כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    כשהלב נשבר זה לא קורה בהפתעה

    48 תגובות   יום ראשון, 8/10/17, 15:20

    אין בי חרטה, רק אכזבה בגודל אוקיינוס. כשהאהבה נגמרת השמיים נופלים לרצפה וכשחוצים את סף הבית הרגל פוגעת בכוכב. למדתי את מגדיר האהבה ושמעתי במרחב שבין הנשימה לנשיפה שלך שאני משוגעת. שיננתי שמש ומתי מיום ליום. לא רציתי שתדע ששברת את לבי, וניסיתי לשווא לכסות את השבר במילים. אתה עדיין איתי ולסתיו ריח של פיתוי, אבל החיים לימדו אותי שיעור במיתות של אהבה. שמעת אותי פעם בוכה בין ההתפוררות לסופיות. הצבעת על העפר ואמרת שלכל רגב אדמה יש נשמת חיים, שאני שרשים וכנפיים והורית באצבע על להקת חסידות נודדת בחלופת העונות. ואני הקשבתי לאדמה הזקנה שלחשה בחיוך תשוש שהיא שומעת עוף דורס ויַבָּשות זזות. בגן האבוד חולל געגוע נאחז באישוני הלב. עם בוא הגשם הראשון, הלכתי בצינה של הבקר, הלב שלי עיוור כמו חפרפרת לחפש את האהבה שהתעופפה כמו עננת יונים לבנות. תעזבי, תנדדי עם היַבָּשות אני אומרת

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/17 12:14:
      רחלי בן-צור. קשה יותר לשכוח את רגעי השפל, מאשר לזכור את עתות הגאות.
        16/10/17 12:14:
      אסנת אלון (אינציגר).כמי שנותנת למילים מרחב לכתוב את עצמן, את יודעת שהן צובעות את התקווה, האכזבות ואהבות המתקרבות לקצה בכל צבעי הנפש.
        15/10/17 19:11:
      אנו נעים בין שפל לגאות בחיינו כאוקיאנוס.
      כתיבה מאוד יפה גילה
        15/10/17 11:36:
      גילהבטיטו-פרץ. תודה, יש לך עור עדין וזה מתבטא בשפת השירה שלך. אשתף אותך בשיר נוגע ברקמת הלב של דניאל עוז: "חתולתי יודעת, עוד מגיל חצי שנה, איך לקפוץ על הידית ולהכנס לחדר, אבל כיצד לצאת היא לא למדה. היא מתרפסת בסמוך לדלת ובוכה. כך אני באהבה, אלא שאין מי שיפתח ויוציאני".
        15/10/17 07:43:
      גילה, ממש הרגשתי את הכאב עובר דרכי במילותיך...
        15/10/17 07:10:
      ארנה א. אכן. למילים יש כוח אדיר לספר סיפור עד לקרקעית, ולהדהד זיכרונות שנטמנו עמוק. ובאהבה סוגרים את הספר, אורזים ומאפסנים אותה, ומתאהבים בשנית. כי האהבה היא מעגליות שפורצת ומתממשת שוב ושוב.
        15/10/17 07:05:
      תכשיט. תודה יקירתי. כשהלב גלוי רגשית אז אין חשש לחשוף את שכבות הכאב, השתיקות והייאוש.
        15/10/17 07:04:
      מכבית- coach לכתיבה.יקירה. אנחו רודפים אחרי אהבה,והעצב רודף אותנו.קראתי את שירך "ניחומים לא יתקבלו", ואני חושבת שכשכותבים מהלב ניחוח האהבה, אווירת הכאב, ומרחב ההתרחשות האותנטי חודרים ללב הקוראים.
        14/10/17 20:05:
      אהבות באות והולכות. מילים נשארות. עוזרות לפרק את כאב האהבות הנשברות.
        14/10/17 18:56:
      את כותבת נפלא... גם כשזה עצוב.... חיבוק.....
      עצוב. (ואם בא לך הנה מהחוויה שלי., למשל ב http://stage.co.il/Stories/507614 )
        13/10/17 06:51:
      א ח א ב. זה כמו להיות חלק משונית אלמוגים ולהפוך לאלמוג מת, שמעליו טונות של אוקיינוס שחור.
        13/10/17 06:50:
      shimenben. על הסובלימציה: לספר זה להתפשט, להתערטל בגסות פורנוגרפית. לכן אני מלבישה את המילים.
        12/10/17 18:21:
      שיעור במיתות של אהבה
        12/10/17 17:29:
      שאני קורא עומדים לי על קצה המקלדת אינספור ציטוטים, אבל מיותר לצטט כי הלב לא נשמע להם... זמן כזה הוא זמן של עידון הנפש בדיוק כפי שעשית עם המילים...
        12/10/17 08:32:
      ד. צמרת. חיים נחמן ביאליק; הכניסיני תחת כנפך: "אומרים אהבה יש בעולם.. היה חלום אך גם הוא עבר.. מה זאת אהבה".
        12/10/17 07:34:
      יש בי אהבה והיא תנצח שר אריק איינשטיין
        9/10/17 18:40:
      באבא יאגה. כל פעם שאת מבקרת, עוד בפתח הדלת את מגישה לי זר פרחים ענק. תודה לך ענקית הלב.
        9/10/17 18:39:

      גילה, כמה יפים ונוגעים ללב צרופי המלים שלך. ניסיתי לבחור לי אחד שאני אוהבת במיוחד ולא הצלחתי, כולם אחרים, יפים, נוגעים כל כך. 

      אז אחזור עליהם, על כולם:
      אין בי חרטה, רק אכזבה בגודל אוקיינוס. כשהאהבה נגמרת השמיים נופלים לרצפה וכשחוצים את סף הבית הרגל פוגעת בכוכב. למדתי את מגדיר האהבה ושמעתי במרחב שבין הנשימה לנשיפה שלך שאני משוגעת. שיננתי שמש ומתי מיום ליום. לא רציתי שתדע ששברת את לבי, וניסיתי לשווא לכסות את השבר במילים. אתה עדיין איתי ולסתיו ריח של פיתוי, אבל החיים לימדו אותי שיעור במיתות של אהבה. שמעת אותי פעם בוכה בין ההתפוררות לסופיות. הצבעת על העפר ואמרת שלכל רגב אדמה יש נשמת חיים, שאני שרשים וכנפיים והורית באצבע על להקת חסידות נודדת בחלופת העונות. ואני הקשבתי לאדמה הזקנה שלחשה בחיוך תשוש שהיא שומעת עוף דורס ויַבָּשות זזות. בגן האבוד חולל געגוע נאחז באישוני הלב. עם בוא הגשם הראשון, הלכתי בצינה של הבקר, הלב שלי עיוור כמו חפרפרת לחפש את האהבה שהתעופפה כמו עננת יונים לבנות. תעזבי, תנדדי עם היַבָּשות אני אומרת

      ''

       


        9/10/17 18:26:
      HagitFriedlander. יקירתי. כשאני מספרת על האהבות, האכזבות, על הדרך ועל המיתות הקטנות בדרך - זו התרופה ללב.
        9/10/17 18:24:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. איש יקר ואהוב. אני מסניפה באהבה את מילותיך. בדמיוני אתה סוג של ציפור נדירה שנודדת מעל השבר הסורי אפריקאי שלי, שתמיד מגיעה עם ניחוח פרדסים, לאחר שהתבוננה בי מרחוק עונה שלמה. מעניין איך אני נראית ממרום מעופך- ילדה? זקנה? מחוברת? פרומה? מקריאת הלב היסודית שלך, מחכמתך ומהיותך עולם ומלואו נראה שעברת אתי את המסע ושמצאת את השביל הנכון כדי לפענח את הסימנים. אתה מפרק את היצירה למשפטים ולמילים ומגיש לי את פרשנותך על מצע קטיפה שמרגיש כמו חיבוק ללב. בעיניך כל משפט עשיר ומדויק, אולי על זה נאמר שהשלם עולה על סך חלקיו, גם אם כל חלק ענק בפני עצמו - ייתכן וזו סגולת הריפוי של השלם. ממרומי שנותינו- למרות ששנותיך צמחו מעלי, ואהבותינו אנחנו יודעים שלא שבים מאהבה שלמים, ולמרות זאת אנחנו לא בוחרים אחרת. עם בוא גשמי הברכה העיניים שלי הופכות לשלוליות, שלוליות של אהבה שמשתקפת בהן ציפור האדם שאני. אני יודעת שזה טבע החיים ולכן אני קופצת פנימה כי חוויתי אהבות שכדאי לחוות אותן שוב. כל ביקור שלך מדגיש את מרכז האני הפנימי הדינאמי שמשמעו הערך הפנימי, ושאין צורך בגירויים חיצוניים כדי לחוש שלמה. תודה. ומאחלת שהשנה תושיט יד לחלומות, שתלמד מהסימנים הקטנים של קדמתה, שתמצא שלווה ושהחיים יחבקו אותך.
        9/10/17 16:37:
      גילה יקרה אני קוראת את קורות ליבך...קורע לב..החיים מלמדים שיעור במיתות של אהבה... את מפלחת לי את הלב במילותיך...כתיבה יוצאת דופן כמו שרק את יודעת♥
      גילה היקרה- קורא את החיבור המדהים שלך בפעם השלישית, הרביעית והעשירית ולא מפסיק להתפעל מהסגנון ומהדימויים העמוקים והנפלאים שלך כמעט בכל שורה ! "הסתכלתי על האדמה" (הנפש הפנימית ? האינטואיציה ממעמקי הבטן ?) שבישרה לך כנראה על סוף סיפור האהבה הנוכחי-"שומעת עוף דורס ויבשות זזות". וכשאות האזהרה הפנימי נהפך למציאות כואבת, "יצאתי מהבית והרגל פגעה בכוכב"- כוכב האהבה הנכזבת שכבה ונפל? הכאב על האהבה שנשברה לא פשוט "מרגישה בליבי געגוע נאחז באישוני הלב "! איזה תיאור מתומצת אדיר ונוגע ! המוח אומר שנגמר וצריך להפנים את המציאות הכואבת ולהמשיך הלאה-"תנדדי עם היבשות" את אומרת לעצמך במצוות הקול הפנימי שלך ששמעת לפני שהכל נגמר! אולם, האדם אינו רובוט ואפילו לא מחשב על משוכלל ! מותר האדם- יש לו נפש ולב שלעיתים גוברים על קול ההיגיון ו"התבונה" –"ליבי עיוור כמו חפרפרת לחפש את האהבה" (הבאה?) כרגיל(לא מובן מאליו-אצלך כן !), תיאור ציורי מדהים, מזוקק, מבריק, נוגע ומרגש על אהבה גדולה שהיתה והלכה והלב שנשבר (אבל נזכור את מה שהבעש"ט אמר-"אין דבר שלם יותר מלב שבור !" כמה כואב-כמה נכון!) אבל גם על האיתות מהמוח הרציונאלי שיבוא היום ותתגברי ותאזרי כוחות לנדוד לחפש (ואינשאללה) למצוא אהבה חדשה ! כתבת כהרגלך, בכישרון -על המרטיט את נימי הלב והנשמה של הקורא ! אם הייתי פוליטיקאי נבחר הייתי מסכם ב"וואי, וואי, וואי" אולם אני לא פוליטיקאי ובטח לא נבחר-בסך הכל מנסה לנגב לך את דמעות האכזבה אותן ביטאת בצורה יוצאת דופן ! מגיע לך מחיאות כפיים אדירות ממעמקי הלב והנשמה-לא מפסיק להתפעל מהכישרון התיאורי הנדיר-תיאור המזיז יבשות "יבשות" ועוקר הרים גם הגבהים והקשים ביותר לטיפוס !וכמו שמסיימים ה"פרשנים החכמים" באולפן - "אסכם זאת כך" - שאפו ענק !! גילה היקרה, מאחל לך מכל הלב שכשליבך יתעורר מ"עיוורונו" ויתרפא והצלקת הכואבת תגליד , תשאירי את היבשת האבודה מאחוריך, תמצאי כוחות נפש לחצות אוקיאנוסים ותנדדי ליבשת חדשה ומבטיחה ואולי שם, תזכי למצוא אהבה חדשה, אמיתית וטהורה, סוחפת ונצחית ! תכלה שנה ו"קללותיה" כולל אהבה ישנה שהסתיימה בשבר ( תמיהה אישית- איזו אהבה אמיתית לא מסתיימת בשיברון לב?)- אינשאללה תחל שנה חדשה וברכותיה ושתביא לך על כנפיה גם בשורת אהבה חדשה ובכלל רק טוב ואושר ! (ולמרות ועל אף הכל ),מועדים לשמחה ולששון באמת !
        9/10/17 12:17:
      בדולח. הפואטיקה שלך מורידה חרישית גשם של טוב וחמלה. תאר לך שהכאב הוא כמו רסיס שתקוע בגוף. לא צריך להוציא אותו בכוח, עם הזמן הוא שוקע ומתמוסס בבשר, והוא עובר.
        9/10/17 12:14:
      יורם.אל-קמינו. אתה נשממי אמרתי לך את זה כבר?לעטוף ולהסתיר כולנו יודעים, אבל חשוב יותרלהתקלף ולחשוף את העצב המדמם, את הלב את הראש. זו ראשיתה של מערכת יחסים. חבל שאי אפשר למסור את הייאוש דרך חברת משלוחים.
        9/10/17 12:12:

      מרצ'לו קוף. ציפורים נודדות ויבשות זזות. וגם לנו יש נדודים פנימיים. יש עונה שאנחנו צריכים לפרוש כנף ולעוף.

        9/10/17 12:10:
      debie30. תודה יקירה. המשוררת דליה רביקוביץ' כתבה באופן מדויק חוויה שכשאני מאוהבת ד אלוהים ואני זוכה לרסיסי אהבה:"אדוני, אתה בכל העולם, בכל העולם ורק לא פה. ומלבד זה, אדוני, חיי נתונים בכפך".
        9/10/17 12:06:
      דוקטורלאה. הכי אני אוהבת בתגובות שלך שאת מדברת גם כמו הורה לילד שלו וגם כמו לבן אדם בוגר ושווה לך. וגם את האינסטינקט שלך להיות קשובה ולספר על מחשבותיך בפתיחות ולצחצח את האמונה שלי באמצעות השכלתנות והרגש שלך. פעם עשו ניסוי ביונים- חילקו אותן לשלוש קבוצות. קבוצה אחת קיבלה אוכל בשפע לאורל כל היממה, הן היו רגועות ומפוטמות. לקבוצה השנייה נתנו את כמות המזון הדרושה להן בזמנים קבועים, והן היו שבעות ורגועות. לקבוצה השלישית נתנו מזון בזמנים לא קבועים ובכמויות משתנות. הן נכנסו לאי שקט, חבטו את המקורים בסורגי הברזל של הכלוב וברצפה עד שנשבר להן המקור. וכשהגיע האוכל הן לא יכלו לאכול. ואם זה ככה גם באהבה אז הלך עלי.
        9/10/17 10:58:

      החיים הם לא מרבד של פרחים,

      ולא אחת הם דרך חתחתים.

      נתיבנו הם לא קלים

      ולעיתים הם כלים.

      לחיות עם העבר הכואב

      זה רק מכביד על הלב.

      מביטים תמיד בתקוה

      יש בעולם אהבה.

        9/10/17 10:38:
      הדרך המיוחדת שלך להגיד דברים. הנגיעות בכאב. הביקור בעומק האכזבה. מיוחדת. אמרתי כבר ?
        9/10/17 10:06:
      אם יבשות זזות ...גם לב יכול לשנות מיקום ונקודת מבט ....
        9/10/17 09:55:
      גילה, הכתיבה שלך- היכולת לצרף מלים ודימויים מעבירים את החוויה והרגשות במלא העוצמה.
        9/10/17 09:47:
      רק עתה זה הגיע אלי, מנפלאות הטכנולוגיה (המפגרת) של בית הקפה הזה. הרצון המיידי הוא לחבק ולומר את המלים הטובות, שישנן, שישנן עדייין. והשכל עושה מכך צחוק גמור. מה, הוא שואל, אינך יודעת שדברים כאלה באים וחוזרים ושבים והולכים. ורק הכאב נותר על מכונו, ממתין בקוצר רוח שיבוא מישהו ויגאל אותנו ממנו.ואל המישהו הזה אני מייחלת עבורך, ובמהרה. וחג שמח! אף על פי כן ולמרות הכל.
        9/10/17 09:33:
      סטאר*. אני קוראת וחושבת האם אמצא בטחון באהבה? שלווה? שלמות?
        9/10/17 09:32:
      השוטה על הגבעה. לפעמים כשמספרים לנו על מצוקה המספר צריך חיבוק, לא דרך פעולה (זה טקסט מציאותי-דמיוני ואני לא מבקשת חיבוק, רק שתדע). באהבה אנחנו הרבה פעמים נולדים ומתים, אבל נשארים בחיים.יתומי אהבה לא מתעקשים להיות שבויים באבלם. הם צריכים את הכוח לאסוף את עצמם אחרי שהם מתעוררים בלי אהבה, וכל פעולה קשה מאד. (אולי אתה זוכר איזו פעם שנצרבת לעומק מאהבה?!), אני בימים כאלו מקנאה בחתול הג'ינג'י שמנמנם בכתם שמש בחצר.
        9/10/17 09:24:
      n1free. תודה יקירה. לצערי כשנופלים לתוך בור אנחנו יכולים לאמוד את עמקו, אבל לא ניתן למדוד את עומק הבור שבלב. אבל אחרי שיוצאים מהבור צריך למצוא את הדרך ליישם את השיעורים של החיים ולא לשכוח להקשיב ללב.
        9/10/17 09:22:
      ואולי גם.. תודה. את מרחיבה את ספקטרום הצבעים שבלב שלי.
        9/10/17 09:21:
      kimchid. דימוי מאדויק בחרת.מפולת שלגים זה כוח ועצמה. לא תמיד אנחנו לוקחים את הכוח והעצמה וממשיכים הלאה, ואז קשה למנוע את אפקט כדור השלג.
        9/10/17 09:19:
      rossini. תודה. מתמסרת בשמחת לבי למחמאה שלך. בישול טעים זו שירת מופת. אתה ממלא סירים ברגש ואני את הדפים.אתה יודע, מלחם האהבה מכינים כריכים טעימים.
        9/10/17 09:17:
      עברתי רק כדי לראות. תודה נשמה יפה. לפעמים אני שוכחת שאפשר להיות כל כך עצובה, אבל כשפותחים את מגרות הרגש מבינים שבכל ציפייה קיים העצב.
        9/10/17 00:28:
      קוראת שוב
        8/10/17 22:59:

      אין ספק כשהלב נשבר
      העולם קורס.
      זה בדיוק הרגע לאסוף את השברים
      ולהתחיל מחדש.

        8/10/17 20:40:

      גילה, יקרה. את יודעת לכתוב את חכמת הלב וכאבו.

      את חשה וממחישה אותם לרוחב ולעומק.

      יש בך את יכולת הנפילה, ההתרסקות והאיסוף למקום חדש וטוב יותר. ❤

        8/10/17 20:40:
      להפוך עצוב ליפה... זו האמנות.
        8/10/17 20:22:
      וואו, זה ממש , אבל ממש avalanche
        8/10/17 17:49:

      לתרגם רגשות במילים זו גדולה.

      ואת גדולה באמת.

      מזמן לא קראתי משהו כל כך יפה. ועצוב.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין