

        5/10/17 16:53:

      איזה סרט... סרט מעולה של במאי גדול. 

      אשתדל להגיע להצגה.

        5/10/17 13:09:

      ראינו את הסרט לפני הרבה שנים, בתחילת חיי הנישואין, ולפני מספר שבועות

      חגגנו יום נישואין בצפיה במחזה.

      הצגה ובימוי אדירים, והמשחק של הצמד  איתי טירן ובן צור מתרומם לגובה של מגדלי עזריאלי.

      ברור שאי אפשר להכניס ב100 דקות את כל הסצנות של הסרט של ברגמן

       גם צריך היה קצת לפשט את התוכן בכדי להנגיש את המחזה לצבור הרחב.

      ציון 115 מתוך 100- כמו בדלק סילוני...

        5/10/17 00:14:
      תודה. יהייה מעניין לצפות בהצגה. בסרט המצויין צפיתי כמובן.
        4/10/17 09:41:
      הסרט היה נפלא, עבור צופיו בעבר, ועורר הדים במשך שנים. עיבוד להצגה בימינו מחייב שינויים, הם הובאו בסקירה במלואם. צופי ההצגה בהווה, אלה שראו את הסרט, ואלה שלא ראו, יביעו כנראה דעות מגוונות. הסקירה היתה מעניינת וראוי לצפות בעקבותיה במחזה עצמו.
        4/10/17 09:12:

      פשוט הצגת מופת.

      הטובה שראיתי זה שנים.

      תודה על הסקירה המעניינת והמקיפה.

      ארכיון

      פרופיל

      shai.h
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין