מזדהה עם מה שכתבת מלבד דבר אחד 'אחר במקומו', אין לתפיסתי דבר כזה ילד במקום ילד או אדם במקום אדם.

ממש כך, בטח שאת צודקת.

כאב על אובדן ילד לעולם, לא ימחה. ולכן אין נזקקים למנהגי אבלות לאורך זמן. ההנחה היא גם שאובדן של ילד צריך להשאיר מקום לתקוה חדשה. לא להכנס למנהגי אבלות, אלא לעשות להתחדשות.

לפני שש עשרה שנים אבדה חברה טובה שלי, את בנה בן ה 16 בתאונת דרכים. ילד מופלא, שאני חושב עליו פעמים רבות רבות עדין, במהלך השנה. לוותי אותו מגיל 4, עקבתי אחר כל תהליכי גדילתו והנחת הרבה שהעניק להוריו ולסביבתו.

ברגע אחד נגדע עולם ומלואו.

הגדולה של הוריו היתה להספיק ולהוליד אחר במקומו. על בסיס ההנחה שיש להתחדש ...

האבל לא עוזב את ההורים לשעה קלה אחת, אבל מאידך יש גם שמחה גדולה

אובדן של הורים בא לסכם את החלק של החיים שהצאצאים מכירים וזוכרים, להם יש רק לזכור ולא לשכוח, וכך גם להתאבל על מה שלא יבוא מחדש לעולם. אין עוד אבא ואמא, למי שאבד אותם בחייו.

אין כפרה, מחילה, תרופה, לכאב של אובדן שמפר את האיזון שבטבע, ואת הסדר של הבריאה.

תודה

חשבתי אתמול על הלכות אבלות, שנוהגים 12 חודשים על הורה שנפטר ורק שלושים יום על ילד, ותהיתי אם ההלכה נקבעה רק מטעמי כיבוד אב ואם או שהיה ברור לפוסקים שאין צורך לקבוע שנה כי האבל על הילד נמשך כל החיים ולא מתקהה אחרי זמן מה מטיבם של החיים שהורים נפטרים מהעולם לפני ילדיהם(בדרך הטבע)

בינתיים שיהיה שבוע טוב.

איזה כתיבה מופלאה.

חבל שצריך אסונות נוראיים כמו זה שעבר עלינו בסוף השבוע האחרון כדי להדגיש גם עבורך את המקורות... ואפילו את השייכות.. אבל טוב לך שאת מצליחה לזהות את השיוך הזה. בזה תפארתך בזה תפארתנו...

כמו שאמרת, העידית שבבני הנוער...

בשעה הזו נחזיק ידים בתקוה ובתפילה, למשפחות ששכלו את היקירים להם. ונתפלל שלא יוסיפו עוד דאבה.

אהבתי את הכתיבה שלך.... כשאת כותבת מהבטן זה יוצא מופלא.

תודה על המידע

צערכם-צערי

לא גדלנו באותה קהילה ועל ישיבת מרכז הרב אני למדה רק

מכתבות העיתון ומהפוסט שלך, ועדיין...עשית לימחנק בגרון

עצוב ומרגש.

קראתי את דברייך והתרגשתי מאוד.

יש לי תחושה שהעם נמצא בחוסר אונים, הרי לא בשביל זה יצרנו מדינה? כדי להיפטר מחוסר האונים שהיה קיים כשלא היתה לנו מולדת ויכלו לנו...

שאלה שנובעת מכאב עמוק למתרחש..

אכן

יד אחים לכם שלוחה.....

אני קורא את מה שכתבת ואני מזדהה עם כל מילה.

אני נזכר בתקופה שלפני הצבא שהתלבטתי האם ללכת לישיבת הסדר או לא ..

"מרכז הרב" עוררה יראה אצלנו כמו המובחרת שבסיירות.. לא בטוח שתתקבל.. לא בטוח שתשרוד.

נחרדתי אתמול מהפיגוע.. נחרדתי מהשנאה שמובילה לרצח של חפים מפשע.. במקום כזה שאנשים לומדים בו איך להיות בני אדם יותר טובים.

ובקשר לשאלתך.. אף פעם לא באמת עוזבים..

מתרגלים לנוחות של החיים החילונים.. אבל תמיד מתגעגעים לתמימות של אז.

אני יכול להגיד לך שכל פעם שאני רואה חולצת תנועה של בנ"ע עולה לי מיד חיוך על הפנים וגעגוע.

שימי.