הכותרת הראשית ב-"הארץ" היום עוסקת בהרשעתו של זדורוב, שבעיני היא ריכוז כל הרעות החולות שאוכלות את ישראל. עברתי בכל יתר העיתונים הישראלים וגיליתי, שאין על כך מילה. לעומת זאת עוסקים בהם בזוטות כמו המעשה היחצ"ני המבחיל של ניקול ראיידמן - תרומתה של 2000 שקל לאחת המפגינות הנכות מול שערי בית ראש הממשלה ברח' בלפור בירושלים.

בידיעה הראשית ב"הארץ" מופיעה עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, עדות שמטילה ספק בהרשעתו של זדורוב על רצח תאיר ראדה. מסתבר שיש חשש שאדם חף מפשע יושב בכלא על רצח. והרי כל מערכות המשפט בעולם החופשי מבוססות על הכלל החשוב ביותר: בכלא לא יישב מורשע חף מפשע. שום מעשה של בן אנוש אינו יכול להיות חף מטעויות. זה נכון גם ביחס למערכת אכיפת החוק הישראלית. אך פירוט ההליך המשפטי שבו הורשע זדורוב מכיל את עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית שהתובעת במשפת הסתירה מבית המשפט את עדותו המטילה ספק באשמתו של זדורוב ופנייתו של הרופא אל מבקר הפרקליטות בעניין והחלטת המבקר לא  להתחשב בה, שאושרה על ידי בית המשפט העליון, נסמכת על כלל משפטי שמבקר מערכת כלשהי אינו יכול ליזום התערבות לתיקון טעות, אלא אם כן "מישהו" התלונן בעניין. ומי שמתעניין בפרטים רצוי שיקרא היטב את הידיעה הנ"ל בעיתון "הארץ", ויתרשם בעצמו.

אני, שקראתי את הידיעה בעיון השתכנעתי שכל הרעות החולות בחברה הישראלית נובעת מדרך ההתנהלות של משפט זדורוב, ושאפילו בית המשפט העליון אינו מוצא בה פגם, למרות שהוא קיים בה לעניות דעתי וקיומו שם זועק לשמיים. את העניין הזה כינה אפרים קישון, עליו השלום, לפני שנים רבות (ויש להודות, כן - במידה של חיבה מסוימת - לא מובנת לי) "הפרטצ'יות הישראלית." 

הגיע הזמן, אחרי 70 שנות קיום, שישראל תיפטר מהפרטצ'יות, שהייתה חביבה בעיני אפרים קישון.