כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מסעותיי עם סקורסזה, חלק 1: "מי זה דופק על דלתי" ו"כנופיית ברטה"

    0 תגובות   יום ראשון, 5/11/17, 10:20

    אנחנו מתחילים עם פרויקט מרטין סקורסזה של הבלוג, ובו אתחקה אחר כל הקריירה של הבמאי, מסרטו הראשון בשנת 1967 ועד "שתיקה", שלפחות בזמן כתיבת שורות אלו הינו סרטו האחרון. את ההקדמה לפרויקט תוכלו למצוא כאן

     

    תמונה קשורה

     

    "מי זה דופק על דלתי" (Who's That Knocking at My Door)

    1967

     

    מרטין סקורסזה שחרר לאוויר העולם את יצירת הביכורים שלו, "מי זה דופק על דלתי" בשנת 1967, והוא בן 25. הסרט החל בתור פרויקט לימודים של הבמאי, בעוד הוא עדיין סטודנט בבית-הספר לאומניות טיש באוניברסיטת ניו-יורק. את העבודה על הסרט חלק סקורסזה עם שניים מחבריו לספסל הלימודים, העורכת תלמה שונמייקר (שתמשיך לעבוד עם סקורסזה לאורך כל הקריירה שלו לאחר-מכן וגם תזכה בשלושה פרסי אוסקר על עבודת כעורכת שלו) והשחקן הארווי קייטל, שהיה למוזה הראשונה של סקורסזה (ואחר-כך יוחלף ברוברט דה נירו שבזמנו יוחלף בעצמו בידי ליאונרדו דיקפריו). "מי זה דופק על דלתי", שנקרא במקור בכלל "I Call First", בגלגולו הראשון היה סרט אודות דמותו של קייטל, איטלקי-אמריקני צעיר החי בניו-יורק ועושה כלום עם חבריו. רק שנתיים לאחר-מכן סקורסזה הוסיף אלמנטים נוספים לסרט ועיצב אותי ליצירה שהוקרנה וזכתה בסופו של דבר בפסטיבל שיקגו.

     

    הסרט עוקב אחרי דמותו של צעיר בשם ג'יי.אר. שנשאר גם ביצירה הסופית איטלקי-אמריקני לא יוצלח שבעיקר מסתובב ברחובות ניו-יורק עם חבריו הקרובים ולא עושה הרבה חוץ מבלגן, הפוגש בחורה (זינה באט'ון) ומתאהב בה. הסרט בעצם מתהלך בין שני צרי זמן, באחד מוצגים בעיקר ג'יי.אר. וחבריו בשיטוטיהם ולאחר שנגמרת מערכת היחסים של קייטל והבחורה, והשני בזמן מערכת היחסים. הכל משתנה לג'יי.אר. כשהוא מגלה סוד שסוחבת עמה בת-זוגתו החדשה.

     

    "מי זה דופק על דלתי" הוא התחלה מרתקת לקריירה של סקורסזה, וסרט שמניח כבר המון יסודות לקולנוען שיהפוך בהמשך. כבר בתחילת הסרט, בעת הפגישה הראשונה בין ג'יי.אר. לבחורה חסרת השם, דמותו של קייטל מדבר בהערצה על ג'ון וויין וסרטו "המחפשים", שיחה שתחזור על עצמה במהלך הסרט כשהמשתנים יהיו הסרטים והשחקנים המדוברים, אבל קייטל, שמגלם בו קצת מסקורסזה, מדבר על הקולנוע שעיצב אותו באהבה עיוורת, וכשהוא חושש שמא חברתו החדשה לא אוהבת מערבונים, הוא שואל אותה אם היא לא אמריקאית. בעולמו של ג'יי.אר. יש חוקים ברורים, שלמרות שלפעמים מתנגשים עם דרכיו המפוקפקות, כמו כל פושע, גדול או קטן, המחזיק באמונה דתית, הוא לא נוטש אותם לרגע. הדילמות המוסריות שמגיעות עם הדת, בעיקר זו הנוצרית, היא תמה נוספת שתחזור לרדוף את גיבוריו של סקורסזה לאורך השנים.

     

    נושא נוסף שעולה בסרט וגם יחזור לככב בסרטיו של סקורסזה הוא גבריות במשבר. נמשיך לגעת בנושא הזה עוד רבות לאורך הפרויקט, אבל כאן הוא מופיע לראשונה ובאופן די בוסרי, אבל הוא בכל קיים ותופס חלק נרחב מהיצירה. ג'יי.אר. עדיין גר בבית אמו (ובאופן סימבולי אמו של סקורסזה לא רק מגלמת את אמו של ג'יי.אר. בסרט אלא גם פותחת את היצירה ומופיעה רגע לפני סופה), מסתובב עם חבריו הקרובים לשכונה, מרוויח כסף בדרכים לא דרכים וכשהוא בחוץ שם על עצמו מסכה של גבר-גבר, אבל כשהוא בחדרי-חדרים עם בת-זוגתו החדשה, זו שהוא נפתח אליה במהירות ומצליחה לשנות בו משהו, הוא מראה את פרצופו האמיתי, לטוב ולרע. מצד אחד, ילד קתולי טוב שלא מוכן לשכב עם חברתו, למרות שזו מוכנה, ורוצה לחכות עד החתונה. מצד שני, הרצון והדחף להיות צודק ונכון גם בסיטואציה בה הוא באופן ברור טועה ועוטף את עצמו באמונות שלו כמגן כדי להתמודד עם הבעיות פנים מול פנים, באופן שאולי יכאב, אבל יוביל לתוצאות טובות שיוכלו לתקן את מסלול חייו במידת מה. ג'יי.אר., בין אם זה בגלל הדרך בה חונך או בגלל הסביבה בה הוא נמצא וסוג הבן-אדם שהוא רוצה להיות בעיניי חבריו, סוגר את הדלת בפרצוף לאדם הכי קרוב אליו וזה שהוא מרגיש על-ידו הכי הוא בעולם.

     

    למרות שיש ב"מי דופק על דלתי" הרגשה חזקה מאוד של סרט ביכורים שהתיישן מעט, הוא עדיין אפקטיבי מאוד ויש בו סצינות (כמו סצינה לקראת הסוף בדירתה של הבחורה) שמאוד לא נעים לצפות בהן, כמו גם כאלו שמבוימות וערוכות נפלא ומציגות כבר כאן את הכשרון הענק של סקורסזה, בעיקר סצינת פלאשבאק אחת המתרחשת במכונית. סקורסזה ושונמייקר עושים עבודה נהדרת בחתיכת הסצינות והרכבתם מחדש, ולמרות שיש בסרט הרגשה ברורה של המון סגנונות שונים המנוסים ביחד מתוך רצון לחקור, לא מעט מהדברים מתחברים ביחד באופן די חלק. גם הארווי קייטל, שאמנם לא מגיע כאן לפסגות גבוהים, מראה ניצוצות של מה שיגיע בהמשך ועושה עבודה טובה בסרט הבכורה שלו.

     

    תמונה קשורה

     

    "כנופיית ברטה" (Boxcar Bertha)

    1972

     

    חלפו חמש שנים ארוכות בין סרט הביכורים של מרטין סקורסזה לסרטו השני, ובואו רק נשים את זה על השולחן – סקורסזה לא עובר את מבחן הסרט השני. בין שני הסרטים הספיק הבמאי לעבוד בתור עוזר במאי על הסרט הדוקומנטרי "וודסטוק" וגם לביים סרט דוקומנטרי בעצמו – "Street Scenes", שעל עותק שלו לא הצלחתי לשים יד למרות לא מעט מאמצים. זה בעצם היה "סרט האולפנים" שעשה סקורסזה, במקום מסוים, שכן אחרי סרט ביכורים עצמאיים נלקח בידי המפיק רוג'ר קורמן לעבוד על הסרט הזה תחת חסותו, אבל שלא כמו היום, בתקציב מוגבל מאוד בנוסף למספר ימי צילומים מוגבל.

     

    "כנופיית ברטה" מבוסס על מעשיותיה של הדמות הפיקטיבית ברטה תומפסון אותה יצר בן ל. רייטמן, ועוקב אחרי דמותה (אותה מגלמת ברברה הרשי) של ברטה הצעירה אחרי מות אביה בתאונת מטוס בזמן השפל הגדול בדרום ארצות-הברית. היא מתחברת לעובד איגוד מרדן בשם ביג בילי שלי (דיוויד קרדין), והשניים הופכים לנאהבים מחוץ לחוק.

     

    בסרט הזה סקורסזה נאלץ לעבוד עם תסריט ושחקנים מוכנים מראש, כמו גם צוות שהרכיב קורמן, כולל עורך בשם באז פיטצ'שיינס, וכך קרה שסקורסזה לא שב לשתף פעולה עם העורכת הקבועה שלו ועם השחקנים הקבועים שלו. התוצאה היא סרט מבולגן ומסורבל שמרגיש כאילו נעשה מחוץ לזמן או מקום מסוימים, בלי סגנון אחיד וברור. יש פה איזה ניסיון לספר סיפור קוהרנטי אבל הוא נאבד תחת עננת הבי-מובי שבעצמו לא עובד וגם הניסיון המזערי של סקורסזה להזריק פה מעט ממה שהפך אותו בסרטו הראשון לבמאי מבטיח שיש לשים עליו עין ובעתיד לאחד מגדולי הבמאים בעולם, אבל גם אלו נאבדים בטקסט לא נהיר ושחקנים בהופעות שבלוניות. דמותה של ברטה היא בלתי נסבלת וקשה להתחבר אליה או להבין את הסיפור ואת המניעים שלה, וכל בחירה שהיא עושה בדרך, מתחילת הסרט ועד סופו, פשוט לא ברורה ונראית חסרת בסיס, ולא מקבלת שום עיגון בתסריט. ההיגיון הפנימי של הסרט גם הוא לא עובד ולמרות שאפשר לנסות בכוח ולהגיד שיש פה איזה סיפור על גבריות במשבר (הגברים בסרט נסבלים קצת יותר מדמותה של ברטה), אבל זה יהיה לחפש בנרות משהו חסר בסיס.

     

    יש לי הרגשה שאחרי שני סרטים בלבד כבר עברנו את השפל ומפה, גם אם לא כל הסרטים יהיו טובים במיוחד, לא נרד נמוך יותר מ"כנופיית ברטה", שלא מרגיש כלל וכלל כמו סרט של סקורסזה. זה נותן לי תקווה לעתיד. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין