כותרות TheMarker >
    ';

    הפינה הסינית

    אני שוהה כבר למעלה מ 15 שנים בסין. אשמח לספר חוויות אישיות, סיפורים ששמעתי, וכללי התנהות בעולם העסקים ובכלל

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    שלטון העם מול שלטון בג"ץ

    0 תגובות   יום שישי , 3/11/17, 01:30

    מנחם גורמן, עו"ד

     

    לצורך דיון במעמדו החוקי הרצוי של בית המשפט העליון יש צורך לבדוק מספר תובנות.

     

    1.        בית המשפט העליון אינו עוסק ב"עשיית צדק", גם לא בשבתו כבג"ץ. פסיקת בית המשפט משקפת את השקפתם של השופטים בזמן נתון בקשר למחלוקת שהובאה לפניו. להחלטת בית המשפט יכול שלא יהיה כל קשר לצדק, להוראות החוק או לפתרון הוגן של הבעיה הנתונה. הטענה כאילו בית המשפט "מגן על מיעוטים" או על "חלשים" אינה עומדת במבחן המציאות של 20 השנים האחרונות. מי שמגן על המיעוטים והחלשים זו המערכת הפוליטית שנתונה ללחצים חברתיים ופוליטיים מכל כיוון אפשרי ופועלת בהתאם לכך. למגורשי גוש קטיף, ליהודים בעלי רכוש בחברון, לתושבי שכונות דרומיות בתל אביב, לבעלי מרכולים ושומרי שבת בתל אביב, לנפגעי מגרון, עמונה, בית אל, נתיב האבות ועוד מיעוטים אחרים לא היתה הזכות להנות מהגנתו או מ"חמלתו" של בג"צ. אחת הסיבות להתנגדות חלק נרחב מהציבור לפסיקות ביהמ"ש העליון היא התוכן הבלתי סביר והמעוות של פסיקות ציבוריות המנוגדות לחלוטין להשקפתו של רוב הציבור. מי שעדיין מחפש "צדק" ו"הגנה על מיעוטים" בבית המשפט העליון צריך להיות בצד הפוליטי וחברתי הנכון המתאים לשופטים הישבים בדין.  

     

    2.       בחוקים רבים ניתנה לממשלה ולשריה הסמכות להכריע בנושאים שונים בהתאם לשיקול דעתם.  כאשר החוק הסמיך נושאי משרה להפעיל שיקול דעת בנושא נתון, הרי שיקול הדעת הוא שלהם, ושלהם בלבד. לשופט זה או אחר אין סמכות להחליט ששיקול דעתו עדיף על שיקול דעתו של נושא המשרה שהוסמך לכך. ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו גם בתי משפט נמוכים, מרשים לעצמם להחליט מה צריך להיות שיקול דעתו של נושא המשרה האחראי לכך.. אין כל הוכחה לכך ששיקול דעתו של בית המשפט בנושא מסויים טובה יותר, "מידתית" יותר או צודקת יותר. מה שכן ברור הוא שזה מקרה קלסי של התערבות בלתי חוקית ובלתי סבירה של ביהמ"ש בפעולות הממשלה. ללא כל סמכות חוקית וללא כל התחשבות ברשויות השלטון האחרות, המציא ביה"ש את המושג של "החלטה בלתי מידתית" לצורך פסילה של החלטות ממשלה או כנסת. התנהגות בלתי שיפוטית ובלתי מוסמכת זו כשלעצמה מהווה בסיס להרס שלטון החוק והרס הרעיון הדמוקרטי של שלטון העם. 

     

    3.       פסילת חוקי הכנסת ע"י בית המשפט היא עיוות גס של הרעיון של שלטון העם. ראשית, יש לחזור ולהדגיש כי לבית המשפט אין כל סמכות חוקית לפסול את חוקי הכנסת. קביעת בית המשפט כי חוק מסויים אינו "חוקתי" או אינו "מידתי" מהווה הפרה בוטה של החוק. בתחרות בין רשויות השלטון, הכנסת היא זו שרשאית לבטל פסיקה של בית המשפט, לא להפך. שנית, למדינת ישראל אין חוקה. מי שטוען כי חוק מסויים אינו "חוקתי" משתמש בדמגוגיה משפטית. לא קיים במדינת ישראל חוק או הוראה בלתי "חוקתית". פעולה או הוראה מסויימת יכולה להיות בלתי חוקית אך לא "בלתי חוקתית".

