ברק רביד, עיתונאי מוכשר ב-"הארץ" נעלם. אחרי מספר ימים אני צופה בו בערוץ 10 של הטלוויזיה, שם רשום תחת שמו "חברת החדשות". אני חושב שהיה ראוי שעיתון הארץ היה כותב מספר מילים ומודיע לקוראיו שברק רביד עזב את העיתון. לא רכילות חס וחלילה, רק התייחסות אנושית לעיתונאי וגם לקוראים. אני קורא את "הארץ" קרוב לחמישים שנים. עיתון בין המובילים בעיתונות העולמית. אפשר לצפות ממנו ליחס הוגן לעיתונאים ולקוראים בעניינים זעירים ושגרתיים כאלה. גם ערוץ עשר יכול היה לנהוג במכובדות ולכתוב תחת שמו שעבר אליו מעיתון "הארץ". ואני לא מתכוון כלל לרכילות ולסיבות שגרמו למעבר. אלה עניינים אישיים שהצנעה יפה להם. ומן הצד האחר, בעיתון "הארץ" הופיע לפתע דן מרגלית, עיתונאי בכיר ומצליח מאד בעברו, שהפך ל"שכיר עט של ביבי" בסמרטוט העיתונאי "ישראל היום", חזר לכתוב ב-"הארץ". דעתי האישית היא שאין לו יותר מקום בין עיתונאים הגונים מכיוון שהוא שירת את השקרן הלאומי בנימין נתניהו ב- "ישראל היום". וגם המעשה ההפוך במאה ושמונים מעלות הוא פסול: רינה מצליח בתכנית האקטואליה "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, מנסה כבר שנים להיות עיתונאית ולא מצליחה. "פגוש את העיתונות" הפכה תחת ידה הכושלת לשוק פרסי, שם כל מי שצועק יותר חזק נשמע יותר, ורינה מצליח רק מנופפת בידיה וקשה לצופים לשמוע מילה או להבין על מה מדברים שם. אבל גם לרינה מצליח לא מגיע שהערוץ יעלים אותה. אפשר להודיע לצופים, שרינה מצליח סיימה לעבוד בערוץ ולאחל לה טוב בעתידה.

בדיוק אותו דבר עשה ערוץ 10. יום אחד גדי סוקניק, עיתונאי וותיק, שהגיש תכנית אקטואליה בכותרת "המטה המרכזי" נעלם מהמסך, בלי כל הודעה. כמו בימי סטלין הרעים בברית המועצות. אני אישית לא אהבתי את העבודה שלו בערוץ, אך יחס אישי הוגן מגיע לכל עיתונאי, מוצלח יותר ומוצלח פחות. אפשר להודיע בצורה מכובדת על עזיבתו.

ישראל זקוקה היום לעיתונות חזקה ומשפיעה להגינות - אל מול השקרן הלאומי בנימין נתניהו שמנסה להשפיע לטובתו האישית על כלי התקשורת מחוץ למסע הלא הגון שמנהלים שני משרתיו דוד ביטן ודוד אמסלם ומנסים לחוקק חוקים רטרואקטיביים האסורים על פי חוק, כדי להציל את הבוס שלהם מהכניסה הוודאית שלו לכלא.

בית המשפט העליון והעיתונות החופשית וההוגנת הם קו החזית האחרון מפני שאיפת המיעוט הזניח - "הבית היהודי" השותף לשקרן הלאומי ברצון להפוך את ישראל לרודנות פשיסטי בה בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה עד יום חייו האחרון.

על כן, בעיני, הפסקת/תחילת עבודתם של עיתונאים בכלי תקשורת תעשה בצורה גלויה ולא ב-" מעין מחתרת. "