חוכמת הקבלה בעיקרה, שונה עד למאוד מן התורות המיסטיות הפזורות כיום. ספרי הקבלה מתארים דבר אישי מאוד, ממש אינטימי. הם מתארים, בעיניים של ברואים את הבורא. יש פסוק שאומר ' דע את אלוקי אביך, ועובדהו' לעבוד את אלוקים - כל ציווי דתי מסביר איך, אבל איך יודעים את אלוקים? חכמת הקבלה, בראש כל הסודות שהיא מגלה, היא מגלה את אלוקים, כך הקשר האינטימי שבין האדם לאלוהיו מתחזק מתוך ה'היכרות' הגוברת והולכת עם הלימוד.. בכתבי האר''י (אחד מגדולי המקובלים, שני בחשיבותו אצל המקובלים, לרבי שמעון בר יוחאי, [לחץ היכרות רחבה קצת יותר] ) מתחילה ההיכרות עם חכמת הקבלה עם מושג הנקרא אין-סוף. האין סוף הוא כינוי לאלוקים, אך הוא כינוי שמתאר את הבלתי גבוליות שלו, את האין סוף קשה לנו להכיר, ניתן לנו רק לומר מה הוא לא, ובודאי שאין לו יחש לתיאורים הנלקחים מן העולמות הנמוכים שלנו. אבל עיקר ורוב ספר הזוהר, כתבי הארי ורב כתבי הקבלה מתארים בשפה רזית וסתומה את אלוקים כפי שהוא מתגלה אל העולם, מתוך מודעות לחלקיות ההיכרות, אך לא פחות מכך מתוך ידיעה שגם היכרות חלקית שכזו, היא חושפת אותנו אל הפלא המופלא שבעולמות כולם, כי כולם באים רק ממנו, אלוקים.
|