כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    "מודה ועוזב ירוחם"

    0 תגובות   יום שני, 9/10/17, 16:41

    אומרים שנכון לדבר אל היקום, שהוא שומע, אני רוצה לספר לו אני רוצה את רוחו הגבית בשינוי מיוחל ומקווה שאניכמהה לו. לפני מיספר שנים הגיע אלי לקליניקה בחור ידעתי לעצמי בתחושתי האישית בלבד שהוא אחי התאום הרוחני. מה הוא חשב לעולם לא אדע. הוא המשיך לבוא במשך חצי שנה, עד שהחלטתי שאני לא רוצה לקחת מאחי התאום הרוחני כסף אני רוצה שהוא ילמד אותי תחום שבו הוא עסק הקשור לתורות החוכמה. והיה לנו הסכם אני אלמד אותו והוא ילמד אותי. אמרתי לו שברגע שירצה יוכל לצאת וגם אני לצאת מההסכם. אך היה זה הסכם חתום בדם לפחות מבחינתי. לא יכולתי להניח. הוא נסע והתנת וכשחזר ניפגשנו עוד פעמיים והוא ביקש לצאת מההסכם. ניפגעתי הרגשתי כמו שמרגיש תאום שמקרע מאחיו. אבל לא יכולתי להגיד דבר. זאת הייתה זכותו המלאה. עבור מיספר חודשים ומאוד ביקשתי שנתראה. הפצרתי וניפגשנו רק כדי לשמוע שוב את החלטתו הנחושה. לא יווצר כאן קשר הוא היה צעיר מימני  בלא מעט שנים וזאת הייתה זכותו המלאה גם אם לא היה צעיר מימני. הוא הלך שוב. משהו בי לא יכל לוותר לא הסכים לוותר. והמשכתי לכתוב לו ולשלוח מוסיקה. מחשבות ורעיונות באי מייל. קיבלתי תשובה חד משמעית שזהו. 

    והמשכתי.

    למה?

    אני כותבת לך יקום כי עד היום - עברו כבר שש שנים  - אני ממשיכה לכתוב לתאום הרוחני שלי להרגשתי. ולא מפסיקה לא מצליחה ללהפסיק. וזה מכאיב לי. מכאיב לי כי זה מכאיב לא לקבל תשובה ולהרגיש דחוי. זה מכאיב לי כי אני לא מוכנה חקבל סירוב ומציקה. זה מכאיב לי כי אני מטרידה אדם שביקש לא להיות מוטרד. מנחמת את עצמי שהוא יכול לחסום או למחוק או לא לקרוא. אבל זה נחמה לעניים. אני רוצה להיות מסוגלת להפסיק ולא מצליחה. וכך עוברות השנים ומיליון מילים ניכתבו ולא זכו לתשובה. ואין בי כעס ולא רחמים אצמיים אני לא רוצה להרגיש לו מיזה ולא מיזה. והמיכתבים נערמים והשתיקה רועמת. ואני מהויישת בעצמי שלא מצליחה להתנתק ולהפסיק. וכול פעם מחליטה שזהו וכל פעם נכשלת וחוזרת. עד שלפני חודש ערב ראש השנה, כל כך רציתי מענה התייחסות שדמיינתי שאני אכן שומעת שהוא עונה לי ממש אני כותבת והוא שר לי חזרה דרך חלון גבוה המילים שלו מטובלות בתוך מוסיקה של מנטרות בודהיסטיות. ואני משוחחת איתו. והוא אומר לי שחיכה לי שרצה שאחזור הוא אמר לי לילה טוב לפני שהלכתי לישון ובוקר טוב שקמתי ואני, יקום הייתי האדם הכי מאושר בעולם . נאהבת על ידי תאומי הרוחני. לא ראיתי אותו רק שמעתי, או לפחות כך חשבתי .... עד שהבנתי יקום עד שהבנתחי שלא מיני ולא מקצתיי, אלה רק התקף פסיכוטי רק. והוא יושב לו על תאומי הרוחני אלה על טראומה קשה ומעליה פוסט טראומה והתמודדויות של שנים אבל טריגר ועוד אחד והכול בער ותסס והפיל עמוק לקרשים. ונפלתי וקמתי והתייצבתי. והמשכתי. לכתוב. יקום. המשכתי. ומדיטציות ושינונים וריצות בוקר ונסיונות אינסופיים להפסיק להכאיב ולפגוע בעצמי כי שנים ואין מענה וכול פעם מחדש צריבה וכאילו התמכרתי לצריבה.

     וכותבת לך יקום כי אומרים שאם כותבים זה מתנקה. וזה עובר. וזה ניגמר. ואני רוצה יוצר מהכול להפסיק להכאיב לעצמי ולהפסיק להטריד אדם שלא רוצב וביקש שלו להיות מוטרד. ושש שנים אני כותבת וחמש שנים לא מקבלת תשובה. וממשיכה.

    ואולי עכשיו יקום. אולי עכשיו שכתבתי אליך וביקשתי לעזרתך ומבקשת שתאומי הרוחני האמיתי שרוצה ומאמין ומוכן ומסוגל ונכון ומתואם ומסתנכרן אחרי עשר שנים של בדידות ונפילה וקימה וטירוף וחזרה. יקום אולי עכשיו. והגיע הזמן. להיגמל ולעמוד על שתי רגלים ולבקש ולקבל את ההדר הנכון. הוא שהוא האמתשלי.

     

    "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה היום"

    ואומרים שעד סוף סוכות עדיין השערים פתוחים.

    מבקשת.

    אהבה נכונה.

    מחילה לעצמי.

    הגנה.

    חמלה.

     

    תוצאת תמונה עבור נר דולק

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין