כותרות TheMarker >
    ';

    Flower Power

    אני וגם לעיתים מלחמתי בדימויים ובקלישאות.
    מדי פעם אכתוב ביקורות בגוֹנזוֹאִית ואעלה ציטוטים נבחרים למען הקוּלטוּרה.

    0

    לכתוב

    18 תגובות   יום חמישי, 19/10/17, 08:55

    לקראת תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה הצצתי בידיעון של מדעי הרוח, למרות שסיימתי כבר את חובות השמיעה שלי והגעתי לחלק הקשה ביותר של כתיבת עבודת גמר ופנייה למרצים שיסכימו לקבל אותי - שעם חלק רבתי כי יש לי בעיה של שליטה בכעס והתפרצויות זעם... וחלק מהם סתם דוש באגס מגעילים. 

    באוניברסיטה למדתי פעמיים, פעם אחת בגיל 22 כמו כולם, הגעתי מעיר רחוקה בדרום לחוג לכלכלה בתל-אביב והייתי בהלם מוחלט! גדלתי בשיכון רכבת בשכונה פשוטה, לא נחשפתי מעולם לאנשים עשירים, לא ראיתי מכוניות יקרות, ההורים שלי מעולם לא יצאו לבית-קפה או מסעדה. לא נהניתי מן הלימודים וגם לא הצלחתי בהם כל-כך, רציתי ללמוד קולנוע אבל בגלל רגשי נחיתות החלטתי להוכיח לכולם שאלמד בחוג יוקרתי. גם בן זוג לא מצאתי, גרוע יותר, היה לי חבר שגרנו יחד והוא היה סטודנט מצטיין שכבר אז היה לו אוטו מהעבודה ומשכורת גבוהה אבל היה ברור שזה סתם. כשנגמרו הלימודים נפרדנו.

    אחר-כך המשיכו החיים, עבודות, חיפוש אחר זוגיות, מעברי דירה אינסופיים, חיי לילה תלאביביים עד שסוף סוף הצלחתי להתחתן ולהקים משפחה אחרי שנים רבות שבהן עסקתי בעיקר בחיפוש. חיפוש עבודה, דירה, בן-זוג, שנים נוראיות של סטטוס נמוך במיוחד של רווקה ומובטלת בעוד שכולם היו עסוקים בצבירה. צבירת כסף, ילדים, טיולים לחו"ל. כנראה שחיפוש הוא ההיפך של צבירה.

    איך שהילדים שלי גדלו קצת חזרתי ללימודים, הפעם למדעי הרוח, חשבתי שיהיה כיף וקל אבל כבר הגעתי מבוגרת ונשים מבוגרות לא נחשבות כבר, לא בהוליווד, לא בשוק העבודה ולא באוניברסיטה. הרבה פעמים כשהשתתפתי בסמינר, וזו חובה להשתתף, שמתי לב שלא מקשיבים לי בכלל אז נאלצתי להשחיז מילים ולהיות מרגיזה ופרובוקטיבית בבקורתיות וככה יצא לי שם של משוגעת.

    כרגיל. 

    אתמול בערב, קראתי על קפקא ואחר-כך את קפקא ופתאום הבנתי שהדבר היחיד שנשאר לי זה לכתוב. לכתוב באמת, לא בלוג, לא עבודת סמינר אלא מה שאני מפחדת ממנו, את האמת. לכתוב בשפה שלי שהיא לא שפת-אם. דלז וגואטרי אומרים שזה טוב לגמגם בשפה אחרת, שזו כתיבה עוצמתית, אז קדימה אני והתחביר המהופך שלי, אני והשפה המתורגמת שבפי.

     

    לילה אחד, לא מזמן חלמתי שאני לא יכולה לדבר ואז אני מוציאה מן הפה לשון גדולה וקשה, כמו סטייק מבושל מדי. התת מודע הוא הסופר הכי טוב שיש, מעולם לא הייתי מגיע לדימוי כזה על ידי מחשבה, אבל התת-מודע רואה מושגים בתמונות ואת הביטוי "שפה קשה" או "לשון קשה" הוא הפך לסטייק קשה שאי אפשר לבלוע וגם לא לדבר. אחרי שאני מוציאה את הנתח הזה מהפה, בחלום, אני יכולה לנשום ולדבר. אולי אלה המילים שהצטברו בפה ונקרשו, הפכו קשות.

    לכתוב.

    ושכל החארות הללו מן האקדמיה ינתחו את מה שכתבתי אחר-כך בסמינרים המשמימים שלהם ושחותמות יושמו על ידי מזכירות חוג נרגנות על עבודות שיגישו עליי.

    זו האופציה היחידה.

    רק לכתוב.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/17 16:17:

      צטט: sari10 2017-10-27 14:17:04

      נוגע ללב. וכזו פתיחות....
      בהצלחה בכתיבה. יש לך את זה חיוך

       

       

      תודה שרי :)

        27/10/17 14:17:

      נוגע ללב. וכזו פתיחות....
      בהצלחה בכתיבה. יש לך את זה חיוך

        27/10/17 11:45:

      צטט: באבא יאגה 2017-10-26 22:06:37

      אז קדימה, שחררי תת מודע, כתבי. בהצלחה

       

      תודה, זה דימוי יפה לשחרר תת מודע, אני אוהבת

        26/10/17 22:06:
      אז קדימה, שחררי תת מודע, כתבי. בהצלחה
        22/10/17 20:42:

      צטט: P65 2017-10-22 17:54:06

      סחתיין על הפתיחות ... נוגע. לכתוב זה משחרר ונראה שאת טובה בזה, כותבת יפה וחד. בהצלחה

       

      תודה, לכתוב אמיתי זה הכי משחרר וטוב.

        22/10/17 17:54:
      סחתיין על הפתיחות ... נוגע. לכתוב זה משחרר ונראה שאת טובה בזה, כותבת יפה וחד. בהצלחה
        22/10/17 17:38:

      צטט: א ח א ב 2017-10-21 20:03:00

      לכתוב זה טוב. מתעל אנרגיות מסוכנות למקומות חיוביים. בחוג כתיבה יוצרת בו השתתפתי לפני כמה שנים הייתה כותבת שהגיעה לשם בהמלצה של הפסיכולוגית שלה.

       

      הלכתי כבר ל-3 חוגים כאלה, אחד של תואר שני בספרות בכולם רבתי עם המנחה, קשה לי לקבל סמכות

      אצלי הכתיבה הורסת אותי, מוציאה ממני דמות אחרת ממה שאני ואני לא יכולה אחרי הכתיבה ללכת להשתכר כמו אלתרמן או בוקובסקי או מרגריט דיראס או המינגווי ולא שאני חשה את עצמי שווה להם, רק מבינה את ההרס שבכתיבה וכמה האלכוהול יכול לעזור...

        22/10/17 17:35:

      צטט: זונות פוליטיות 2017-10-21 16:41:25

       

      ברוטוס:    מעניינתותי מאד השאלה מהי שפת ה M של M החיטה, שתמיד חשבתי שהיא עברית

       

       

      נטוס:       הוציאי נא את הסטייק מן הפה ושלחי את אמירתך בלי כחל ושרק אל העולם האקדמי ששופט כתיבה על פי הכתוב ולא על פי הכותבת/ת, כך אני מקווה בתמימות משו

       

       

      ..

      כתבתי לכם מהי שפת האם שלי :)

      מות המחבר? רק אצל רולן בארת', היום בעידן של הרשת כולם רוצים לדעתי מי הכותב, להיכנס לפייסבוק שלו

        21/10/17 20:03:
      לכתוב זה טוב. מתעל אנרגיות מסוכנות למקומות חיוביים. בחוג כתיבה יוצרת בו השתתפתי לפני כמה שנים הייתה כותבת שהגיעה לשם בהמלצה של הפסיכולוגית שלה.
        21/10/17 16:41:

       

      ברוטוס:    מעניינתותי מאד השאלה מהי שפת ה M של M החיטה, שתמיד חשבתי שהיא עברית

       

       

      נטוס:       הוציאי נא את הסטייק מן הפה ושלחי את אמירתך בלי כחל ושרק אל העולם האקדמי ששופט כתיבה על פי הכתוב ולא על פי הכותבת/ת, כך אני מקווה בתמימות משו

       

       

      ..

        20/10/17 19:46:

      צטט: n1free 2017-10-20 13:43:57

      בקיצור נמרץ, בלשוני הדלה: קדימה. בהצלחה!

       

      כן, קדימה היא מילה חשובה, בדיוק חשבתי עליה, לא להסתכל אחורה כל הזמן, תודה.

        20/10/17 19:45:

      צטט: גילהסטחי 2017-10-20 13:20:48

      את מאד מסקרנת, עשירה ועמוקה. אתייחס לכמה נקודות: את כל המטרות שלך מימשת, בדרך ובקצב שלך, אבל הגעת למקום שסימנת. החיפוש - בעיניי זה להמציא את עצמנו מחדש, אין בכך רע ואין צורך להשוות עצמנו לאחרים. ולכתיבה - מילים דומות לערמה של אורז, צריך לברור אותן אחת אחת. בעיניי יש לך כישרון שנינות ויכולת דיוק, כך שאין ספק בעיניי שקבלת חיבוק מהמוזות.

       

      תודה רבה, אני גם חושבת שחיפוש הרבה יותר מעניין מצבירה, בחיפוש יש התקדמות, תנועה בצבירה - אין.

      כשקוראים הרבה ספרים לא מרגישים צבירה אלא להיפך, עוד רצון לקרוא ולדעת ולפעמים גם לכתוב.

        20/10/17 19:43:

      צטט: ד. צמרת 2017-10-20 09:00:02

      האוניברסיטאות בישראל הינן בעצם בצפר תיכון כיתה י"ג והיום אפח'ד אינו זקוק לתואר.

       

      היום הם בוכים שאין סטודנטים, אבל הם מוסד כל-כך מסורבל, לא מסביר פנים שקשה להבין איך בכלל יש עדיין סטודנטים.

        20/10/17 19:41:

      צטט: דאגניט. 2017-10-19 23:46:08

      כן, תכתבי, עושה רושם שיש לך גם את החוויות וגם את התובנות. קצת הזכרת לי כאן את עצמי, את ה"רומן" הארוך והמסובך שניהלתי עם האוניברסיטה בזמנו. מאוד מעניין לקרוא אותך, את כותבת "בגובה העיניים", בלי להתחכם, וגם לזה אני מאוד מתחברת.

       

      תודה יקירה, אני אוהבת את האמת, את מה שיש, להתחכם זה כמו להוסיף תוספות שמסתירות, להתפתל

      אני גם לא אוהבת כתיבה "שנונה", חדה, עוקצנית היא מדכאת אותי.

        20/10/17 13:43:
      בקיצור נמרץ, בלשוני הדלה: קדימה. בהצלחה!
        20/10/17 13:20:
      את מאד מסקרנת, עשירה ועמוקה. אתייחס לכמה נקודות: את כל המטרות שלך מימשת, בדרך ובקצב שלך, אבל הגעת למקום שסימנת. החיפוש - בעיניי זה להמציא את עצמנו מחדש, אין בכך רע ואין צורך להשוות עצמנו לאחרים. ולכתיבה - מילים דומות לערמה של אורז, צריך לברור אותן אחת אחת. בעיניי יש לך כישרון שנינות ויכולת דיוק, כך שאין ספק בעיניי שקבלת חיבוק מהמוזות.
        20/10/17 09:00:
      האוניברסיטאות בישראל הינן בעצם בצפר תיכון כיתה י"ג והיום אפח'ד אינו זקוק לתואר.
        19/10/17 23:46:
      כן, תכתבי, עושה רושם שיש לך גם את החוויות וגם את התובנות. קצת הזכרת לי כאן את עצמי, את ה"רומן" הארוך והמסובך שניהלתי עם האוניברסיטה בזמנו. מאוד מעניין לקרוא אותך, את כותבת "בגובה העיניים", בלי להתחכם, וגם לזה אני מאוד מתחברת.

      פרופיל

      אם החיטה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין