כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    מה נשתנה יום הכיפורים תשע"ח - רשימה מצולמת

    32 תגובות   יום רביעי, 25/10/17, 13:26

    כרגיל, קצת באחור, סלחו לי שאני מעכלת לאט.

    ירושלים, שבת, יום הכיפורים תשע"ח, 21 מעלות בשעות הצהריים. זו השנה הראשונה מזה שנים, שמזג האוויר ביום הכיפורים נעים ונח, השקט מלטף אוזניים, מרחיק סערות, מרגיע. כמה הוא חסר כל השנה.

    הודות למזג האויר, יצאתי מאבו תור לסיור קצר בסביבה, בקעה, המושבה הגרמנית, התחנה הראשונה של הרכבת התורכית מול תיאטרון החאן, פארק המסילה, גן הפעמון, וחזרה לטיילת שרובר האהובה, המצלמה איתי. שנים לא עשיתי זאת ביום כיפור, בגלל החום.


    המחסומים בשכונה הפתיעו אותי, אף שידעתי על העוצר בגדה. היציאה משכונת אבו תור לדרך חברון נחסמה, כך גם הכניסה לשכונה מכיוון דרך חברון, אף שבשכונה גרים גם ערבים. התקרבתי למחסום, רק הולכי רגל יכלו לעבור מבעדו. רכב מסחרי הגיח פתאום מדרך חברון ניסה לפנות לשכונה, עקף את המחסום, עלה על המדרכה, והמשיך לשכונה. עוד הפתעה. אילו הייתי ערביה ואילו הייתי נחסמת, הייתי נוהגת כמוהו.


    ''

    שכונה מעורבת בהסגר


    ''

    אין יוצא ואין בא, אבו תור, ירושלים


    ''

    דרך לשום מקום, דרך בית לחם, ירושלים


    מידי כמה דקות חלף רכב בדרך חברון, ספרתי כארבע מכוניות, ארבע יותר מאשר בזמן המצור על השכונה, כשמטוסו של טראמפ נחת בחניה סמוכה לאבו תור. החניה ששמשה מנחת למסוקו של טראמפ היתה כמעט ריקה מכלי רכב.  גם  בדרך בית לחם חלפו על פני מספר מכוניות. מה קרה השנה בירושלים.

    עלה על דעתי, שמזמן רציתי לראות את "אוריינט", בית המלון החדש ברחוב עמק רפאים, שתושבי המושבה הגרמנית  נאבקו לשוא נגד הקמתו. בדרך ל"אוריינט" גיליתי את הבית הטמפלרי, וסמטה ירושלמית שלא ידעתי על קיומה, רחוב מאוריצי גוטליב, הצייר היהודי/ פולני,  יליד דרוהוביץ, שחי בשנים  1856-1879 .

     

    ''

    הבית הטמפלרי, בוטיק סוויטות בלב ירושלים, כך מפרסמים אותו

    "אתכם הסליחה, המלון סגור בגלל יום כיפורים" נכתב בכניסה למלון. בחוץ, בפטיו אפשר היה להשקיף מלמעלה על  שולחנות וכסאות גן ועל קורות העץ שעליהן הוקמה שם סוכה במוצאי החג.


    ''

    למעלה, מלון 'אוריינט" החדש במושבה הגרמנית, משמאלו, מה שהיה פעם בית הספר הישן של הטמפלרים. בית הספר נפתח ב-1878. עם פתיחתו למדו בו 40 תלמידים. בין שתי מלחמות עולם, פעל בית הספר לסרוגין עד גרוש הטמפלרים על ידי הבריטים. אחרי כשהבריטים עזבו שוכן בו  מכון הסיבים הישראלי, שגם הוא ננטש בתורו, כשננטשה מלאכת הסיבים הישראלית לטובת ארץ סין. היום הבנין הוא חלק ממלון "אוריינט" ולשמחתי יש שלט המספר את קורות המבנה


    ''

    כאן בפאטיו תוקם הסוכה

    בגן הפעמון הסמוך, במתקני הספורט, ילדים בלבוש  מתוקתק, בנעלי מותגים - מתחת לחולצות הבנים השתלשלו ציציות, כשהמטפלות - אחת  ממוצא פיליפיני והאחרת הונגריה ,לפי מבטא האנגלית שבפיה - השגיחו עליהם, השקו  במים, חילקו עוגיה או פרי. ההורים, יהודים אמריקאים אמידים, שהגיעו לחגים לבתי הרפאים בירושלים, ודאי עסקו בצום ובתפילה. בסתם ימים של חול לא תמצא ילדים כמותם  במגרש המשחקים פה. גן הפעמון מלא אז משפחות ערביות.


    ''

    ובגן הפעמון, ציציות, נאני ובגוד ממותג


    ''

    מילא צום, אבל למה השירותים סגורים?