     

    4.       בג"צ הסתמך בעבר על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי להצדיק פסילת חוקי הכנסת. כיום ביהמ"ש העליון יוצא מתוך הנחה שהוא רשאי לפסול כל חוק שאינו "מידתי" או נוגד את מה שביהמ"ש סבור שהוא זכות מזכויות האזרח. ברור כי אילו הכנסת היתה שומרת על כבודה ועל מעמדה החוקי ומתעלמת מ"ביטול" חוקי הכנסת, בימ"ש העליון היה מפסיק עם נוהג נפסד ובלתי חוקי זה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו ראוי להקרא חוק. החוק כולל 12 סעיפים של הצהרות יפות על זכויות שונות שהמחוקק "מעניק" לנתיניו. הצהרות כאלו ודומות להן מצויות במצעיהן של רוב המפלגות. אין בכך כל חידוש או התפתחות דרמטית. זכויות אזרח נשמרו במדינת ישראל גם לפני חקיקת החוק. החוק אינו מעשי ואינו בר ביצוע. החוק אינו כולל הגדרות ברורות מה כוללות הזכויות המנויות בחוק, מה מהווה הפרה של החוק ומה עונשו של המפר את החוק.אילו היו הגדרות כאלו בחוק, העבריינים הבולטים על החוק היו שופטי בג"צ שפגעו בפסיקותיהם בחירותם ובכבודם של אלפי אנשים. גם דרך קבלתו של החוק היתה בלתי ראוייה. חוק זה התקבל בכנסת בצורה די בזויה. בהצבעה על החוק השתתפו 53 חברי כנסת, פחות ממחצית החכי"ם. החוק התקבל ברוב של 11 חכי"ם (32 מול 21) במחטף לילי. האם זוהי חקיקה נורמלית של חוקה? האם על סמך רוב של 11 חכי"ם אינטרסנטים מחליט ביהמ"ש העליון שהוא "מוסמך" לבטל חוקים של בית המחוקקים? החוק נחקק ע"י קבוצה קטנה בהשפעת נשיא ביהמ"ש העליון דאז ללא צורך וללא קביעת קריטריונים להפעלת החוק. מטרת נחוק היתה לאפשר לביהמ"ש העליון לפרש הצהרות ערטילעיות כראות עיניו ולהתערב בניהול מעשי של המדינה.

     

    5.       שופטי ביהמ"ש העליון אינם אחראים מכל בחינה שהיא לתוצאות המעשיות והחברתיות של פסיקותיהם. הם לא נבחרו על ידי הציבור, הם אינם מוסרים דו"ח לציבור, ולציבור אין כל אפשרות להעבירם מתפקידם. בג"צ אינו אחראי לעלות הכספית הנגרמת כתוצאה מהחלטותיו; הוא אינו אחראי לנזק החברתי, דמוגרפי, כספי או חברתי הנגרם ע"י התערבותו בסמכויות הממשלה והכנסת. חכי"ם וחברי ממשלה שאינם מתפקדים בהתאם לציפיות הציבור ולטובת הציבור נתונים לביקורת העם ויש אפשרות להעבירם מתפקידם. את שופטי ביהמ"ש אין אפשרות מעשית להעביר מתפקידם. כדי למזער את הנזק שעלול להגרם ע"י החלטות בלתי ראויות, סמכויות ביהמ"ש צריכות להיות מוגדרות בצורה מדוייקת ופרטנית, ומוגבלת לנושאים שאינם פוליטיים או נתונים במחלוקת ציבורית.

     

    6.       הרעיון לכלול בחוק את מה שנקרא "פיסקת התגברות" הינו רעיון פסול לחלוטין ומסוכן לשלטון החוק. הכנסת פיסקה כזו בחוק מהווה הכרה בחטא הקדמון של ביהמ"ש כאילו הוא היה מוסמך בכלל לפסול חוקים. הכרה כזו היא הרס העקרון של שלטון העם. שופטי ביהמ"ש העליון לא נבחרו על ידי הציבור ואינם מוסרים דין וחשבון לציבור. הם נבחרו על ידי וועדה המורכבת מאנשים שרובם לא נבחרו על ידי הציבור. השופטים אינם אחראים לתוצאות הציבוריות של פסיקתם. לגוף שאינו נבחר על ידי העם ואינו מוסר דין וחשבון לעם, אין לתת סמכות לפסול חוקים שנקבעו על ידי נבחרי הציבור. שיקול דעתם של חברי הכנסת ומעורבותם עם הציבור עדיפה לעין ערוך על שיקול דעתם של שופטים שאינם חייבים דבר לציבור. את חברי הכנסת וחברי הממשלה יכול הציבור להחליף בשל תפקוד לקוי, בניגוד לבית המשפט החסין מפני ביקורת ציבורית. 

     

    7.       הקצב המואץ של "ביטול" חוקי הכנסת ע"י בית המשפט העליון מטמיע בתודעת הציבור את הרעיון המסוכן שביהמ"ש העליון הוא הריבון החוקי במדינה במקום הכנסת. יותר ויותר קבוצות בציבור    

     

    8.        מרגישים חובה להפגין את מורת רוחם מהשתלטות בית המשפט על ניהול עניני המדינה. הכנסת והממשלה צריכים לכנסת והממשלה צריכים להחזיר את ביהמ"ש לגודלו הטבעי. בתי המשפט אינם מורי הדרך האידיאולוגים של המדינה. אין להם סמכות מוסרית או חוקית ולא נסיון מעשי כדי להכריע במחלוקות האידיאולוגיות הקיימות במדינה. 

     

              מנחם גורמן, עו"ד

              רעננה, מרחשון, תשע"ח         

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      מוטי הרכבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין