כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מסעותיי עם סקורסזה - כל סרטיו של מרטין סקורסזה, הקדמה

    5 תגובות   יום שישי , 3/11/17, 15:38

    ''

     

    אני לא יודע מי הוא הבמאי האהוב עליי ביותר. פעם חשבתי שזה סטנלי קובריק, אבל מאז הימים האלו עברו המון מים, יותר מדי מים, מתחת לגשר. יש את הברורים מאליהם, כמו סטיבן ספילברג, אלפרד היצ'קוק ופרנסיס פורד קופולה, כולם במאי ענק שעשו כמה מהסרטים האהובים עליי ביותר. יש את הפחות ברורים, כמו רוברט אלטמן שלמרות שהוא ניסה לא הצליח לעשות סרט שבאמת שנאתי, או דיוויד לינץ' שאוהב לקרוע את מוחי ולהרחיב את תודעתי. גם הבמאים החדשים יותר, לדוגמה שני האנדרסונים, ווס ופול תומאס שלא מאכזבים אותי אף-פעם או האחים כהן, שכל-כך מדברים אליי. ויש את הבמאים הלא-אמריקאיים, כמו קורוסאווה, טרקובסקי וטריפו, שאת כולם אני אוהב אהבת נפש. כמובן, זהו רק קצה המזלג וחסרים כאן יוצרים רבים שאני אוהב כמו עוד המון שאני בטוח שאני עוד לא מכיר ואכיר לאורך הדרך. אבל איכשהו, למרות שקופולה עשה את מה שהם אולי הסרטים הגדולים של הקולנוע האמריקני ("הסנדק" ו"אפוקליפסה עכשיו"), למרות שספילברג הוא מכונת קולנוע שאי-אפשר לעצור, למרות שטרקובסקי עשה את אחד הסרטים שהכי השפיעו עליי אישית בעולם ("סטאלקר") ולמרות שווס אנדרסון עושה סרטים רק בשבילי ובאופן אישי, כשאני מדמיין סיטואציה ובה מקרבים אקדח לרקתי ומחייבים אותי לענות על השאלה – מי גדול הבמאים? זה כנראה יהיה מרטין סקורסזה.

     

    אני לא בטוח שזה נכון, אבל אני באמת חושב שכן. סקורסזה, בכל סרטיו שראיתי, מרגיש כאילו הוא הבין איזה סוד בנוגע לקולנוע שאף-אחד, או לפחות הרוב הגדול, לא הבין עדיין. הוא הבין את המכניקה של איך הדברים עובדים ומתקתקים ומצליח בכל פעם מחדש להדליק את כל הנורות כמו שצריך, גם בסרטיו הפחות טובים. הוא אוהב קולנוע ומבין קולנוע יותר מכולנו (למרות מה שטרנטינו חושב על עצמו), ומרגישים את אהבת הקולנוע שלו בכל פריים ופריים, בכל העמת מצלמה, בכל שורה שהשחקנים שלו אומרים ובכל פיסת מוזיקה המתנגנת באחד מסרטיו. מרטין סקורסזה מצליח גם בגיל 74 להיות רלוונטי ולעשות סרטים שהם פאר קולנועי, ולא כמו קופולה שלא מצליח לשחזר את שנות ה-70 הבאמת גדולות ובלתי נתפסות שלו, או ספילברג שרק מדי פעם מבליח איזו יצירה גדולה (כמו "לינקולן" למשל) אבל רוב הזמן לא מצליח ממש להתרומם, סקורסזה נשאר רלוונטי ובפורמה תמידית. כמו לכל במאי גדול, גם לו יש את הנפילות שלו, אבל איכשהו הוא מצליח בכל אחת מהיצירות שלו להזריק נפח קולנועי גדול מהחיים וטהור.

     

    טהור, אולי זו המילה לתאר אותו. בעיניי סקורסזה, על כל דמויותיו השבורות והאלימות, הגברים הנתעבים והפשעים הגדולים, האלימות והדם והשיגעון, ורוברט דה נירו אחד, יש בקולנוע של הבמאי הניו-יורקי משהו טהור כל-כך, שמגיע מאהבה טהורה, כפי שצוין, לעבודה שלו, למדיום בו עוסק ואותו הוא מנסה כל חייו לשמר ולהציל. והעובדה שקיבל רק אוסקר אחד, על עבודת הבימוי ב"השתולים", היא לא הגיונית בעיניי ומציגה את האקדמיה האמריקאית במערומיה.

     

    החלטתי לפצוח בפרויקט הזה, מסע צלב אחר הקריירה של מי שיכול להיות לא רק גדול הבמאים, אלא אולי גם הבמאי שאני הכי אוהב בעולם. מיצירת הביכורים שלו ועד "השתיקה", או שאולי עד שאסיים כבר יגיע למסכינו שיתוף הפעולה של סקורסזה עם נטפליקס, על הסרט שהוא ניסה להרים במשך שנים ארוכות – "The Irishman" ובו הוא שב לשתף פעולה עם רוברט דה נירו, ג'ו פשי והארווי קייטל ומגייס גם את אל פאצ'ינו. החלטתי שלצורך השלמת הפילמוגרפיה השלמה והבנה עמוקה של הקריירה של הקולנוען הגדול הזה, עליי לצפות גם בסרטים הדוקומנטריים שביים ולא רק העלילתיים, אבל רק אלו שנחשבים לסרטים באורך מלא. אני לא מתחייב למסגרת זמן בה יתפרסמו הפוסטים, יכול להיות שפעם או פעמיים בשבוע ויכול להיות שפעם-פעמיים בחודש, אבל אני כן מתחייב שלא לקחת הפסקות ארוכות. זה יהיה מסע ארוך אבל מרגש, דרך כמה מהיצירות הגדולות של הקולנוע האמריקאי לצד כמה סרטים שנויים במחלוקת וגם כאלו שלא מקבלים את הכבוד הראוי להם. חלק מהפוסטים יהיו על סרטים בודדים וחלק יכילו יותר מסרט אחד, נראה איך הפרויקט יתעצב ויתגבש לאורך הזמן. מקווה שתצטרפו אליי. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה מקרב לב.. (אני פריקית של קולנוע, אבל בשלב הזה בחיי באתי רק ליהנות... אז החבייר הזה אדיר ועמוק, ותובנות הן הרי בעיני המתבונן).
        7/11/17 20:49:
      תודה רבה :) החלק הראשון כבר פורסם - http://cafe.themarker.com/post/3406448/
        7/11/17 16:12:
      יללה, אני מצטרפת
        7/11/17 11:02:
      תודה רבה על התגובה, מסכים איתך מאוד. מקווה שתהינה מהמסע :)
        6/11/17 19:51:
      ראשית הבאת איתך רשימה מכובדת מאד. (כמובן שאפשר להוסיף עליה בלי סוף, וללכת עוד יותר אחורה לשנות החמישים) סקורסזה אכן תופעה, גם בעיבודים שהוא עושה מספרים לשפת הקולנוע, וגם ביצירות מופת כמו "נהג מונית", "הפיתוי האחרון של ישו", "השור הזועם" ועוד... כמו שהוא מעורר מחלוקת, כך גם הלהט שלו לקולנוע- הוא להט מזוכך. לא מעט מהיצירות שלו מדברים על הגאולה, אפשר לראות את זה בבירור "בנהג מונית" ו"השור הזועם" ובעוד יצירות אחרות... אני אשמח לעקוב, ולקרוא עוד תובנות שלך על מרטין סקוסזה- אני בטוח שאתה יוצא למסע מרתק.

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין