כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/11/17 15:39:
    מסכימה איתך, אכן תלוי זמן ומקום, אבל קשה להתשחרר מההסטוריה המטלטלת של המקום.
      1/11/17 23:22:

    אין ספק שמדובר במקום עם היסטוריה עקובה מדם ולחשוב שהמקום הנ"ל היא בירת לה"טב סמל סובלנות וקבלה של כולם רק מעידים על כך שלא המקום אלה התקופה היא שמשפיעה  על המאורות כמו שכתבתי בביקור לפני שנים בברליו במקום ובזמן 

      31/10/17 22:41:

    הייתי בברלין מספר פעמים ואני מקווה לחזור אליה שוב. בפברואר 2017 הייתי שם באחרונה וכתבתי על כך
    הנה הלינק
    http://cafe.themarker.com/post/3373847/

      31/10/17 17:31:
    תודה חגית על התגובה. מסכימה איתך!
      31/10/17 07:11:
    הניגוד הזה בין צילומייך היפים, בין ההווה לזוועות העבר לא יתן מנוח, תמיד יצמרר
    0

    ברלין, אוקטובר 2017

    5 תגובות   יום שלישי, 31/10/17, 01:06

    ברלין קיבלה אותנו בקרירות סתוית נעימה. עיר הבירה הגרמנית טעונה מאוד מבחינתי. היא עוררה את סקרנותי, ובשל העובדה שהצגתי את ספרי ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט, היא היתה בבחינת "חופשה על הדרך עם בן זוגי". במחשבה לאחור, לא רעיון רומנטי במיוחד לבלות בעיר שההסטוריה שלה אכזרית במיוחד לבני עמי.

    ברלין עיר יפיפיה, אין שום ספק. היא מגוונת, יש לה ריאה ירוקה מקסימה ביופיה, מוזיאונים, בנין טלויזיה מעניין המשקיף על העיר, כיכרות רחבות ידיים, רכבת נוחה, חנויות מזמינות, מסעדות מכל הסוגים והמינים והסטוריה עשירה ברצח, גניבות ארכיאולוגיות מקוממות, ויכולת תיעוד מדויקת ומרשימה עד גועל.

    ''
    ''

    אל ברלין הגעתי ברכבת מפרנקפורט. הנוף בדרך היה מרהיב: מרבדי דשא אינסופיים, כפרים ועצים העומדים בשלכת קידמו את פני, כמה יופי ורוגע, כביכול, ואני עם ראש הסופרת שלי, חתרנית בלתי נלאית, הבטתי החוצה וחיפשתי מקום מסתור טוב לפרטיזנים וליהודים, מנסה להציל אותם כביכול מציפורניהם האכזריות של הנאצים. בראשי רקמתי סיפורי הצלה, מכניעה את הרשע ומאירה את הגבורה, ובליבי חשבתי "איך אפשר??!!" איך אפשר לרצוח סתם ככה בגלל שנאה מופרעת. 

    למלון הגעתי אחר הצהריים, כמובן שנסעתי למלון הלא נכון, אפילו היקשתי בדלת הלא נכונה, (ומזל שהיא לא נפתחה), ובסופו של דבר עצרתי מונית, נהוגה עלי ידי כורדי שחי בגרמניה 35 שנים, והגעתי למלון שבו אכן מצאתי את בן זוגי. המלון שלנו עמד בעיר המזרחית, היותר נרחבת, וליתר דיוק פחות צפופה ומתחדשת, ממש מול כיכר יפיפיה. יצאנו לטיול ערב נחמד, עצרנו לאכול ארוחת ערב במסעדה גרמנית (איך לא?, השירות היה סביר והאוכל נוראי), ואחר כך בן זוגי פרש למנוחת לילה (ג'טלג) ואני יצאתי לשוטט בעיר, סקרנית. התקהלויות ענק משכו את תשומת ליבי. על בניין הקונצרטים של ברלין הקרינו אורות וצבעים, מעין סרט, בגוונים של כחול וירוק, ובהמשך הרחוב, באזור האוניברסיטה הקרינו אורות צבעוניים מושכי עיניים, מסתבר שהגעתי לפסטיבל האורות.