    ב"טיילת שרובר" מתחת לעצי הזית נתקלתי במשפחה ערבית., מכונית המשפjה חנתה בחורש עצי הזית, ממש על הדשא, ובני המשפחה ישובים במעגל טבלו פיתה בחומוס וקינחו בקולה. גבר צעיר, אחד מבני המשפחה, גופו מוסתר בין ענפי הזית, נער את ענפי העץ וחבט בהם במקל ארוך, והזיתים, בלי להתנגד צנחו חללים לשמיכה הפרוסה מתחת.

    התקרבתי  למשפחה ושאלתי בערבית העילגת שבפי, אם יורשה לי להסתכל.

    "בבקשה", ענו לי וכיבדו אותי בפיתה, סרבתי, "יום הכיפורים היום".


    היתה לי שהות לצלם מרחוק. כשענפי הזית הסתירו בין פוארותיהם את הבחור שעל המלאכה.  ראיתי רק את נעליו, שמעתי  את חבטות המקל. פתאום קפץ הצעיר מהעץ, ואני, כשראיתי את אורכו של המקל, רק שלא יכה בי, נבהלתי.

    "מה את רוצה פה?" פנה אלי בגסות, כמו מאשר ומגביר את חששי. אולי המצלמה שעל כתפי הפחידה אותו. אחת מילדות המשפחה, אמרה לו, שאני דוברת ערבית. אבל העוינות והחשדנות לא סרו מפניו ומתנועותיו. עשיתי  עצמי, לא שמה לב למימיקה האגרסיבית, לתנועות הגוף העצבניות. ולאט, לאט, משתדלת לא להסגיר סימני פחד, כפי שאני נוהגת להתרחק מכלב רגוז, התחלתי לתפוס מרחק לא לפני שברכתי את המשפחה לשלום.

    הצעיר רטן עוד איזה דבר, שלא הבנתי ולא קלטתי, וטוב שכך.


    ''

    אידיליה לכאורה בצל הזית


    ''

    והשמיכה, מה איכפת לה, שייאספו בה זיתים, מעשים, אולי בניגוד לבני אדם, גם תרכך אותם


    ''

    ועל הארץ, סתיו


    כתבה וצלמה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/17 17:42:

      צטט: rossini 2017-11-05 12:49:23

      יופי של יופ כיפור היה לך.

      וגם אנחנו זכינו...חיוך

      שרק נזכה כולנו, רוסיני

        5/11/17 12:49:

      יופי של יופ כיפור היה לך.

      וגם אנחנו זכינו...חיוך

        4/11/17 16:45:

      צטט: התרנגול 2017-11-04 07:18:03

      צילומים יפים.
      ויאמר התרנגול

       

        4/11/17 07:18:
      צילומים יפים.
        2/11/17 10:24:

      צטט: ארנה א 2017-11-01 18:08:00

      אז מה אם עבר הזמן....נהנית לטייל אתך כשאת מובילה ומסבירה. כן, את ירושלים הכרתי דרך הרגליים מביקורי הקצרים. עוד אשוב.
      טוב, קבלתי, ארנה, תודה

       

        1/11/17 18:08:
      אז מה אם עבר הזמן....נהנית לטייל אתך כשאת מובילה ומסבירה. כן, את ירושלים הכרתי דרך הרגליים מביקורי הקצרים. עוד אשוב.
        1/11/17 17:15:

      צטט: כורך דברים 2017-10-31 20:15:50

      עיר איומה שהולכת ומתכערת. בניה עצומה ללא שמץ של תכנון למען התושבים ברחובותיה, שכונות מנותקות אחת מהשניה, העיקר להשתלט על טריטוריה באמצעות בלוקים ואבנים. עיר גדושה בשנאה נוראה של כל מגזר למיגזרים האחרים, עיר מלאה מטורפים וקנאים חשוכים, של חוסר סובלנות, של אלימות ופולחנים טיפשיים ומסוכנים, עיר ללא שמחה, תושבים זעופים וחשדנים, מריבות וקטטות ומלמולי קדושה מזוייפת בכל פינה. עיר של מלקקי אבנים שה]כה להיות גם גן שעשועים תנכ"י של יהודים מדושנים שבאים פעם בשנה להשתעשע בהתרגשויות ציוניות כאילו, של אורחים לרגע וממהרים לחזור לסופרמרקטים ולמשרדי ההשקעות שלהם באמריקה ולחנויות שלהם בפריס ומנצ'סטר אחרי שחירבנו כאן מספיק.

      כמי שגרה בירושלים מאז שנת 1985, אני מסכימה עם לא מעט מדבריך, בעיקר בענין הבניה, ויכולה להוסיף את ענין העוני והפערים וחוסר התשתיות, בענין זה ירושלים היא ראי לישראל כולה!
      אבל מה שרואים מכאן, לא רואים, כפי הנראה, משם, מהמקום שאתה נמצא בו, אני ממש לא מסכימה שזו "עיר ללא שמחה, תושבים זעופים וחשדנים, מריבות וקטטות ומלמולי קדושה מזוייפת בכל פינה. " יש גם ירושלים אחרת, לא של שנאה, אלא של נסיון כן של אנשים שונים ואחרים זה מזה לחיות פה במשותף .אפילו בשכונה שלי, אבו תור, שהיא שכונה מעורבת של יהודים וערבים, יש שיתוף פעולה, יש שכנות סבירה ונסיונות חבירה לא מעטים, שאני עדה להם ושותפה להם. לא אידיליה, אבל חיים סבירים ואפילו לא מעט אמפטיה.
      ממש לפני כחודש הוקרן הסרט שעשיתי ששמו "פעם עברה פה הרכבת", אני מוסיפה קישור, כדי שתראה אותו, לא כולם כאן זעופים!
      ''

        1/11/17 14:28:
      יופי של צילומים..
        31/10/17 20:15:
      עיר איומה שהולכת ומתכערת. בניה עצומה ללא שמץ של תכנון למען התושבים ברחובותיה, שכונות מנותקות אחת מהשניה, העיקר להשתלט על טריטוריה באמצעות בלוקים ואבנים. עיר גדושה בשנאה נוראה של כל מגזר למיגזרים האחרים, עיר מלאה מטורפים וקנאים חשוכים, של חוסר סובלנות, של אלימות ופולחנים טיפשיים ומסוכנים, עיר ללא שמחה, תושבים זעופים וחשדנים, מריבות וקטטות ומלמולי קדושה מזוייפת בכל פינה. עיר של מלקקי אבנים שה]כה להיות גם גן שעשועים תנכ"י של יהודים מדושנים שבאים פעם בשנה להשתעשע בהתרגשויות ציוניות כאילו, של אורחים לרגע וממהרים לחזור לסופרמרקטים ולמשרדי ההשקעות שלהם באמריקה ולחנויות שלהם בפריס ומנצ'סטר אחרי שחירבנו כאן מספיק.
        31/10/17 16:12:

      צטט: bonbonyetta 2017-10-31 13:45:24

      *

       

      אהבתי מאד מאד תודה

      הצילומים ועין המצלם שראתה בהם מה שראתה.

      במיוחד אהבתי את הדרך ללא מוצא.

      תודה

      תודה רבה, בונבון, הדרך ללא מוצא היא סמל

        31/10/17 13:45:

      *

       

      אהבתי מאד מאד תודה

      הצילומים ועין המצלם שראתה בהם מה שראתה.

      במיוחד אהבתי את הדרך ללא מוצא.

      תודה

      רשומה נהדרת!
        28/10/17 19:38:

      צטט: חבצלתהעמקים 2017-10-28 18:47:28

      אהבתך לירושלים באה לידי ביטוי בפוסטים הנהדרים והציוריים שלך, שמיטיבים לתאר את הניואנסים הדקים של העיר. לגבי מלון אוריינט, לא אהבתי בו כלום מהתמונות שראיתי (לא רק אצלך). בניין אגרסיבי ולא נעים למראה (לטעמי), שמשתלט על הנוף בחוסר חן במקום להשתלב בו. חבל שיש לא מעט בניינים מסוג זה, שהמתכננים שלהם לא עושים מינימום מאמץ לשלב אותם במרקם ובארכיטקטורה של העיר הכל כך מיוחדת הזו.
      תודה רבה, מה שאהבתי במלון אוריינט החדש הוא החלק שבו שמרו את בית הספר הטמפלרי, כל השאר, לצערי, כפי שתארת.
      היום ראיתי את וילה בראון, מלון בוטיק חדש ברחוב הנביאים, שמרו על המבנה אבל מתוכננות שם עוד שתי קומות. הפרט המעניין במלון הפצפון הוא שאת בור המים הפכו לבר, שתפוסתו 18 איש בלבד.

       

        28/10/17 18:47:
      אהבתך לירושלים באה לידי ביטוי בפוסטים הנהדרים והציוריים שלך, שמיטיבים לתאר את הניואנסים הדקים של העיר. לגבי מלון אוריינט, לא אהבתי בו כלום מהתמונות שראיתי (לא רק אצלך). בניין אגרסיבי ולא נעים למראה (לטעמי), שמשתלט על הנוף בחוסר חן במקום להשתלב בו. חבל שיש לא מעט בניינים מסוג זה, שהמתכננים שלהם לא עושים מינימום מאמץ לשלב אותם במרקם ובארכיטקטורה של העיר הכל כך מיוחדת הזו.
        27/10/17 20:17:

      צטט: אם החיטה 2017-10-27 16:20:25

      איזה יופי, העיר הכי יפה בעולם. תודה על הצילום הנפלא
      בשמחה

       

        27/10/17 16:20:
      איזה יופי, העיר הכי יפה בעולם. תודה על הצילום הנפלא
        27/10/17 08:49:

      צטט: עמנב 2017-10-27 01:14:04

      בדיוק את זה התכוונתי לכתוב, אך חגית הקרימה אותי:
      "מעניין הפוסט והצילומים יפייפיים...אוהבת לקרוא אותך!"
      שבת שלום, עמוס.

      אז שאכתוב אותו הדבר, שאני שמחה שכך, עמוס. דווקא היתה לי בעיה עם הצילומים, כי בשעות הצהרים האור חזק מדי לצילום ולא מלטף כמו בשעות הבוקר.

       

        27/10/17 08:48:

      צטט: HagitFriedlander 2017-10-26 22:03:30

      מעניין הפוסט והצילומים יפייפיים...אוהבת לקרוא אותך! תודה
      שמחה שכך, חגית, תודה רבה
        27/10/17 01:14:

      בדיוק את זה התכוונתי לכתוב, אך חגית הקרימה אותי:
      "מעניין הפוסט והצילומים יפייפיים...אוהבת לקרוא אותך!"
      שבת שלום, עמוס.

        26/10/17 22:03:
      מעניין הפוסט והצילומים יפייפיים...אוהבת לקרוא אותך! תודה
        26/10/17 21:59:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-10-26 21:36:03

      תודה על הטיול הוירטואלי בירושלים, עיר שמעלה בי שפע של רגשות סותרים.
      הרגשות הסותרים, זו ירושלים, איך היא מכילה את הכל, תודה, מכבית

       

        26/10/17 21:58:

      צטט: א ח א ב 2017-10-26 15:25:48

      רחובות הסתיו. יופי של רשימה.
      תודה, אחאב, כייף לי בסתיו

       

        26/10/17 21:57:

      צטט: רונית אברהם 2017-10-26 14:21:13

      את החשדנות והאיבה רק מלבים ומלבים. חבל. יופי של פוסט, תמיד נהנית לעקוב אחר רשומותייך.
      משמח אותי, רונית

       

      תודה על הטיול הוירטואלי בירושלים, עיר שמעלה בי שפע של רגשות סותרים.
        26/10/17 15:25:
      רחובות הסתיו. יופי של רשימה.
        26/10/17 14:21:
      את החשדנות והאיבה רק מלבים ומלבים. חבל. יופי של פוסט, תמיד נהנית לעקוב אחר רשומותייך.
        26/10/17 13:44:

      צטט: גילהסטחי 2017-10-26 13:38:25

      כל פעם מחדש הצילומים והתכנים שלך עושים לי חשק לאמץ את ירושלים. פעם גרתי בה תקופה וראיתי אותה בזוויות אחרות.
      אני בעד, חסרה פה אחת כמוך, גילה
        26/10/17 13:38:
      כל פעם מחדש הצילומים והתכנים שלך עושים לי חשק לאמץ את ירושלים. פעם גרתי בה תקופה וראיתי אותה בזוויות אחרות.
        26/10/17 13:32:

      צטט: דוקטורלאה 2017-10-26 09:21:40

      קראתי וראיתי, ראיתי וקראתי. זו ההגשמה האמיתית של בית הקפה הזה. חבל שהיא כל כך נדירה. כאשר לחצתי על הסימן הירוק "דרג את התוכן", נאמר כי כבר דירגתי. ואז חזרתי היישר לרמה האמיתית הקיימת כאן...ולעצם העניין - הענקת לי חווייה נפלאה של מקומות שלא ראיתי מימי (וכנראה גם לא אראה) ועל כך התודה והברכה.
      תודה לך, ומדוע שלא תראי, אם תרצי לראות, אארח אותך בשמחה!
        26/10/17 13:31:

      צטט: אביבי32 2017-10-26 10:19:33

      הצילומים מכניסים  ב-LIVE את הקורא לתוך הטיול

      תמיד טוב מראה עיניים

        26/10/17 10:19:

      הצילומים מכניסים  ב-LIVE את הקורא לתוך הטיול

        26/10/17 09:21:
      קראתי וראיתי, ראיתי וקראתי. זו ההגשמה האמיתית של בית הקפה הזה. חבל שהיא כל כך נדירה. כאשר לחצתי על הסימן הירוק "דרג את התוכן", נאמר כי כבר דירגתי. ואז חזרתי היישר לרמה האמיתית הקיימת כאן...ולעצם העניין - הענקת לי חווייה נפלאה של מקומות שלא ראיתי מימי (וכנראה גם לא אראה) ועל כך התודה והברכה.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין