כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    הבלוג - הפסאדה

    11 תגובות   יום שישי , 13/10/17, 01:10

    לא מזמן רפרפתי בבלוג של אחת כאן בקפה. פרופיל אנונימי שמתפרסם לאורך כמה שנים ומכיל עשרות רבות של  פוסטים. כל הפוסטים מתוייגים תחת "תכנים אישיים" והנושא המרכזי שבהם הוא, איך לא, עניינים שבינה לבינו.

    געגועים וכמיהות וחלומות ומלמלה ופנייה ישירה לאהוב ורצון לחיבוק ואהבה בלב וארסנל שלם של דימויים ומלל ניחוח שמציירים בפני הקורא דמות רכה ואוהבת. אישה שרק מחכה לאהובה שנעלם/לא נמצא/לא קיים.

     

    אין חדש בתכנים הללו. נשים רבות כותבות את תוככי ליבן, חלקן בצורה יפה, חלקן בצורה אמורפית וחלקן כלל לא מעניינות.

    תוך כדי רפרפוף בפוסטים של אותה אחת, שמתי לב שהטקסט מוכר לי. בתחילה חשבתי שאני הוזה אך בבחינה מדוקדקת ראיתי שאני לא טועה. הפוסטים אכן חוזרים על עצמם מידי כמה חודשים.

    דבר כזה לא ראיתי מעולם.

    ניסיתי לחשוב עם עצמי מה יכול להביא אישה אנונימית לפרסם את אותו הטקטס שוב ושוב. העליתי בראשי כמה השערות ובכדי לבסס אותן, שלחתי לה מייל בפרטי עם הרשמים שלי.

    תשובתה לא אחרה לבוא, כולה שוצפת וזועפת ויורקת קיטונות של ארס, זלזול ובוטות.

    בנוסף שמתי לב שהיא חסמה אותי, אז בתמורה חסמתי גם אותה.

     

    אבל העניין ביני ובינה איננו הסיפור כלל וכלל.

     

    מה שאותי מעניין הוא האני האמיתי.

    עשרות רבות של פוסטים בהם הציגה לעולם דמות מסויימת. יצרה פסאדה מרשימה של אישה רגישה שמונעת על ידי האהבה והרצון לחיבוק.

    אך מייל קצר של שלוש שורות, גירד ממנה בקלות את השיריון המזוייף ובאחת היא חשפה את האני האמיתי שלה. את האישה הרעה והמרשעת חסרת סבלנות שהיא. עוקצנית ואלימה שמגיבה בחוסר פרופורציות ובבוטות יתר.

     

    המרחק בין הפסאדה של הדמות האנונימית ובין האישה האמיתית ששלחה לי מייל הוא עצום. כמו נגעתי בסיכה בבלון נפוח שרק חיכה להתפוצץ. הרי ברור שלא עליי אישית יצא כעסה. אני רק פתחתי עבורה סדק והיא התנפלה עליו במפל של קיטונות.

    שנים רבות היא מספרת לעצמה סיפורים, מחכה לאיזה משיח או חלום או משהו, והיא לא תרשה לאף אחד לנפץ לה את זה. כמו לביאה היא תדבק באמת שלה ובצדקתה הנצחית ושרק יעז מישהו להיכנס לטריטוריה שלה.

    וספינת הבדידות שטה ומתרחקת לה באופק. מתנתקת מהעולם האמיתי. ומזל שיש את הבלוג שאפשר למרר בבכי על החלומות שנגוזים אט אט.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/17 11:57:

      כתבת מצויין. הצלחת לקרוא קצת מעבר ובקעת את הסיפור שהיא מנסה לספר - זה שיגע אותה!
      זה בעיקר עצוב - אנשים שמחפשים ומחפשים ולא מוצאים ובמקום להסתכל לתוך עצמם ולנסות להבין את הבעיה עסוקים בהאשמות. 

      ה"אני" הוירטואלי מאפשר לייצר דמויות דמיוניות ככל העולה על הרוח. 

        16/10/17 11:05:

      לא מכירה אותך או אותה ולא יודעת מה היה באינטרקציה ביניכם, אז יכול להיות שאני טועה. אבל רק לפי מה שאתה מתאר כאן - אני לא בטוחה שהמסקנה שלך מדוייקת שהתכנים שלה הם רק פסאדה ושיש "אני אמיתי" שלה שהוא נקמני ומרושע. לכולנו זה יכול לקרות ברגע מסויים או בנסיבות מסויימות שתצא מאיתנו תגובה לא פרופורציונלית לאחרים (האם מעולם לא היית גס רוח כלפי מישהו בכביש למשל?), ולכולנו יש נקודות רגישות שיכולות להקפיץ אותנו פתאום ולהוציא מאיתנו משהו שפחות אופייני לנו בדרך כלל. וזה לא הופך את שאר ההתנהלות שלנו בעולם להעמדת פנים מזוייפת. 

      יכול להיות שהיה לה יום קשה במיוחד באותו יום, ויכול להיות גם שאם ניגשת לשיחה איתה מתוך ניסיון לנתח אותה ללא שהתבקשת, ובאופן שאולי קצת מבקר אותה, אולי היא חוותה זאת כחודרנות או תקיפה וזה הכאיב לה. נכון שאפשר להגיב לכאב בכל מיני דרכים, ואולי באמת היא אישה קצת פגועה שאין לה הרבה כוחות או סבלנות כדי להגיב באורך רוח. אבל זה עדיין לא אומר שהיא מעמידה פנים של נפש יפה בעוד שלמעשה האני האמיתי שלה נגלה לך בכיעורו באותה שיחה.

        16/10/17 10:21:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2017-10-16 00:36:52

      יש מטרילים בלי סוף. משני המינים כמובן... ויש סיפורים הזויים הרבה יותר מזה.

      את עושה לי חשק לפתוח פרופיל אנונימי בדמות של אישה מסתורית עם תמונת פרופיל מפתה. אני אמצא כבר תכנים אישיים/מפתים. ייצאו סיפורים הזויים טובים מזה? צוחק

      יש מטרילים בלי סוף. משני המינים כמובן... ויש סיפורים הזויים הרבה יותר מזה.
        14/10/17 10:25:
      נדמה לי, שהייתי יכולה לכתוב סיפור המשך לבלוג הזה... :) בכל מקרה, המעבר מהעולם הוירטואלי לעולם האמיתי תלוי רק בהקשה על המקלדת, כל כך פשוט וכל כך לא..
        14/10/17 00:00:

      צטט: עברתי רק כדי לראות 2017-10-13 18:28:08

      כל עוד היא לא פוגעת בך או באחרים, זכותה להיות אנונימית לכתוב תכנים ככל העולה על רוחה. ומכיון שאתה לא כותב כאן מה בעצם כתבת לה (ולמה בעצם?) ה "מסקנה" שאתה מביא אותנו כאן אליה, לטעמי לוקה.

      זה לא העניין מה כתבתי לה וזה לא משנה (אם כי אני מבין שזה מסקרן). הסיפור הוא הפער הגדול בין הפסאדה היפה כלפי חוץ והכיעור שפרץ החוצה כשסדק קטן נבקע בחומה. 

      מלל יפה לא מכסה על נפש פצועה, ארסית ונקמנית. 

      כל עוד היא לא פוגעת בך או באחרים, זכותה להיות אנונימית לכתוב תכנים ככל העולה על רוחה. ומכיון שאתה לא כותב כאן מה בעצם כתבת לה (ולמה בעצם?) ה "מסקנה" שאתה מביא אותנו כאן אליה, לטעמי לוקה.
        13/10/17 13:38:

      תודה על ההתייחסות.

      לגבי היותי נסבל או בלתי נסבל, זה באמת תלוי איפה אני "תופס" את האדם באותו רגע.

      הסיפור שאני ממציא לעצמי בראש יכול להיות קשור למציאות, אך לא חייב.

      ה"בלתי נסבל" יכול להגיע מהשיקוף שאני עושה לצד השני. לפעמים אני מצליח להוציא את איזשהו גרעין של אמת כואבת וזה בלתי נסבל ובלתי נסלח. ולפעמים המחשבה שלי לא רלוונטית עד כדי כך שזה בסלתי נסבל.

       

      לגבי הכרטיסים האנונימיים. דווקא האנונימיות מאפשרת לאדם להתבטא בצורה חופשית שלא היה מעז להתבטא תחת שמו האמיתי. האנונימיות מאפשרת לכותב/ת לרחף בעולם מקבילים ודימיוניים, לעולם הפנטזיה. וחס וחלילה שמישהו יבוא ויוציא הקשר לחיים האמיתיים.

      שם, על הענן הגבוה, נמצאים החיים כפי שהוא והיא רוצים לחיות. ממלכה קסומה של אהבה ושפע ללא ריבים מטופשים וללא קניות, בישולים, נקיונות וסידורים לקראת שבת. ללא מקל ספונז'ה וללא מחבט. בלי סנדוייצ'ים בבוקר ובלי עמידה בתור לרופא. בלי דאגות ובעיקר בלי חרדות. ענן בהיר של חלומות המשייט מעל הבוץ התובעני של החיים.

        13/10/17 13:13:
      מסכימה עם גילה - הרשומה הזו, מבחינת הכתיבה, מבחינת צורת החשיבה שלך, פשוט ללקק את האצבעות. ולא משנה מה תעשה, תמיד ימצאו כאלה שלא יתחברו אליך, לא יחבבו, ואף יחשבו שאתה בלתי נסבל.
        13/10/17 08:23:
      אני ממש קיצונית ואין לי שום כבוד והערכה לבלוגים אנונימיים . אוהבת שאדם לוקח אחריות על חייו . מסתכל לאמת בעיניים . היא לא היחידה שמעצבנת . יש כאן גם אשה שכל הזמן כותבת תכנים מיניים משעממים שמבזים אותה . יש לה עשרות כרטיסים והיא מככבת את עצמה בכרטיסים אנונימיים . בקטגוריית "תמונות" היא משתלטת על הגלריה ומציגה לראווה רגליים כפות רגליים כפות ידיים ונעליים כעורות למדי . דיי זה נמאס איך מנהלת האתר מאפשרת השתלטות על גלריית תמונות . אם תעקוב אחרי הגלריה מיד תבין על מי אני כותבת . בנוסף , בהזדמנות זו , רציתי לציין שיש כאן כמה נשים זקנות ומשעממות למוות שכל פוסט שלהן מביא להן איזה מאה כוכבים ותגובות רדודות ללא עומק והן חיות בסרט מציגות לראווה רק תמונות מגיל 16 . ואני שואלת מדוע הן לא מעלות תמונות מזיקנתן האם זיקנתן איננה מכבדת אותן ??? נקודה למחשבה .
        13/10/17 07:14:
      מתפעלת מיכולת הכתיבה המרשימה שלך, טענה הסבר הוכחה ומסקנה ברובד לשוני גבוה ומזוקק.כמעט מדע מדויק. עם זאת אתה בטח יודע שהמסר של הדברים חשוב לא פחות מהניסוח, שיש אנשים שהרמה הרגשית שלהם לא מאפשרת להם להתמודד עם הפרעות למציאות שהם שואפים אליה, ואני יכולה להבין למה היא מצאה אותך בלתי נסבל.

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין