היי אז, בנובמבר השנה חגגתי יומולדת. חבריי לא רצו "עוד מסעדה".  חשבו ועשו לי הפתעה.

שישי על הבוקר יצאנו ברכב עמוס צפונה.

אחרי עצירת קפה, עוגיות, מכתבים וצילומים המשכנו למעלה, לגלבוע, שם המתינו כמה אנשי "רוח" וסידרו יפה יפה את מצנחי הרחיפה הצבעוניים שלהם. אחד מהם היה שלי.

אכן הפתעה מקורית ומתאימה לי.

הסתכלתי סביב כדי לבדוק מיהו המדריך שלי, שלפחות שם למעלה יהיה שווה.

היה זה עופר. שקיבל "עובר".

נעים מאוד.

ואז הגיח השני שסידר לי את החוטים והקסדה. 

תוך כדי דיבור, אני מזהה שזה הוא יובל, המדריך האגדי שפעם פעם היה מדריך שלי למצנחי רחיפה. אז התחלתי איתו, יצאנו...סיפור אחר.

הוא השתנה, מהורס של פעם לנפול משו של היום. כמו רובינו. אבל נעזוב...

מוכנים עם המצלמה?

עופר מתמקם לו מאחוריי..מממ... לא רע הצמידות הזאת. אנו מתחילים לרוץ לעבר השמים....... הנה .....הנה ...קופצים ...והופה...אנחנו מרחפים  .... אךך נפלא !!!!

כולם מוחאים כפיים. אני עושה שלום בידיים, בעיניים, קולות ופוזות למצלמה. עופר ואני מתחככים היטב שם למעלה. טוב לנו ביחד, מעבירים סיפורים, מתייחדים בין שמיים לארץ. נושמים אויר נקי.

ואז, שתיקה.

לאחר כ20 דקות של אהבה בשחקים, הנה היא מגיעה לה – הבחילה.

עופר, יש לי בחילה.

אוקיי...תגידי לי אם בא לך להקיא

לא, לא בא לי להקיא אבל... אולי בעצם כן

לנחות?

לא לא !!!

טוב תגידי כשתרצי להקיא, אני אזיז את עצמי בהתאם

תודה עופר, תודה

רגע, זה מגיע....תזיז לי ת'שיער.

אני מרגישה בחודש שני עם בחילות של בוקר

בעעעע.....אוי אלוהים סליחה עופר

אין דבר, תקיאי

בעעעע...... 

הם מטה לא רואים מה קורה למעלה.

עדיין מצלמים, צועקים, צוחקים. איזו הפתעה עשו לי. 

הראש מסתחרר, השיער איכס, המעיל התלכלך, ועופר...מושך כרגיל בחוטים.

הוא היה ממש בסדר. לא התרגש, לה נגעל.

לי היה ממש ממש לא נעים.

מצטערת עופר כבר הייתי למעלה בעבר-אבל לא הגבתי ככה. נשבעת.

נחיתה רכה בהחלט.

נשכבתי על הגב באמצע שדה של ירקות שורש ונשמתי את האדמה.

זמן רב הייתי עצומת עיניים, כשהשמש זורקת את קרניה על פניי. העיקר להיות על הקרקע . 

חוויה בלתי נשכחת, באמת. היה היה כייף למעלה, עד שהגיעה הבחילה. 

מומלץ לנסות.

לא בהריון.