    ''
    הכיכר היתה עמוסה, המוני זעטוטים על כתפיים, בקבוקי בירה מתגוללים על רצפות, ובקצה הכיכר עצרתי להקשיב לנגן רחוב, גיטריסט ששר את "הללויה", של לאונרד כהן האגדי בקול עמוק וחודר לבבות, כל כך חודר שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות בתוך כאוס בני האדם, הבקבוקים, האורות המרהיבים והמחשבות והרגשות שעלו בי. 
    ''

    למחרת המשכנו לשוטט ברחובות, ביקרנו במוזיאון מפורסם שבו עומדים עד היום אוצרות של ממלכות אחרות לחלוטין שנבזזו ונגזלו מבעליהן יושבי הממלכות הערביות העתיקות, ואחר כך הגענו למוזיאון הטרור של ברלין – מוזיאון שכולו מוקדש לטרור הנאצי. מעבר לעובדה שהמוזיאון "הכרחי" לביקור, הזדעדעתי מכמות המידע המאוד מאורגן ומסודר על סדר הארועים בכל שנות המלחמה ולפניה. הגרמנים האלה באמת יסודיים בצורה מבהילה. עברנו גם בקיר המפריד בין מזרח ובין מערב, חלקיקים קטנים ממנו מוכרים בכל מקום אפשרי. האמת היא שהתלבטתי אם לקנות פיסה מהסיפור הזה שהרעיון שמאחוריו מוצא חן בעיני: חיבור בין אנשים, סילוק כוחות הרשע ונצחון החופש, אבל חשבתי לעצמי שאם כבר אבן אז כזאת שנמצאת באזורי מים זורמים ולא קירות אנושיים.

    הביקור הטעון ביותר עוד עמד לפנינו. ביום האחרון שלנו נסענו ברכבת לוילה וואנזה, וילה רחבת ידיים שעומדת למרגלותיו של אגם רחב ידיים, בצידה גנים יפים.

    ''
    שלכת יפיפיה קידמה את פנינו, כמו גם שילוט בעברית, ולא סתם. זאת הוילה שבה בסוף שבוע אחד שחור, נחרץ גורלה של יהדות אירופה. ישבתי שם וקצת התהלכתי, וקראתי ובעיקר כמעט יצאתי מדעתי. איך אפשר בכזה מקום פסטורלי לתכנן באופן קר ושקול רצח של אנשים חפים מפשע??!!! הדבר הזה לא נתפס ולעולם לא יוכל להיתפס במוחי. משם נסענו לרציף הרכבת גרנדוויל  17 רציף שהוסב לאנדרטה, ולא בכדי.
    ''
    זאת היתה התחנה האחרונה של יהדות גרמניה לפני שנשלחה למחנות ההשמדה. פסים פסים סידרו להם הגרמנים לאורך התחנה, פסי מתכת ועליהם חרוטים תאריך, מספר האנשים שנשלח באותו משלוח והיעד. התהלכתי שם ולא ידעתי את נפשי. הוצאתי את הטלפון הנייד שלי מהכיס וחיפשתי קדיש, וקראתי שם לזכרם.
    ''
    ואז ניגש אלי איש אחד, ובעברית עם מבטא גרמני כבד שאל "את ישראלית"? אמרתי לו שכן, והוא אמר "אני מצטער". הוא לא היה צריך לומר יותר מזה, גם הוא וגם אני הבנו בדיוק למה הוא התכוון. הדבר היחיד שיצא מגרוני מלבד דמעות שחנקו אותי היה "אתה לא אשם". ובאמת, אם תחשבו על זה, הוא באמת לא אשם, אבות אבותיו כן, אבל הוא לא, והערכתי את העובדה שטרח ללמוד עברית ושהוא מבין את המעמד.
    ''

    האמת היא ששמחתי לעזוב את גרמניה, שאם לומר בלשון המעטה, לא הרגשתי בה בבית ולעולם לא ארגיש, כשמחשבות על החיים ועל הצעירים הישראלים שגודשים אותה, לא משנה למה, ממלאות את ראשי, וידעתי שלעולם לא.

     

    לקרא את ספרי ולהכיר, אנא פנו לאתר שלי: www.revital-sh.com''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      חוזה לך ברח
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין